"אי התגובה של חיזבאללה עד כה לא בא ממקום של הססנות" קובע פרופ' בועז גנור, נשיא אוניברסיטת רייכמן, מומחה בינלאומי לטרור ומייסד המכון הבינלאומי למדיניות נגד טרור, "ההיסטוריה ראתה שכשישראל חיסלה את מזכ"ל חיזבאללה עבאס מוסאווי ב-1992- הנקמה של חיזבאללה באה בדמות הפיגוע בשגרירות הישראלית בבואנוס איירס, חודש אחר כך. בעקבות החיסול של כמאה לוחמי חיזבאללה בבסיס האימונים המרכזי של הארגון ב-1994, חודש אחר כך חיזבאללה מבצע את הפיגוע בבניין הקהילה היהודית בארגנטינה. למדתי לא לזלזל בחיזבאללה ובניגוד לתזזיתיות הישראלית חוצת-הממשלות של תגובה מיידית - אצלם סבורים שהמהירות היא מהשטן. ולכן, לא הייתי מתרווח בנוחות בכורסא ואומר שהאירוע מאחורינו. אני משוכנע שהם ינסו לפעול נגד ישראל, אבל אולי יש להם מחשבות שניות , אולי הם מתחבטים עדיין בשאלה מתי ואיפה. לזה אפשר להוסיף גם את המשפט של חסן נסראללה, שיש לו הבנה לא קטנה בתחומי ההשפעה, ואמר בנאומו כי 'ההמתנה היא חלק מהעונש'. זה מזכיר לי שהיצ'קוק אמר בזמנו: 'הטרור אינו בפיצוץ, אלא בציפייה לקראתו'. חסן נסראללה הוא ארכי-טרוריסט שמבין את זה".
פרופ' בועז גנור, ששימש כיועץ בתחום הלוחמה בטרור למשרד ראש הממשלה, משרד הביטחון, המשרד לביטחון פנים והמטה ללוחמה בטרור במועצה לביטחון לאומי גם ייעץ לראש הממשלה בנימין נתניהו בעת כתיבת ספרו "מלחמה בטרור". הוא מדגיש, "מלחמה בצפון הכוללת תמרון קרקעי היא בלתי נמנעת והיא חיונית למדינת ישראל, כי ישראל צריכה להסיר את האיום האסטרטגי מהצפון", מדגיש פרופ' גנור, "הסדר יביא לשקט - הסדר לא יביא לפתרון".
אבל, לאחר המילים הנחרצות, גנור מסייג כי זה לא באינטרס הישראלי להגיע למלחמה הזו עכשיו. "אפשר להגיע לשקט גם בלי מלחמה ואני חושב שזו צריכה להיות המשימה של מדינת ישראל עכשיו, כפועל יוצא של הפסקת המלחמה בעזה", הוא אומר, "אני מודע לכך שזה לא פתרון. את הבעיה הזו יצטרכו לפתור וכנראה ביוזמה ישראלית, אבל בשעון שלנו, במוכנות שלנו, בהפתעה שלנו. לפתוח את המלחמה בתנאים בהם אנחנו נמצאים עכשיו עלול לעלות במחירים עצומים".
על שולחן העבודה בלשכתו של גנור ברייכמן, דו"ח מקיף שבהכנתו השתתפו כמאה בכירי צבא וממשל והמשרטט בפירוט איך תיראה באמת בעורף המערכה הרב־זירתית. הדו"ח טרם פורסם במלואו, קודם כל בגלל שהוא כולל פרק אופרטיבי המייעץ כיצד להתמודד עם האיום. אולי נזכה לחשיפה שלו בכנס הקרוב של המכון למדיניות נגד טרור שייסד, שיקיים השנה בתאריך המצמרר של שנה לטבח, ב- 6-7-8 באוקטובר 2024.
