ב-7 באוקטובר, בסביבות השעה 10:00, הטלפון של אל"מ טל אשור צלצל ומעבר לקו היה זה מפקד פיקוד הדרום אלוף ירון פינקלמן. השיחה הייתה קצרה. חדה. היסטורית מבחינת הצדדים. "אתה מקבל את הפיקוד על החטיבה הדרומית. תהדוף את גל הטרור. תחבר כוחות לוחמים ליישובים", אמר האלוף. ככה, ב-200 קמ"ש, נחתה עליו ההודעה שחברו הטוב, מפקד החטיבה הדרומית של אוגדת עזה אל"מ אסף חממי, איננו ועליו למלא את החסר במהירות כשכל דקה קריטית.
אל"מ אשור ידוע בקור רוחו, מפקד מחוספס ואמיץ, נדרך, מבלי לאבד רגע ולשקוע במחשבות, עלה על מדי ב', הבין שלא יראה את הבית תקופה ארוכה, נפרד מהמשפחה, נסע דרומה והתחיל לעבוד כמו מכונה כדי לבנות תמונת מצב על מה שמתרחש בשטח. הטיפ הכי חשוב וקריטי שקיבל ממפקדים בשטח היה לא לנסוע על הצירים המרכזיים כי הם מלאים במארבי מחבלים. מה שברור היום כשמש אז היה כעצת זהב.
פחות משלוש וחצי שעות קודם לכן, הריח אל"מ חממי את המלחמה המתפרצת והיה הראשון לצאת ממחנה אוגדת עזה אל השטח אל הציווי המרכזי שלו: הגנה על היישובים. הוא נסע עם החפ"ק (תומר אחימס וקיריל ברודסקי ז"ל) שלו לקיבוץ נירים. הוא היה זה שתמיד התריע מפני כוונות המלחמה והפיקוד הבכיר ניסה לצנן אותו. סמוך לשעה 07:00, אחרי קרבות ירי ולחימה בגבורה מטווח אפס נגד עשרות רבות של מחבלים תוך חתירה למגע ללב הקיבוץ, חממי והחפ"ק שלו הרגו מחבלים. לבסוף, חממי ואנשי החפ"ק שלו נהרגו בזה אחר זה וגופותיהם נחטפו על ידי מחבלי חמאס לרצועת עזה. קריאות חוזרות ונשנות ברשת הקשר ודממת האלחוט במשך דקות ארוכות, הבהירו לחיילים ולמפקדים בחמ"ל החטיבה כי הרע מכל קרה. מי שמכיר את חממי יודע שהוא נלחם עד הרגע האחרון.
מנהל הלחימה במילואים של החטיבה הדרומית המתגורר בקיבוץ מגן מיהר להגיע אל מפקדת החטיבה כדי לבנות תמונת מצב. סגן מפקד החטיבה הדרומית נפצע מירי מחבלים בדרך ונותר בצד של תעלה. האתגר הגדול והמורכב ביותר עבור אל"מ אשור היה לבנות תמונת מצב, להבין את המתרחש בגבול, ביישובים, בהרכב הכוחות הנלחמים שיש בשטח ועתידים להגיע ולבנות פו"ש (פיקוד ושליטה) מחדש מבלי לדעת שאלפי מחבלים פשטו על עורף מדינת ישראל תוך כדי שפוצצו ותלשו את הגדר האימתנית בקו הגבול בעשרות מוקדים.
המפגש עם בנו של חממי בחמ"ל
אל"מ אשור החל את שירותו ביחידת העילית שלדג ולאחר סיום קורס קצינים עבר לחטיבת גבעתי ומילא שורה ארוכה של תפקידים ביניהם מפקד היחידה המיוחדת רימון, שעל חלקה היוצא דופן במבצע צוק איתן נגד חמאס מעל ומתחת לקרקע, עוטרה בצל"ש אלוף פיקוד דרום. לאחר מכן הוא קיבל את הפיקוד על גדוד רותם בחטיבת הסגולה, על בסיס האימונים החטיבתי של גבעתי ואז קיבל את הפיקוד על החטיבה הדרומית באוגדת עזה. במאי 2022 העביר אשור את דגל החטיבה לחברו הטוב מגבעתי אל"מ חממי, יצא ללימודים בחו"ל וחזר לפקד על מרכז האימונים באש של זרוע היבשה בצאלים. לכן היה זה טבעי לשבץ אותו לתפקיד מחדש, אך מה שהוגדר בתחילה כזמני הפך למשימת חייו תוך כמעט 11 חודשים.
