לפי פסק הדין שהותר לפרסום אתמול, שופטת בית משפט השלום בטבריה, דוניא נסאר, הרשיעה בשבוע שעבר את ראמי הייב, בן 36 מטובא-זנגריה, בעבירות של גביית דמי חסות וסחיטה באיומים. הנאשם זוכה מעבירה של שיבוש הליכי משפט. גזר הדין יינתן במועד מאוחר יותר, ויכול להגיע לחמש שנות מאסר.
בכך יושם לראשונה בבתי המשפט החוק שזכה לשם "חוק הפרוטקשן". מדובר בחוק שנחקק נוכח הקושי להוכיח קשר סיבתי בין האימה שמטיל העבריין לבין הדרישה והקבלה של דמי חסות. את הצעת החוק הגישו חברי הכנסת יצחק קרויזר, ניסים ואטורי ואלמוג כהן. במסגרת החוק נקבע כי ניתן להוכיח שנגבו דמי חסות אם היה ניצול מצוקה של הקורבן, גם ללא איום מפורש. העבירה החדשה נוצרה על מנת לתת מענה לתופעות התנהגותיות שלא תמיד נכנסו לגדר עבירת "הסחיטה באיומים" הקלאסית, אם כי למצבים התנהגותיים שבהם קיים איום מפורש או מרומז.
ח"כ יצחק קרוייזר, יוזם החוק, ברך על הכרעת הדין ואמר: "החקיקה שביצענו מוכיחה את עצמה ומהווה פריצת דרך. בזכות חוק הפרוטקשן, יש כיום הן לרשויות האכיפה והן למערכת המשפט כלים אפקטיביים למצות את חומרת הדין כנגד כל מי שמטיל אימה על אזרחים שומרי חוק. החוק הוא צלע אחת במשולש חוקי המשילות שהתחייבתי לקדם בחקיקה עוד מראשית הקדנציה שלי, לצד חוק איסוף כלי נשק וחוק מניעת גניבת תחמושת מבסיסי צה"ל שנכנסו גם הם לאחרונה לספר החוקים של מדינת ישראל. אנחנו מחוללים מהפכה במשילות, שמתבטאת במעשים ופחות בדיבורים".
בכתב האישום שהגיש עו"ד מוסא עבאס מפרקליטות מחוז צפון מתואר המקרה שהתרחש ב-10 באוגוסט לפני שנה: אסמעיל הגיע לאתר בניה בקרית שמונה והתבקש על ידי מנהל העבודה לעזוב את המקום. אסמעיל טען בפניו כי הוא הגיע לאתר כדי לשמור על הבאגר (טרקטור מנוף שמשמש באתרי בניה, א.א.)אי. בהמשך, שלח הנאשם את ידו אל משקפי השמש שהיו על פניו של מנהל העבודה, הרים אותם, הניח אותם על ראשו של המנהל ואמר: "אני רוצה לראות את העיניים שלך, שאני אדע עם מי אני מדבר".
המקרה דווח למשטרה, ואסמעיל חשד כי אחד העובדים צילם את מכוניתו. הוא דרש כי הצילום יימחק ושאל האם המקום יישרף הלילה. שוטר מתחנת קריית שמונה עצר אותו, למרות התנגדותו למעצר. אסמעיל כבר נשפט בעבר והורשע בעבירות של עושק וארגון שירותי שמירה ללא רישיון. באותו מקרה, הוא פנה לקבלן שעבד ברמת הגולן, ובירר עמו אם הוא צריך שמירה על הכלים. משזה ענה בשלילה אמר לו אסמעיל: "כדאי לך, כי אתה יכול לבוא בבוקר ויהיה חסר לך משהו קטן ולא יניע לך הכלי". בעקבות כך ולאור חששו שיגרם נזק לכליו, הסכים הקבלן לשלם למשיב עבור הגנה על כליו.