"התרחיש שלנו למלחמה כולל רב-זירתית הוא 100 אתרי הרס ביום בעורף הישראלי - מפגיעה במבנה עד השמדה של בניין, מבלי לכלול בזה בכלל את הפגיעה בצבא", הוא מפרט, "אנחנו הערכנו מאות אזרחים הרוגים ואלפי פצועים ועל זה עוד החיילים. בתי החולים לא ערוכים לזה, מערכת החשמל לא ערוכה לזה ובעיות חשמל תגרומנה לבעיה חמורה באספקת המים ובצירי התנועה שתצטרף לפגיעה בגשרים וכו', תהיה פגיעה חמו רה באספקת דלק, מזון ותרופות והרשת הסלולרית תקרוס וייתכן כי גם רשת הטלפון הקווית. תהיה בעיה חמורה בהעברת מידע ואינפורמציה לציבור ובכלל זה כללי התנהגות והנחיות. פיקוד העורף לא יהיה מסוגל לתת מענה ולא תתקיים רציפות תפקודית במשק, אלא אם כן ישכילו להעביר את האחריות ואת היכולות לרשויות המקומיות. ההמלצה שלנו היא שהרשויות המוניציפליות צריכות להתארגן מבעוד מועד עם מתנדבים ברמה השכונתית עם תכנית הפעלה מלמעלה למטה ותוך מחשבה שמי שבר-גיוס לא יהיה זמין למאמץ הזה. חוליות שכונתיות כאלה של אנשים שלא מגויסים ובעלי כישורים בהם מהנדסים, חשמלאים ואינסטלטורים צריכות ללמוד מראש את החוזקות והחולשות של השכונה".
מועד פתיחת המלחמה בצפון אינו לגמרי בידינו.
"אנחנו מואשמים בשני חיסולים, בשתי ערי בירה, של שני האויבים המרכזיים שלנו וכרגע הכדור במגרש שלהם", מזכיר גנור, "אנחנו יכולים להרתיע, לאיים, לגבש קואליציית נגד ואנחנו עושים את הכול, אבל אף אחד לא יכול לומר שאנחנו שולטים על זה או שזה מאחורינו.
"תהיה תגובה מחיזבאללה וכנראה שתהיה תגובה גם מאיראן", הוא צופה, "אני לא חושב שההמתנה תימשך חודשים ומכיוון שהם לא רו צים מלחמה, התגובה תהיה מוגבלת ובאופן שהם חושבים שישראל תוכל אולי להכיל אותה בצורה כזו שתהיה תגובה ישראלית לתגובה, אבל לא כזו שתגרור כדור שלג שיביא למלחמה כוללת".
גנור מזכיר: "אצל האויבים שלנו כבוד הוא מטבע עובר לסוחר ועל פגיעה בכבוד משלמים. תהיה נקמה על הכבוד והם צריכים לעשות את המהלך הזה, אבל הם לא טיפשים ולא רוצים מלחמה. אלא מה, הבעיה היא שגם הם לא שולטים על זה. נניח באמת יירו טילים מדויקים על יעד צבאי במרכז הארץ וכיפת ברזל תיירט בדרך, או שתקרה להם איזו תקלה ואיזה דבר מדויק כזה ייפול דווקא על בית חולים. ישראל לא תקבל את התירוץ שזה תוכנן אחרת, זה ייבחן ע"פ התוצאה הסופית והיא תיאלץ להגיב. כשמשחקים באש היא יכולה לצאת משליטה".
איך הגענו למצב הזה? לדברי גנור, "בכוונת מכוון. מדינת אויב עשירה, חזקה ששמה לעצמה למטרה מסוף שנות השבעים להשמיד את מדינת ישראל כמטרה אופרטיבית, לא תיאורטית. זה התחיל עם חומייני ועבר ל ח'אמנאי והיא הקימה בלבנון את הזרוע החזקה ביותר שלה, כדי שתשמש למטרה הזאת ביו ם הדין. בניגוד לכל מיני ארגוני טרור שצמחו בלבנון זו זרוע צבאית מוסדרת של מדינה שלא בה היא יושבת שזה עוד יותר מקשה על הטלת האחריות על שולחיה כי אין להם את הפגיעות שיש למדינה בה הארגון יושב. היום אנחנו שואלים את עצמנו איפה היינו אבל התהליך היה ארוך, מ תמשך, וכל פעם הוסיפו אבן על אבן. זה לא שלא עשינו כלום אבל די דומה למה שקרה בדרום, אנחנו נשבנו בכמיהה לשקט וחיזבאללה העניק לנו את השקט, כדי שנירדם. צריך להיות כנים עם עצמנו. במדינת ישראל רוויות הקונפליקטים והפיגועים, אף אחד
לא שש להדליק זירה שקטה".
