הפרישה של זו: על העצב והחיוך

למיאמי היט יש מכונת כדורסל טובה כבר כמה שנים. מאומנת ומשומנת היטב, הצליחה הקבוצה לקבל חברות של כבוד במועדון הצמרת של האזור המזרחי, אך למרות ההצלחה סבלה המכונה הזו מכשל חוזר, כשהמחסור בכשרון הכריע אותה שוב ושוב ברגעים המכריעים של הפליאוף. הקיץ, בשורה של טריידים מבריקים, שחלקם התבשלו כבר למעלה משנה, שודרגה הקבוצה למכונה מהדור הבא, כזו שפחות מאליפות המזרח יחשב עבורה כישלון צורב.

פאט ריילי בנה במיאמי קבוצת כדורסל לתפארת. על השלד של השנים האחרונות, הסנטר אלונזו מורנינג והרכז טים הארדווי, הוא הוסיף את אדי ג'ונס, בראיין גראנט ואנתוני מייסון, וקיבל חמישייה, שגרמה לשאק ולקובי להתחיל להזיע. הכלי העיקרי להרכבת הקבוצה הזו היה, כמו בכל צמרת הספורט המקצועני, כסף, המון כסף. הסכום שהושקע ביצירת ההרכב החלומי, היה יכול רק לשם המחשה, להפוך את הפועל צפת לאלופת אירופה ל-10 השנים הקרובות.

ואז, שלושה שבועות לפני פתיחת העונה, הכל קורס. המיליונים שהושקעו בקבוצה, ההכנה המפרכת, שנועדה לגבש את אוסף השחקנים הזה ליחידה מגובשת, התחזיות, הציפיות של האוהדים והתקשורת, הכל קורס. ומה שממוטט את כל המערכת המפוארת הזו, היא בדיקת דם שגרתית, בדיקה שמצביעה על תפקוד לקוי של הכליות אצל אלונזו מורנינג.

בן רגע הופך כל מי שהתואר ד"ר מקדים את שמו ליקיר מדורי הכדורסל בארה"ב, מאמרים מלומדים מסבירים כי "מה שקורה בכליות במצב כזה, הוא דליפה של פרוטאין לשתן של החולה. ללא הטיפול הנכון, הפילטרים בכליות נפגעים, עד למצב של הפסקת תפקוד ויש צורך בדיאליזה, או בהשתלת כליה" (מתוך דברי ד"ר אפל, רופאו של מורנינג, ל-ESPN). מורנינג צפוי להתגבר על המחלה, אך גם אם הוא יחלים, דבר אחד בטוח מת וזו העונה של המיאמי היט.

אז נכון, תגידו שלהיט עדיין יש קבוצת כדורסל טובה, שהמסה ורוח הלחימה של מייסון וגראנט יכולים לעמוד מול מה שיש למרבית קבוצות המזרח להציע מתחת לסל וכי הם עדיין יכולים לעבור סיבוב או שניים בפליאוף, אז אמרתם. כל זה לא מעניין אף אחד, המחלה של זו שלפה את הציר המרכזי עליו בנויה אותה מכונה משומנת ולפתע נותר ריילי עם הרבה חורים ושמיכה שנראית עכשיו מאוד קצרה.

קבוצת כדורסל טובה עדיין יש בהיט, כזו שתעשה חיים לכל יריבה ולא תהיה בשר תותחים גם בפליאוף, אבל כמה אנשים עם הרבה מאוד כסף, הכניסו העונה את הידיים עמוק לכיס ובשביל עוד "הופעה מכובדת", אף אחד לא היה מוציא סכומים בהם היה אפשר לקנות שתיים או שלוש חברות סטארט-אפ עתידניות.

אם אתם אוהדי המיאמי היט, ההודעה של זו כי לא ישחק העונה, הייתה עבורכם רגע כואב במיוחד, אין כמו תקווה שמתנפצת בשביל לדפוק טוב בלב. אם אתם אוהדי הניקס, או סתם שונאי ריילי, הרגע הזה ואתם חייבים להודות בזאת, העלה לכם חיוך רחב על השפתיים, אבל אם אתם בעלי עניין קצת יותר אובייקטיביים, סביר להניח שכל הסיפור הזה מעלה בכם רגשות מעורבים.

מצד אחד מדובר פה באחד הכדורסלנים הטובים בעולם, ספורטאי למופת ואיש של עבודה קשה ונחישות , שבאמת לא ראוי לעונש שכזה ושהיעדרותו העונה תכאיב לכל מי שאוהב כדורסל. המחשבה על סידרת בין ריילי ללייקרס, בין שאק לזו ובין קובי לאדי ג'ונס, מריצה אותי לסופר להכין כבר עכשיו מלאי ראוי של גרעינים, בירות ושעון מעורר (מתי יעברו כבר בארה"ב לשחק לפי שעון ישראל?).

אז עולה בזכרוני תמונתו של ריילי מודיע כי זו לא ישחק העונה ומנחיתה אותי חזק אל הקרקע, קרקע בה הניקס, הסיקסררס או אולי המג'יק יגיעו לגמר בשביל לקבל בראש מהחברה של פיל ג'קסון. אבל אחרי הנחיתה הקשה, אני נזכר פתאום כי קיים עוד צד לעניין. הצד שבו נמצאים כל אותם מיליונרים שחושבים שאין דבר שאי אפשר לקנות בכסף, מקבלים סטירת לחי מצלצלת, אני שוכח מהבירות והגרעינים ונרגע עם חיוך קטן של ניצחון.

אולי זו סתם צרות עין של "האיש הקטן", אבל למרות שהכסף הגדול שנכנס לספורט בשנים האחרונות הביא אותו לרמות חדשות, דומה לעיתים (קרובות יותר ויותר) שהספורט נחטף באכזריות מהמגרשים וכי הדרמות האמיתיות, אלו שמכריעות עונות שלמות ב-NBA, בליגת האלופות האירופית וגם בישראל, מתרחשות הרבה הרחק מעינינו, במשרדיהם המטופחים של עורכי דין ורואי חשבון חובבי השטר הירוק. המחלה של זו, עצובה ככל שתהיה, מוכיחה שוב כי הספורט העולמי עדיין חי ונושם.

בעלי המאה יכולים לשים עוד ועוד ערימות של כסף, אבל תמיד יהיה איזה וירוס קטן, איזה ג'וק בראש של כדורגלן צעיר, או שופט עם משקפיים מלוכלכות, שיטרפו את הקלפים ויוציאו את האוויר מהבלונים המנופחים של כל קבוצות המיליונים באשר הם. הספורט היה ונשאר, משחק שבנוי על דרמה אנושית מוצלחת ובמשחק הזה, אם לא יטבע בים המזומנים, אנחנו, הצופים והאוהדים, תמיד ננצח.

אז בתור חובב כדורסל, קיבלתי את ההודעה של זו בצער רב, אבל אתם חייבים להבין למה החיוך הקטן, שתפס אותי מאז, מתעקש להישאר לי על השפתיים.