הדרך מביתו בנווה ירק עד למפקדת החטיבה הדרומית הייתה נראית כמו נצח. רצף של טלפונים ורסיסי מידע לא מאומתים על הזוועות שמתחוללות ביישובי המערבי ושדרות. בשלב מסוים עקף אשור את צומת אורים וככל שהתקרב אל אוגדת עזה לא היה צריך תיווך במידע: הוא ראה גופות, פצועים ומראות מלחמה אחרות.
בסביבות השעה 12:00 הבחין אשור במחבלים על גבי אופנועים בכניסה לאוגדת עזה והחליט שנכון לאגף אותם ולחדור פנימה אל מחנה האוגדה דרך שער צדדי כשתוך כדי חילופי אש הוא פוגש את מפקד יחידת שלדג סא"ל ב' ומבין שמחבלי נוח'בה עדיין מסתתרים במחנה האוגדה. אזרחים שנמלטו מפסטיבל הנובה, שחיפשו מפלט מהמחבלים, הגיעו אל מחנה האוגדה.
אל"מ אשור וסא"ל ב' לא היו צריכים להחליף יותר מדי מילים כדי לחתור למגע. אחד היעדים הראשונים היה חדר הכושר במחנה שם התבצרו מחבלי הנוח'בה. בלב האוגדה הוא נלחם באותן דקות בגבורה עם כוח שמנה חמישה סא"לים (דאובה, ארליך, ב', תהילה ושמר) אותם הוביל לוחם עז נפש אפרים תהילה, מפקד אגוז לשעבר. עד השעה 14:00 הצליחו לוחמים וקצינים להשתלט על רוב חלקי המחנה ולהרוג את מרבית המחבלים.
שוב ושוב ידגישו קצינים שנחשפו לתחקירי המלחמה כי האתגר הגדול ביותר עבור אל"מ אשור היה לייצב חטיבה שחטפה מהלומה כבדה מאוד ואיבדה את המח"ט הנערץ שלה. לארגן ולפקד מחדש תוך כדי מלחמה על הסמב"ציות, נהגים, חיילי המטה, לוגיסטיקה, תקשוב, תצפיתניות, גששים שנותרו ללא פיקוד בכיר וכדי להבין מה חסר ומה קודם למה.
זה נעשה תוך כדי בשורות איוב על המתחולל מסביב, ורעשי המלחמה, ולחץ מתגבר אינסופי, לבנות תמונת מצב על הגזרה, מיקום הכוחות, המצב ביישובים, וקו הגבול שנרמס ונותר פרוץ, כשמעל הכול הייתה הבנה ברורה שיש לבלום את המתקפה הבלתי פוסקת ולטהר את היישובים. בשעה 21:00 בערך, במקביל ללחימה בתוך היישובים, החלו טנקים בפקודה של החטיבה הדרומית לירות פגזים לעבר רצועת עזה. אות ראשון לשליטה מבצעית ראשונית בהיקף הכוחות שהוקצו לחטיבה ומאמץ גדול של אל"מ אשור להעביר לצד הפלסטיני את הלחימה שעד לאותן דקות התנהלה רק בשטח הישראלי.
במוחו של אל"מ אשור רץ המודיעין שאותו הכיר שנים על תשתיות הזרוע הצבאית של חמאס ושאר ארגוני הטרור שניצבות מולו בעומק השטח הפלסטיני: ממנהרות ועד לבורות שיגור, מטעני חבלה ואלפי מחבלים חמושים. הכוחות בשטח החלו בתהליך של טיהור כל גזרת החטיבה הדרומית במשך עשרה ימים כשברקע כל צה"ל נערך לתמרון קרקעי מהגדולים שידע מאז הקמתו. סיורים לאורך הגבול אך ללא פשיטות לעומק. קודם כל ייצוב קו המגע.