הוא מזכיר כי חיזבאללה אומרים בריש גלי שהם רוצים ליצור עלינו לחץ לסיים את המלחמה בעזה ושברגע שהמלחמה בעזה תסתיים השקט יחזור על כנו בצפון. "אני מאמין לגמרי לזה. אבל עד גבול מסוים", אומר גנור.
"חיזבאללה הוא יותר זרוע של איראן מאשר תנועה עממית לבנונית", הוא קובע, "יש לזה משמעויות כבדות וטועה מי שחושב שאף פעם אין עימות בין הדברים. יש עימות, היה עימות ובוודאי הולך להיות עימות בין הדברים. אני מאלה הסבורים שהארגון הזה מאז ומעולם היה יותר פרוקסי איראני מאשר ארגון אותנטי איראני. זה לא אומר שאת חסן נסראללה לא מעניין מה שקורה בלבנון ואני לא קונה טענה שהוא רוצה בהרס לבנון כדי שיוכל לשקם אותה, אבל אם יש התנגשות בין האינטרסים האיראנים לבין הלבנונים בעיני אין ספק שנסראללה יעדיף את האינטרסים האיראנים".
"מאז ה-7 באוקטובר מדינת ישראל נמצאת במלחמה קודם כל עם איראן", הוא משוכנע, "לדעתי, ובניגוד להשקפה של רוב המומחים, של רוב גורמי הבטחון ושל רוב מקבלי ההחלטות במדינת ישראל, איראן מימנה את הפעולה הזו, תכננה אותה, יזמה אותה, הכשירה לקראתה את החמאס והג'יהאד האיסלמי ואולי אף קבעה את התאריך. היא עשתה זאת משלוש סיבות שהראשונה בהן היא הפחות חשובה - נקמה. עשר שנים שמייחסים לנו שאנחנו מכניסים להם אצבע בעין עם כל מיני מדענים שמתו בנסיבות מסתוריות, כל מיני מתקפות סייבר, איזה ארכיון שמצא את דרכו לישראל וכו'. הפנקס היה פתוח, הכול נרשם וכאמור אין שם חיפזון ועכשיו באה הנקמה. הסיבה השנייה היא שהם בשלב אסטרטגי של הפריצה לגרעין ובשלב זה הם רוצים את תשומת הלב העולמית שתופנה למקום אחר ולא לאיראן והכי נוח זה לישראל שמבוססת במלחמה".
"הסיבה השלישית היא הכי חשובה: לאיראנים יש סיוט אסטרטגי אחד, שתקום ברית צבאית של מעין נאט"ו, 2 נגד איראן ונגד השאיפות התרחבות ההגמוניה של איראן. הנשיא ביידן כבר יותר מרמז על זה. התנאי המקדים לברית כזו הוא הסכם שלום ישראלי-סעודי והם ידעו כמו שכולם ידעו שאלמלא פרצה מלחמת "חרבות ברזל", הסכם כזה עמד להיחתם בתוך מספר שבועות. הם רצו מלחמה בלי טביעת אצבע מוחלטת שלהם, כלומר לא הם ולא הזרוע שלהם, חיזבאללה. ולכם הלכו על הזרוע החלשה שלהם, שזו הזרוע הפלסטינית - חמאס והג'יאהד האיסלמי. חבריי מומחי הטרור אומרים שחמאס אינו צבא איראני. זה נכון, אבל הוא פרוקסי איראני, מסוג אחר, שיש לו אויב משותף וזה אנחנו. ההוכחה היא שאין מצב שהג'יהא ד האיסלמי שותף לפעולה והאיראנים ממודרים. למרות זאת - זה בדיוק התרחיש שהאיראנים מתעקשים לצייר מאז ה7- באוקטובר ועד היום, כביכול לא מעורבים, מספרים שכביכול הופתעו ולכן לא נכנסים למלחמה כוללת עם ישראל גם אם לא שוקטים על השמרים, ומסייעים. אני לא קונה את סיפור ההפתעה".
