מלחמת ששת החטופים: אוי למדינה שחוגגת החזרה של גופות

הנה לכם תקציר אירועי היום שהיה בקליפת אגוז: עשרות אלפי תושבים בצפון חיים בפחד, אבל מדינת ישראל חוגגת חילוץ של גופות.

נתחיל בצפון: זה היה הרבה יותר מעוד לילה לא שקט בצפון מדינת ישראל, או אם לדייק, מה שהיה פעם מדינת ישראל - עת מטחים כבדים במיוחד נורו לעבר יישובי הצפון, חלקם אפילו פגעו. הכותרות דיווחו על "מטחים לא שגרתיים לעבר הגליל", ללמדנו שיש מטחים "שגרתיים", כלומר כאלה שאליהם כבר התרגלו במרכז, נו אתם יודעים "רק" עשרות טילים ורחפנים.

עוד בית נהרס, עוד משפחה קיבלה החלטה שלא לשוב עוד לבית שנאלצה לנטוש, חסר רק שיימצא הדוח הצה"לי שכתוב בו: "בצפון אין כל חדש".

וזה לא שבצה"ל שקטו אתמול על השמרים, להיפך, צה"ל חגג אתמול - ואתו גם התקשורת: שש גופות של חטופים חולצו ממנהרה בעזה. למען הסר כל ספק, יובהר שיש חשיבות גדולה לחילוץ גופות חטופים, בהחלט. זה מאפשר למשפחות להתחיל להתאבל, להתייחד עם זכר יקיריהן, להתכנס סביב חלקת הקבר. הערך ברור - ועדיין, מתי התחלנו להתייחס להשבת גופה של מי שנחטף כתוצאה ממחדל, כאילו מדובר בניצחון אדיר?

אני לא יודע מה אתכם, אבל ישראל - לפחות זו שאני גדלתי בה, לא חגגה מבצעי חילוץ של גופות, אלא חילוץ של בני ערובה חיים, אפילו בראשותו של מפקד אמיץ בשם נתניהו!

אם תרצו, כל הסיפור של קריסת מערכת הביטחון הישראלית - מההנהגה שמתווה מדיניות ומציבה בפניה משימות ועד ליכולות הביצוע, נמצא בטווח הזה שבין אנטבה לחאן-יונס.

לצפות בחדשות ולא להאמין: הקשיבו להודעה של המג"ד ברשת הקשר, האזינו לדברי האלוף במיל' שמנתח את המבצע - הנה, מפה נכנסו הכוחות, הנה כאן הבחינו בבליטה חשודה בקיר - וכך הלאה...

מאחר שמדובר בחיי אדם, מוטב לעצור כאן לרגע ולהבהיר שאין פה שום כוונה לזלזל ולו לרגע במסירות נפשם של הלוחמים והמפקדים בשטח. הם עשו מעשה אמיץ וחשוב, תבוא על ראשם הברכה ותודת המשפחות שזכו לסגור מעגל.

רק שבין המבצע המוצלח הזה לבין הפסטיבל התקשורתי שליווה אותו, כולל מסיבת העיתונאים של דובר צה"ל, קיים פער בלתי נתפס.

מטבע הדברים אנו מתווכחים בעיקר באשר למידת אחריותו של הדרג המדיני (מיד נאמר מילה גם על כך), למשל בשאלה: נתניהו כן לוקח אחריות או לא לוקח? אלא שבעוד אנו עסוקים בשאלה החשובה הזאת, הרי שהקלות הבלתי נתפסת שבה אנחנו מניחים למערכת הביטחון לחמוק מאחריותה, מעוררת תדהמה.

צה"ל באמצעות דוברו רשאי בהחלט להוציא הודעה לתקשורת עם סיום המבצע לחילוץ גופותיהם של שישה חטופים, אבל מן הראוי שתיפתח כך:

"ביום 7 באוקטובר 2023, כשל צבא ההגנה לישראל במשימה המרכזית הנגזרת משמו, הגנת מדינת ישראל. כתוצאה מכך נרצחו כ-1,200 מאזרחי ישראל, כ-250 נחטפו לסיוט במנהרות חמאס ומאז נפלו במערכה עוד מאות חיילים.

צה"ל לוקח אחריות על המחדל ומבטיח לציבור הישראלי כי בתוך שנה מהיום, לא יהיה עוד לובש מדים אחד שהיה בדרגת אלוף-משנה ומעלה, עת פרוץ הקרבות, שלא יעבור חקירה נוקבת באשר לאחריותו לאירוע הבטחוני החמור ביותר בתולדות מדינת ישראל.