חיילי האוגדה מספרים כי יחלפו חודשים עד שהסכים אל"מ אשור להיכנס למשרדי החטיבה הדרומית. המחשבות על חברו אל"מ חממי היו מאתגרות עבורו. משהו זז בליבו. "לא שוכחים את הרגע שאשור הגיע לאוגדת עזה. הוא מפקד על. קשוח. אומר את מה שיש לו בלב. ישיר. לפעמים יותר מדי. מחוספס, אבל כזה שאפשר לסמוך עליו וגם להישען", סיפרו החיילים. "אבל היה רגע אחד. הרגע שהבן של חממי (אל"מ חממי אירח את בנו הקטן לחופשת סופ"ש במחנה האוגדה וכשיצא לשטח הפקיד אותו בידי חיילות החמ"ל - א"ב) שהיה בחמ"ל האוגדה והמתין לאבא שלו שיחזור. הוא זיהה את טל. זה היה רגע קשה. האמת באה לך בפנים על מה שקרה".
להתכונן להתקפה
החטיבה הדרומית, החלה להעמיד מחדש את המובן מאליו, אבל המורכב מאוד באותם ימים כמו מארבים, סיורים, תמרון בין בתי אזרחים בלב היישובים, היתקלויות במחבלים שניסו לחדור או לשוב לרצועת עזה, לפגוע במנהרות התקרבות, ולבנות מרחב חיץ מהלילה הראשון. כוחות ההנדסה של פיקוד הדרום שיבחו את אל"מ אשור, שראה כבר מהלילה הראשון את הרחבת המשימה ודיבר על הרחבת הפרמטר הביטחוני, מרחב החיץ, לייצר שטח גדול להגן על היישובים במרחק של קילומטר מהגדר.
עד לתאריך 6 באוקטובר 2023 היו לחטיבה הדרומית באוגדת עזה 20 חללים מאז הקמתה. מאז 7 באוקטובר התווספו עוד 41 חללים. "חטיבה דרומית נכנסה למצב מלחמה אבל היא רגילה לבצע משימות הגנה ולא התקפה. טל אשור דיבר מהרגע הראשון להתכונן גם להתקפה. להתכונן לרגע שתרד פקודה כזו", אמרו גורמים בפיקוד הדרום וציינו כי בגזרת החטיבה הדרומית התבצע התמרון הראשון של צה"ל לתוך השטח הפלסטיני.
המשימה שהוטלה שבוע מפרוץ המלחמה על גדוד המילואים 429 הייתה לא רק פגיעה במחבלים במרחב הגבול אלא משימה ראשונה במעלה ורגישה מאוד במרחק של 800 מטר מהגבול: לאתר גופות אזרחים וחיילים בתאי השטח שבין הגבול לרפיח. "זו משימה שבמצב שבו היה הצבא באותם ימים יכול היה לבצע רק גדוד מילואים, לוחמים בוגרים שמבינים עניין, מסר למי שחשב שאפשר לצמצם או לוותר על מערך המילואים. הם נכנסו לאזור שאף אחד לא ידע מה קורה בו. אין מודיעין. רווי מטענים, נ"ט ארוך טווח, מנהרות אבל המשימה עבורם הייתה מעל הכול. הם ידעו לאן הם נכנסים", אמר קצין בכיר במילואים של פיקוד דרום שנחשף למשימה והדגיש כי במשימה זו נשברה הרתיעה שאפיינה את צמרת צה"ל זה שנים רבות: לתמרן לעומק השטח הפלסטיני. הפעולה של גדוד 429 סימנה את הבאות. נתנה עוד ביטחון למפקדים שזה אפשרי.
בחלוף יותר מעשרה חודשים, פועלת החטיבה הדרומית בתצורת מלחמה מול המקום המורכב ביותר לפיקוד במזרח התיכון: מצד אחד 1.4 מיליון פלסטינים שרובם הועברו מצפון הרצועה, ריכוז גדול מאוד של מחבלים, ארץ מנהרות מתכלה בהדרגה ומצד שני יישובים ישראלים שעברו תופת וזוועות וזקוקים להשבת האמון מחדש בצה"ל. במהלך יותר מעשרה מחודשי לחימה סיכלה החטיבה הדרומית חדירת מחבלים לשטח ישראל או פגיעה בכוחות צה"ל. כוחות ההנדסה והלוחמים הכפופים לחטיבה הדרומית הצליחו להקים מרחב חיץ משמעותי מהגבול לעומק השטח הפלסטיני שבו הושמדו מנהרות, תשתיות טרור, והרגו מספר גדול של מחבלים מכלל ארגוני הטרור. אחד ההישגים הבולטים חרף האיומים הייתה השמדת כ-12 קילומטרים של תוואי מנהרות ללחימת אויב במרחב, מנהרות התקפיות שמהן יצאו מחבלים לפגיעה בכוחות צה"ל ומנהרות לוגיסטיות לתנועה במרחב. במנהרות אותרו אמצעי לחימה רבים, מטענים, תשתיות חשמל וחדרי שהייה למחבלים.