לדברי גנור, "אם איראן הייתה רוצה להיכנס בנו היא הייתה כבר נכנסת בנו. אבל היא נתנה לחיזבאללה להכתיב את גובה הלהבות בצפון, על פי הקו שחיזבאללה מקיים פעילות שצריכה להטריד את מדינת ישראל, צריכה להעלות את מחיר המלחמה בעזה מבחינת ישראל, וצריכה להוכיח לפלסטינים ולעולם הערבי כולו שאיראן תורמת את חלקה. אני אגיד את זה בצורה בוטה: ב-7 באוקטובר התרחש אסון נוראי למדינת ישראל והתרחש נס אדיר למדינת ישראל. הנס זה מה שלא קרה בצפון. אם המלחמה הייתה פורצת במקביל בצפון ובדרום או אפילו רק בצפון, חיזבאללה היו שוטפים את הצפון, פוגעים בכל הגליל ומגיעים עד לקריות. הם לא עשו את זה כי הם ידעו שתגובת ישראל על זה תגיע עד לטהראן".
"היום אנחנו בנקודת זמן אחרת, אבל אסטרטגית זה לא השתנה", הוא מדגיש, "לא חיזבאללה, לא ישראל ולא איראן רוצות ממלחמה רב-זירתית כוללת. אנחנו כבר במלחמה רב-זירתית אבל רחוק מאוד מזו הכוללת שמדברים עליה ואת זה לא מבינים אצלנו במדינת ישראל מפני שזו תהיה מלחמה שלא דומה לשום דבר שהכרנו אותו קודם לכן. חשוב להדגיש - אנחנו ננצח בה אם היא תיכפה עלינו והשאלה המרכזית שכל אחד צריך לשאול את עצמו היא האם אנחנו צריכים להיגרר אליה".
גנור מונה למלחמה הרב זירתית שבע חזיתות: הדרומית בעזה, הצפונית מול חיזבאללה, סוריה, המיליציות השיעיות בעיראק, החותים בתימן, איו"ש והפנימית - קיצונים בקרב ערביי ישראל. הוא אומר שלאלה אפשר להוסיף את חזית הסייבר. "המתקפה על ישראל תכלול 3,000 - 4,000 רקטות ליום וישולבו בה טילים מדויקים שייצרו איום לבסיסי צבא, במיוחד חיל אוויר", הוא אומר, "ההערכה שלהם היא שמערכות ההגנה האווירית הפאסיבית של מדינת ישראל אינן מסוגלות להתמודד עם כמות כזו של ירי במקביל. הם מעריכים שהשמים הפתוחים יביא לפגיעות חסרות תקדים בעורף הישראלי האזרחי - מעבר לפגיעה בתשתיות הצבאיות. הם מתכוונים להפעיל נחילי כטב"מים ואנחנו כבר די חשים את הבעיתיות שיש לצה"ל לתת מענה לכטב"מים בודדים, והנחילים האלה עלולים לכלול עשרות ומאות כטבמים שיגיעו במקביל או בדירוג לאורך כל שעות היממה, ליעדים קריטיים. כטב"ם זה נשק מדויק. זה יאתגר מאד את צה"ל".
"כצופה מן הצד אני חושב שהיום חיזבאללה יותר מרוצים מהיכולות שלהם מאשר מה שחשבו עליהן לפני 'חרבות ברזל'. לא אלמן ישראל, יש מענים, אבל אני סבור שישראל לא צריכה להיגרר לזה לפני שהיא משלימה את היכולות וההיערכות שלה. חבל שלא עשו את זה קודם".
לדבריו, "יהיו ניסיונות פלישה בזירה הצפונית כפי שהיה בתוכנית המקורית שלהם אבל יהיה להם קשה בלי אלמנט ההפתעה ומול היערכות צה"לית הרבה יותר טובה ממה שהיה באוקטובר. הם ישתמשו בכוחות רדואן ויש להם אלפים, הם ינסו לבצע אירועי ראווה, להניף דגל, לצלם. בזירת יהודה ושומרון צריך לקחת בחשבון התעוררות מאורגנת - אינתיפאדה. בגזרת הפנים מעין שומר חומות בייזום והכוונה של חיזבאללה ואיראן בהשתתפות מיעוט קטן של ערבים בישראל אבל גם מיעוט קטן הוא מסוכן בהקשר הזה. בגזרות האחרות נראה מה שאנחנו רואים עד כה, רק שהפעם זה עלול להיות הכול ביחד וכן או לא לגבי הצטרפות של צבא סוריה. היום אפשר להעריך שגם האיראנים יהיו מעורבים באופן ישיר באירוע כזה וזו כבר 'אופרה אחרת'. על זה תוסיף מתקפת סיבבר משמעותית שמי שמנצחת עליה היא איראן אבל גם חיזבאללה יתרום את חלקו וגם גורמים אחרים בכל העולם והם ינסו לשתק את העורף האזרחי בישראל, את הרציפות התפקודית, את בתי החולים".