התובע טען כי הנאשם דרש דבר שלא מגיע לו כדין שכן הוא אינו מחזיק בהיתר שמירה כדין וכל דרישה שלו לספק שירותי שמירה מקימה את היסוד העובדתי בסעיף. הודגש כי עצם הקישור שעשה הנאשם בין נושא השמירה, אותו העלה מיוזמתו בשיחתו עם המתלונן, לבין האיום בשריפת האתר, והמשפט שאמר למתלונן - "אתה תבוא תנשק לי את הרגליים בטובא" - מהווים דרישה מפורשת ומכוונת לקבלת דמי חסות, דרישה שהמתלונן הבין בזמן אמת. התנהגות זו של הנאשם תואמת את תופעת הסחיטה באיומים וגביית דמי חסות "החדשה" לפיה המאיים אינו משמיע איומים מפורשים, אלא עושה זאת ברמיזה.
הסניגור, עו"ד זוהר ארבל כפר בהאשמות נגד אסמעיל וביקש מבית המשפט לקבוע כי התביעה לא הוכיחה מעל לכל ספק סביר את אשמתו, ולהורות על זיכויו מהמיוחס לו בכתב האישום. הסניגור אף טען כי במהלך ניהול ההליך נחשפה דעה קדומה וגזענית ביחס ליישוב טובא-זנגריה, כיישוב בו מתגוררים רק עבריינים וסחטנים ולא כיישוב בו מתגוררים אזרחים נורמטיביים.
עוד טענה ההגנה כי הפרקליטות מיהרה להגיש את כתב האישום נגד הנאשם מתוך רצון ליצור תקדים משפטי או פופולאריות, וכי בחירת סעיף האישום זמן קצר ביותר לאחר חקיקתו, היא לא יותר מניסיון להקדים את יתר הקולגות במחוזות אחרים ולהיות המחוז הראשון ש"משיג" הרשעה בעבירה החדשה. "התנהלות זו של הפרקליטות", כך לפי ההגנה, "פגעה בזכות הנאשם להליך הוגן".
על אף החוק החדש, במהלך המשפט הומחש הקושי בהתמודדות עם תופעת הפרוטקשן; הקבלן עצמו, שהתלונן בזמן אמת, חזר בו במהלך המשפט מעדותו, הפך לעד עוין והעיד בבית המשפט רק לאחר שהוצא נגדו צו הבאה. "ניכר כי מעמד מתן העדות לא היה נוח עבורו. לאורך עדותו בפניי התחמק המתלונן ממבט ישיר לעבר הנאשם או ביהמ"ש, הרבה להשפיל את מבטיו וענה תשובות קצרות ולפעמים אף מתחמקות ומהתנהלותו על דוכן העדים התרשמתי כי הוא היה שרוי בתחושת פחד", כתבה השופטת נסאר.
בהחלטתה להרשיע את הנאשם קבעה השופטת כי התרשמה שגרסתו בפניה "הייתה מתחמקת, מתפתלת, לא אמינה ולא הגיונית". היא עמדה על "התופעה של גביית דמי חסות התפשטה במחוזותיו וממדיה ממשיכים להתרחב חדשות לבקרים... המתלונן למוד הניסיון אשר לדבריו, חווה בעצמו אירועים של סחיטה/גביית דמי חסות, נקלע לסיטואציה שבה אדם זר, נכנס לאתר העבודה שלו, מתעמת עם מנהל העבודה באתר, העימות כולל צעקות והתנהלות מאיימת מצד אותו זר שהעז להתקרב למנהל העבודה, עד מרחק ס"מ ספורים והרים את משקפי השמש שהרכיב. שוכנעתי כי התנהלות הנאשם כפי שהבחין בה המתלונן מחלון משרדו, לצד הדרישה של העובד שיצא לשוחח עם הנאשם, על רקע ניסיון העבר של המתלונן הביאו את המתלונן לחשוש כי מדובר במי שהגיע על מנת "לדרוש ח'אווה" או "שמירה" עוד לפני ששוחח עמו, ועל כן התקשר למשטרה.
למרות טענות הסנגור ולאחר ששקלה את יישום המבחנים שמציב החוק החדש הגיעה למסקנה כי "התנהגות הנאשם במהלך האירוע ואמירותיו בהקשר ובנסיבות שנאמרו, היו איום מפורש, ברור וישיר כלפי המתלונן".