בתחילת חודש יוני אירע ניסיון החדירה הראשון לשטח ישראל מאז 7 באוקטובר ובזכות ערנות של תצפיתנית מחמ"ל כרם שלום, שזיהתה למרות הערפל הכבד תנועות חשודות, היא הקפיצה את כוחות הגדס"ר הבדואי שסיכלו את ניסיון החדירה. במהלך ההיתקלות נפל גשש בחטיבה, רס"ב זייד מזאריב ז"ל. "החטיבה הדרומית עברה למעשה מהגנה להתקפה. הוכיחה יעילות ותרומה למלחמה", אמר קצין בכיר בפיקוד הדרום. "מכלול האש החטיבתי (שהתפתח בחטיבה - א"ב) אחראי על מאות תקיפות וסגירות מעגלי אש, על השמדת תשתיות טרור, בתי פעילים, דירות מבצעיות ומבנים".
במעלה הדרך החלו תחקירי המלחמה של החטיבה הדרומית. בגל הראשון הגיעו מחבלי נוח'בה ופעילי חמאס ובגל השני, פעילי הג'יהאד האיסלאמי ומחבלים אחרים. מולם התחוללו סיפורי גבורה. ראשון - המח"ט אל"מ אסף חממי שחתר למגע כסמל לאומץ ולמנהיגות ואחריו מפקדים נוספים מהחטיבה ביניהם גם סמל גיבור מחטיבת גולני שארגן את הכוח במוצב "מרס" שהדף התקפה של מאות מחבלים על ציר כיסופים הסמוך, מפקדת מחלקה שירתה והרגה מחבלים ואופנוענים באמצעות "רואה יורה" (מקלע שהוצב על הגבול ונשלט מרחוק מחמ"ל התצפית), רבש"צים, חברי כיתת כוננות ואזרחים שפעלו בגבורה ביישובים ולוחמים שקפצו על דעתם עצמם לסייע.
סיור לאורך קו הגבול מול דיר אל בלאח משקף מציאות שונה ממה שקדם לשבעה באוקטובר. קו האופק עד לים רווי בהרס. תשתיות שהפכו לערמות חול, אבנים ובטון, וברקע כוחות הנדסה במילואים שהורסים מבנים והדי פיצוצים כתוצאה מירי ארטילרי או תקיפות של מטוסי קרב.
כך למעשה, כשמרבית הקשב של המטכ"ל היה אל הלחימה בעומק השטח הפלסטיני נדרש אל"מ אשור להפגין את כישורי הניהול ולא רק פיקוד שמאפיינים אותו, כדי למצות את המשאבים המוגבלים בזמן שצה"ל נלחם בעומק השטח ולאורך ציר פילדלפי וציר נצרים, כדי להשלים את תיקון כל הגדר החדשה ולהקים כ-80% ממרחב החיץ (פרימטר ביטחוני) שירחיק מעשית ירי צליפה ונ"ט ויגן על חקלאים שמעבדים אדמות מטרים מהגדר, לשפר את מרכיבי המיגון, לעצב את המרחב מחדש, לחדד את הוראות הפתיחה באש נגד כל מי שמתקרב אל הגבול.
כיום יש פי 2.5 כוחות מאלו שהיו לאורך הגבול ב-7.10. ביניהם שלושה גדודי שריון. ניתן להעריך בקלות כי יהיה זה אזור לחימה עוד זמן רב, במיוחד במרחב החטיבה הדרומית של אוגדת עזה. אף אחד לא יכול להתחייב על תאריך. יש שיאמרו שנים קדימה, ולכן הגזרה הזו תהיה רגישה לכל רעש פיצוץ וירי וכשאמון הציבור מוטל על כף, זה מזכיר לכולם שזהו הציווי המרכזי שלשמו יצא אל"מ חממי ראשון לקרב, ובגללו נשאר עד כה אל"מ אשור. תוך כדי הלחימה ועל רקע שבחים ופועלו בשדה הקרב, הוחלט למנות את אשור למפקד יחידת רפאים (היחידה הרב ממדית) במקומו של חברו הטוב, אל"מ רועי לוי, שנפל בקרב ב-7 באוקטובר.