מאמר של חוקרי מרכז שניידר בנושא מצבם של הילדים והנשים שחזרו משבי חמאס בעזה, פורסם בכתב העת המדעי הבינלאומי "Acta Paediatrica". על פי החוקרים, הממצאים המשמעותיים שנצפו בהגעת השבים לבית החולים כללו: ירידה משמעותית במשקל, טראומה פסיכולוגית וסיבוכים של היגיינה ירודה ושל פציעות מרסיסים בעת המתקפה. כמו כן, בדיקות מעבדה בדם ובצואה היו חיוביות למזהמים שונים.
במהלך מתקפת הטרור של חמאס בשבעה באוקטובר, נלקחו בשבי בעזה 250 ישראלים, מתוכם 115 נשים, גברים וילדים עדיין נמצאים בשבי. במהלך חודשים נובמבר-דצמבר 2023, במסגרת הסכם הפסקת האש ולאחר כ-50 ימים בשבי החמאס, שוחררו כ-80 ישראלים ואזרחים זרים. מתוכם, סך הכל 26 שבים: 19 ילדים מגילאי שנתיים וחצי עד 18, שש אימהות וסבתא אחת, טופלו במחלקת השבים של מרכז שניידר לרפואת ילדים מקבוצת כללית, מיד עם שובם ארצה.
במסגרת מחלקה זו טופלו רוב הילדים שחזרו ארצה משבי חמאס. חלקם שהו במחלקה ימים ספורים וחלקם מספר שבועות, זאת על פי רצונם ובקשתם. במהלך שהותם במחלקת השבים בשניידר הם נפגשו עם בני משפחותיהם, עם אנשי צבא וצוות רב תחומי, שקשר את נפשו בשלהם, עטף אותם במעטפת רפואית, סיעודית ופסיכו-סוציאלית.
המחקר, שהתפרסם כעת בכתב העת המדעי הבינלאומי "Acta Paediatrica", הינו המחקר הראשון אשר מתאר את הממצאים הגופניים וההתנהגותיים בילדים ואמהותיהם בתקופה המיידית שלאחר שבי. את המחקר ביצע צוות רפואי ממרכז שניידר שלקח חלק בטיפולם של השבים, ביניהם: ד"ר אפרת ברון-הרלב, מנהלת מרכז שניידר לרפואת ילדים וסגניה, ד"ר שלומית ירון וד"ר עומר ניב, פרופ' גילת לבני, שניהלה את מחלקת השבים בשניידר ורופאות המחלקה הבכירות: ד"ר יעל מוזר-גלזברג, ד"ר חבצלת ירדן בילבסקי, ד"ר נועה זיו, ד"ר לוטם גולדברג, ד"ר דנה זינגר-הראל. עוד לקחו חלק במחקר: פרופ' סילבנה פניג, מנהלת המחלקה לרפואה פסיכולוגית בשניידר, ד"ר שירלי סער מנהלת מרכז החדשנות בשניידר וד"ר נועה אליקים- רז מבית החולים בילינסון.
על פי החוקרים, הממצאים המשמעותיים שנצפו בהגעת השבים לבית החולים כללו: ירידה משמעותית במשקל, טראומה פסיכולוגית וסיבוכים של היגיינה ירודה ושל פציעות מרסיסים בעת המתקפה. בדיקות מעבדה בדם ובצואה היו חיוביות למזהמים שונים, אך לרוב ללא קליניקה משמעותית.
לדברי החוקרת ד"ר נועה זיו, רופאה בכירה במחלקת השבים: "הממצאים שתוארו במחקר הינם מגוונים ודורשים התייחסות של צוות מולטי-דיספלינרי. חשוב לזכור כי מדובר בממצאים שנוגעים לתקופה המיידית שלאחר השבי, ואינם מקיפים את המעקב הנדרש ואת ההשלכות לאורך זמן. ניתן לומר שההיבטים המטרידים ביותר שחווינו כצוות רפואי בקרב השבים הם אלו הנפשיים. ראינו בעיקר עצבות גדולה וטראומה פסיכולוגית. על אף השמחה הגדולה וההקלה העצומה שבשחרור, השבים חוו קשיים משמעותיים במהלך המתקפה והשבי, ורבים מהם היו עדים לזוועות כגון רצח וחטיפת יקיריהם. יש צורך במעקב ארוך טווח כדי להבין את ההשלכות הרפואיות והפסיכולוגיות של השבי. אנו תקווה שאיש לא ייעשה שימוש במידע שנאסף במאמר זה. ילדים אינם צריכים להתמודד עם דברים מהסוג הזה, גם לא בסיוטים הכי גדולים שלהם. אנו מתפללים לשובם של יתר החטופים ומקווים שתהיה לנו ההזדמנות לפתוח את מחלקת השבים שלנו פעם נוספת".