עוד לדבריו, "מה-7 באוקטובר ועד לרגע זה ובניגוד לטענות של רבים בישראל: מדינת ישראל לא ניצבת בפני סכנה קיומית והמלחמה שבה אנחנו נמצאים בה היא מלחמת ברירה. אנחנו החלטנו שאנחנו במלחמה הזאת. זה לא אומר שההחלטה היא לא נכונה. אני מניח שלו הייתי בין מקבלי ההחלטות גם אני הייתי מקבל החלטה על מלחמה כזו או אחרת, אבל בואו נקרא לילד בשמו ונודה, ברצוננו היא מתרחשת ובאי רצוננו היא לא מתרחשת. זה לא שאני לא ממליץ לשתוק. זו מלחמה קשה, מהקשות שהיו לנו. יש גם את סוגית החטופים. אבל זו ממש לא מלחמת קיום. המלחמה הרב זירתית הכוללת שתיארתי עלולה להתפתח לכלל מלחמת קיום. זה ההבדל".
"העבודה בת 100 העמודים שכתבנו על האתגר ואיך להתמודד עם האיום, נפתחת בסוגיית הכטב"מים. לצערי הרב לא אימצו את השיטות שדיברנו עליהן. למה? לדעתי זה בא מאותו מקום שממנו פרצה המלחמה הנוראית הזו - זחיחות ויהירות של מערכת הביטחון ושל מקבלי ההחלטות. הגענו עד שר הבטחון ואני חייב לציין שדווקא התגובה שלו הייתה אחראית והוא הורה לכפופים לו לבחון את הקביעות שלנו. הרוב נפגשו איתנו. ביקשנו פגישה עם ראש הממשלה והוא לא פגש אותנו. הוא לא נימק את זה. יש נטייה אצל מקבלי ההחלטות הפוליטיים שאם יש להם נגישות חופשית לראשי מערכת הבטחון שיושבים על המודיעין הקשה, אז מה הם צריכים לשמוע מישהו שלא רואה את המודיעין. זה סוג של יהירות ישראלית. במהלך העבודה נפגשנו עם ראש הממשלה הקודם. נפתלי בנט לקח את זה ברצינות. עובדה היא שב-7 באוקטובר הוכח שהכל היה במודיעין הגלוי ולא היה צריך שום חומר מסווג כדי להגיע לתובנות של מה הולך להיות, מה יהיו המאפיינים, מה יהיו השיטות ואיך תיראה הפשיטה וכן הלאה. אולי רק על התאריך היה צריך מודיעין".
אני מודע לזה שיש רבים בצפון שלא יקבלו רק הסדר מדיני ולא ישובו הביתה. נצטרך להתמודד גם עם זה. גם אם נלך למלחמה לא בטוח שהתושבים יחזרו, כי היקף הנזק שעלול להגרם הוא כאין וכאפס ממה שראינו עד עתה ואולי לא יהיה להם לאן לחזור. מה שבטוח הוא שצריך לשנות את המדיניות הישראלית, אסור לספוג יותר. אסור לאפשר שום נראות של חיזבאללה בסמוך לגדר ובודאי לא נראות צבאית כמו בעבר עם כל הטיזינג והשיימינג. אבל פתרונות מוחלטים אין וכדאי להפנים שבלי פתרונות מוחלטים יש אנשים שלא יתאים להם לגור שם. אני האחרון בעולם שיכול לבקר אותם על זה. אולי צריך לחשוב על הנח" ל במתכונת של פעם. של חיילים שהם גם חקלאים וגם לוחמים ושיתפסו נקודות על הגבול".