דובר הבית הלבן נאלץ אתמול לעשות מה שראש הממשלה אמור לעשות, אבל מפחד: נכנס בבצלאל סמוטריץ' וחבר מרעיו ב-200 קמ"ש, העמיד אותו במקומו והציב מולו את המציאות. כן כן, ישראל מדינה ריבונית, סמוטריץ' נבחר ציבור, ג'ון קירבי הוא בכלל אמריקני ואין לו זכות להטיף לשרי ממשלת ישראל.
אחרי שאמרנו את זה, כדאי שנפסיק לרמות את עצמנו ונשאל שאלה פשוטה: מי חיוני יותר לביטחונה של מדינת ישראל, לשגשוגה, ליכולתה לעמוד בפני אויביה המתעצמים ולשרוד לאורך זמן, סמוטריץ' או ארצות הברית של אמריקה?
התשובה פשוטה: אמריקה. הברית האסטרטגית שלנו עם ארה"ב היא פוליסת ביטוח החיים היחידה שיש לנו כרגע בתוקף. בעוד אנו מדברים, נוחתים כאן מטוסי מטען אמריקנים ענקיים עמוסים בתחמושת. בעוד אנו מלהגים, משייטות כאן שתי נושאות מטוסים עצומות, לכל אחת מהן שייטת מלחמה אינסופית, טייסת מטוסי קרב אף-22 הגיעה לאיזור וטייסת מפציצי בי-1 אסטרטגיים הוצגה כאן כבר בשבוע שעבר.
סמוטריץ', באותו זמן, מנהל את הכלכלה הישראלית בערך כמו שעמיתו איתמר בן-גביר מנהל את הביטחון הלאומי. דיבורים כמו חול ואין מה לאכול. הגרעון בתקציב העפיל זה עתה אל מעל 8%. מי שיעזור לנו לסגור אותו מתישהו יהיו האמריקנים, כמו תמיד. אבל הלשון הארוכה, המתגלגלת והרהוטה של מי שבילה בקושי שנה בצבא, כשהוא מציג מצג שווא של לימודים בישיבה, אינה יודעת גבולות. עוד רגע והוא יטיל סנקציות על האמריקנים. העכבר ששאג.
האמריקנים התפוצצו אתמול על סמוטריץ', אבל המטרה האמיתית שלהם היא נתניהו. מי שנחשף לפרטי שיחת הטלפון האחרונה בין הנשיא ביידן לנתניהו מבין את גודל הקרע, את עוצמת משבר האמון ואת רמת הטינה שרושפת כרגע מהבית הלבן ללשכת ראש הממשלה. מזלנו הגדול הוא ששמו של הנשיא הוא ג'ו ביידן. נשיא אחר, ציוני פחות, אוהב ישראל פחות, היה כבר מעניש את המדינה. ביידן מסתפק, כרגע, בהענשתו של סמוטריץ' והרחקתו של נתניהו. הוא מוציא קיטור מול הקיצונים שלנו. מתישהו, זה יחמיר.
דנה וייס דיווחה השבוע שביידן התרה בנתניהו במהלך השיחה בשפה בוטה: stop bullshiting me. ממה שאני מבין, המשפט הקשה הזה היה החלק המנומס של השיחה. על פי כמה מקורות שנחשפו לתוכנה, ביידן האשים את נתניהו ששיקר לו, הרים את קולו לא פעם ולא פעמיים, השתמש במילה המפורסמת המתחילה ב-F והזהיר את נתניהו שארה"ב עלולה למאוס ברוטינה לפיה בכל פעם שישראל מדליקה מדורה כלשהי, האמריקנים נזעקים להציל אותה ולהגן עליה, מבלי שהדבר יהיה הדדי, מבלי שתקום מחוייבות ישראלית כלשהי לפחות לנהוג בהגינות.
על פי ביידן, נתניהו ושליחיו (דרמר והנגבי) נשבעו שמיד לאחר הנאום בקונגרס והפגישות בוושינגטון, כבר בדרך חזרה הביתה, תתניע ישראל מחדש המו"מ לעיסקה, שפרטיה הוצגו כבר לפני חודשים ותעשה את האקסטרא-מייל כדי לקדם אותה. במציאות, ישראל לא עשתה דבר, חוץ מלהערים תנאים נוספים. ביידן התפוצץ. אתמול, התפוצץ גם ג'ון קירבי, דובר הבית הלבן לבטחון לאומי. מתישהו הפיצוץ הזה יהיה נרחב ויגרום לנזק אגבי, אולי בלתי הפיך, לברית שמחזיקה אותנו כאן עם הראש מעל המים.
זאת, ועוד: מיד לאחר שני החיסולים שמיוחסים לישראל, כשהתברר שאיראן וחיזבאללה נחושות להגיב תגובה עוצמתית, מיהרו בכירים ישראלים לפנטגון כדי לגבש את פרטי תכנית ההגנה על ישראל. על פי כמה מקורות, בפנטגון סירבו לקבל או לדבר איתם. "לא התייעצתם איתנו לפני ההתקפה", נאמר להם, "אז אל תבואו עכשיו כשאתם צריכים הגנה".
האמריקנים התרצו כעבור זמן, קיבלו את העמיתים הישראלים ובשורה התחתונה הקואליציה הוקמה שוב, במהירות ובעוצמה. הצלחנו לחמוק מאחריות גם הפעם. ומה יהיה בפעם הבאה? יכול להיות שהאמריקנים תמימים. יכול להיות שהם לא מבינים את המזרח התיכון. נתניהו מבין הרבה יותר טוב מהם, וזו הסיבה שגידל במשך 17 שנה את המפלצת החמאסית, כולל מימון נדיב, והכיל במשך 17 שנה את המפלצת החיזבאללאית.
דבר אחד בטוח: האמריקנים הם המשענת היחידה שלנו. הקשר עם המערב מחזיק אותנו בחיים. אם נצטרך להתייצב לבד מול טבעת האש בה הוקפנו, נגמור כמו שגמרנו בפעמיים הקודמות. ולכן, המשך התבחבשות על עוד חודש או חודשיים של חיסול מחבלים וסיכול מנהרות בעזה, ציר נצרים כן או לא ומה יקרה בפילדלפי, יגרום לנו לפספס את המשימה הגדולה, החשובה פי כמה: הקמת הציר האיזורי האסטרטגי נגד איראן, המחוללת הגדולה של כל הרע נגדנו. האמריקנים לא מצליחים להבין מה גורם לנתניהו לפספס את האירוע הזה, לא לזהות את גודל השעה, לא להבין את עוצמת החדלון של עצמו.
ממה הוא מפחד, שואלים האמריקנים את עצמם.
התשובה ברורה: הוא מפחד מסמוטריץ'. וגם מבן-גביר. ממלחמה איזורית הוא, כנראה, מפחד פחות.