והכדור הוא.. צהוב !

צהוב? מה עובר שם על החבר'ה במשרדים בשדרות יהודית? התה חזק מדי? הטיפקס דפק להם את המוח? מי, בשם ג'ון נייסמית', העלה בדעתו שאפשר לשחק כדורסל עם כדור בצבע צהוב? זה הרי טירוף מערכות מוחלט!

עד שהתרגלנו לרעיון שאליפות לוקחת קבוצה אחת, עד שהפנמנו את הקונספט שבוסמן הוא כל מי שביקר פעם בצ'כיה, עד שקלטנו את הרעיון שמתאזרח הוא כל מי שיצא פעם עם ישראלית, עד שלמדנו לחיות עם המחשבה שדני קסטן הוא – באמת – אדם נחמד ובעל כוונות טובות, אבל בלי שום מושג בכדורסל, בא לו ה..צהוב הזה, והפך את כל עולם המושגים שלנו על הראש.

הו כן, יש נסיבות מקלות. לכל מעשה טירוף יש נסיבה מקלה. והנסיבה הפעם – (חצוצרות בבקשה) שני מיליון שקל. תזרים המזומנים של איגוד הכדורסל לא היה מעולם משהו להתהדר בו, אבל האמנו (גם אם בסתר ליבנו) כי ישנן אמיתות קיומיות, יציבות כמו הבריאה, שגם כסף לא יכול לקנות. אבל מסתבר שקברניטי הכדורסל בארץ לא רק שאינם מבינים כלום בכדורסל ובכדורסלנים, אלא הם גם חבורה ציניקנית מאוד.

הרי לבד מציניות, אין כל דרך להסביר את המהלך הזה. אולי בעצם יש: איוולת, קהות חושים, ראייה לטווח קצר, חוסר רגישות הגובל בטמטום, בורות וזלזול – אם להזכיר רק כמה מהאפשרויות הנוספות המזדקרות במחשבה לרגל ההחלטה לעבור לשחק בליגת אוראנג' דווקא בכדור בצבע..נו..צהוב. צהוב? באימא שלי.

מהיום לא עוד פרשנות כדורסל לגיטימית. לא עוד תירוצים על כך שההגנה האישית הלוחצת או שעון 24 השניות פגעו באחוזי הקליעה מהשדה. מהיום נוכל לשמוע – באדיבות אגוד השמש והחמנייה הישראלים, הסברים על כך שהכדור הצהוב, הוא-הוא אם כל חטאת. הוא הסיבה להחטאה הגורלית מקו העונשין בשניית הסיום, הוא הפתרון לתעלומת הירידה הבלתי מוסברת בכושרו של מאיר טפירו. לא עוד המקיאבליזם המכביסטי, לא עוד השיפוט השערורייתי, מהיום יש לכדורסל הישראלי בעיה חדשה – כדור בצבע…(אני לא מאמין שאני כותב את זה) צהוב.

כדורגל משחקים תשעים דקות, זה לא נגמר עד שזה לא נגמר, הטבלה לא משקרת, באנו קטנים ויצאנו גדולים. כמו טנצר המניאק..כל קלישאות הספורט ימוגו להן לתחתית החבית, כשמעליהן תצוץ אמת חלמונית אחת: כדורסל משחקים עם כדור בצבע..צהוב! גיא גודס סיפר שבפעם הראשונה שמסרו לו את הכדור הוא ברח ממנו כאילו שמישהו ירה עליו. קיבו סטיוארט אמר שהכדור שקל בידיים שלו ארבעים קילו. הוא לא הבין איפה הוא נמצא. הזהירו אותו לפני שהגיע ארצה מפני המצב הביטחוני, אבל אף טיפול פסיכולוגי לא יכול היה להכין אותו לקראת משחק בכדור בצבע..טוב, נו, מוטב שאשלים עם זה..צהוב.

הרצון של "אינטרנט זהב" לשים רגל צהובה על מפת הכדורסל הישראלי טוב ויפה. ולכן, ברוח ההשלמה עם המהפכה השיווקית הצהובה שעוברת ליגת הכדורסל (אני לא מצליח להירגע מהעובדה שקוראים לה "ליגת אוראנג' – זה הרי האימאימא של כל האוקסימורונים, האבואבוה של כל פיצולי האישיות).

רצ"ב שמונה הצעות נוספות לטובת קסטן, שקמה, גושן והחבר'ה, לשינוי פני הכדורסל במקביל להתקשרות עם מאמצים פוטנציאליים חדשים:

1. לשחק בטבעות מרובעות – אימוץ על ידי חברת ההנדסה "פרנקל מבנים גיאומטריים", יהפוך את העניין להגיוני מאוד.

2. במקום 40 דקות, אפשר לעבור לשחק 36 שעות - כאורך החיים של סוללת הליתיום הממוצעת של מכשירי "אוראנג'".

3. לחלק את 36 השעות ל12 רבעים שווים – כמספר הפלחים בקלמנטינה, מבית המאמץ "איגוד יצרני פרי ההדר הישראלי".

4. במקום צעד וחצי, לאפשר שני צעדים – צעד על כל ליטר בבקבוק החדש של המאמצת הפוטנציאלית "מי עין גדי".

5. לשחק בסל שגובהו 137 מטרים – כגובה הבניין המשולש של קניון עזריאלי, הספונסר הכי גבוה בסביבה.

6. לשחק עם 28 שחקנים בכל קבוצה – כמספר התוכניות שיצולמו בשעשועון "הכספת" בעונה הבאה (רעיון של ארז טל – גאון הטלוויזיה והשיווק).

7. לוותר על ספירת סלים – במסגרת התקשרות עם "בנק לאומי" המציע ללקוחותיו משיכת יתר בגובה של 0 אחוזי ריבית. משהו כמו הסיסמה "אצלנו אתה תמיד נשאר על האפס", נשמע לכם?

8. להסתפק באימון קליעות לפני המשחק, במקום להתעמת קבוצה כנגד קבוצה – במסגרת הקמפיין "שרון יביא שלום", נמנע באופן סמלי מכל צורה של מאבק.

ימים קשים עוד נכונו לנו, חברים. הדקו את חגורות הבטיחות. הנה זה בא אליכם, המשחק האולטימטיבי – פיינט בול, או בשמו הקודם, "כדורסל". שיהיה לכולכם חודש ינואר כשר.