בכל מקרה צה"ל מבהיר כי עד לתום אותה תקופה, לא ימנה על שורותיו ולו קצין אחד שהיה בדרגת תת-אלוף ומעלה, באותו יום מר ונמהר".

זהו, מפה והלאה - עד שתתם המלחמה והחטופים - חיים (יש לקוות) או מתים, ישובו אל משפחותיהם, וחיילי צה"ל ישובו בשלום לבתיהם, אני מודה שאין לי כל רצון לשמוע מה יש לדובר צה"ל להגיד, אלא אם יקדים את הפתיח הזה לכל הודעה שלו, אפילו היא משמחת (וכאמור, במקרה של חילוץ גופות, אין כל שמחה).

אם נפרוט את ההודעה הזאת לפרטים, נגלה שזה ממש כמו ב-7 באוקטובר, עת השליכו לוחמים, מפקדים וקצינים (רובם זוטרים) את חייהם מנגד, בגבורה עילאית, כדי לכפות ולכסות על מחדלי המפקדים הבכירים ביותר.

וכאז כן עתה. שוב לוחמים עזי נפש מסכנים את חייהם כדי להציל משהו מהכבוד של צה"ל כמערכת שכשלה במשימתה.

הודעת המג"ד ללוחמי הגדוד שביצע את המשימה בהצלחה, מגיעה לכל אחד מהלוחמים ותומכי הלחימה בדין, אבל ההפצה שלה לכלל אמצעי התקשורת? היא לא יותר מניסיון להלבין את הכתם שלא יימחה ממדיו של כל קצין בכיר בצה"ל, לפחות עד שלא נדע מה עשה (או מה לא עשה) באותו יום מר ונמהר.

כאמור, הבאת גופות חטופים לקבר ישראל היא בהחלט מצווה. היא הישג מודיעיני ומבצעי, אבל כשהיא נחגגת ברוב עם במקביל למטח "בלתי שגרתי" (אבוי לנו שנרמלנו כבר את ה"שגרתי"!), היא כמעט בלתי נתפסת - איזו גאווה יכולה כבר להיות למדינה שהפקירה חבל ארץ שלם לחסדיו של חסן "המורתע" נסראללה?!

הבטחנו לחזור לשאלת הכישלון גם בהיבט של מי שמנחה את הצבא - הן למוכנות שלא הייתה לאירועי ה-7 באוקטובר, שהיו לטבח, והן לחוסר האונים מול לבנון ואיראן, שאינו אלא עוד הוכחה לכך שסמל המגן דוד במרכזו של דגל ישראל, הפך לכוכב הקטן ביותר בדגל "זרע הכוכבים" (כמילות ההמנון האמריקאי).

ובכן, כאן לא צריך אפילו לחקור מה עשו ראש הממשלה ושריו הנבונים לקראת אותו יום מר ונמהר. די לנו לבדוק מה הם עשו השבוע, הנה שתי דוגמאות: הם החליטו להפקיד את מירי רגב על טקס שמיועד לזכר אנשים שקרוב ל-90% ממשפחותיהם לא מסוגלים לראות אפילו את פרצופה.

כמעט במקביל הוחלט לאשר עבודות איטום עם תג מחיר של 6 ספרות, במעונו הפרטי של ראש הממשלה, שכן - לדברי מנסחי הבקשה שאושרה, "ראש הממשלה עלול להחליק" בחורף, עת תחלחל חלילה טיפה מגג הווילה הפרטית. גם זה קרה השבוע במדינה שבה מחליקים האמיצים (או סתם חסרי הברירה) מתושבי הצפון על השתן שברח לילדיהם מאימה, עת נסו לממ"ד - ואין באופק פתרון.

רוצים עוד? בבקשה - שר האוצר שאחראי להורדות בדירוג האשראי של ישראל ולגירעון מטורף בתקציב המדינה, נלחם בייעוץ המשפטי כדי להמשיך ולסבסד לימודים של ילדי משתמטים מגיוס - וכמעט באותו נושא: שר הביטחון (האתרוג של השמאל!) אישר לצה"ל לשלוח צווים לחיילים ששוחררו משירות מילואים - כי מאחר שאין מה לעשות והחרדים מסרבים להתגייס, הרי שהם מוכרחים לשוב לשירות, בפקודה!

אז בתקציר פתחנו ובתקציר נסיים: בין ההצהרות של דובר צה"ל והפסטיבל התקשורתי שחגג החזרת גופות, לבין החלטות הממשלה שנעו בין הטירוף סביב טקס הזיכרון לאישור של עוד הוצאה חזירית, מאבדת מדינת ישראל לא רק את ביטחונה, אלא אולי אף מערערת על זכות הקיום שלה.