מדינת ישראל של 20 השנים הבאות איננה כמדינת ישראל של 20 השנים האחרונות. ישראל הישנה, כך נקרא לה, החליטה לא להחליט בסוגיות ליבה וביטחון הקריטיות עבורה ועבור תושביה. 7 באוקטובר טפח על פנינו ועורר אותנו אל מול הטעויות הרבות שעשינו לאורך השנים האחרונות. ישראל הישנה העדיפה הכלה על פני הכרעת האויב, נמנעה מהפעלת כוח נגדו כדי לשמר יציבות ביטחונית ופעלה על סמך תוצאות פעולות האויב ולא על סמך כוונותיו. יתר על כן, ב-30 השנים האחרונות ישראל הישנה הלכה מיוזמתה למהלכים שסיכנו את חיי התושבים בה; אם בהסכם אוסלו, אם בנסיגה החד-צדדית מרצועת הביטחון בלבנון אל הגבול הבינלאומי בשנת 2000, וכן בגירוש מגוש קטיף בשנת 2005 וביחסה של מדינת ישראל לרשות הפלסטינית ביו"ש מאז חומת מגן ועד ימינו אנו. מכאן והלאה חלה נקודת המפנה בתודעת הניצחון ובהבנת האויב.
ב-20 השנים הבאות, לכל הפחות ורצוי אף יותר, אנו מצפים לראות ישראל חדשה - ישראל אחרת, נקרא לה - שצריכה להפיק לקחים מהעבר ולעצב את העתיד בצורה מחושבת יותר, כיוזמת ופועלת ולא כמגיבה ומופעלת בידי סביבתה. אנו רואים בעינינו כי ישראל החדשה עוברת ממציאות של הגנה למציאות של התקפה - בחיסול יעדים ומטרות איכות, בלחימה חרף לחצים חיצוניים ובינלאומיים, ובפעולות נועזות בעומק שטח האויב. ישראל החדשה רואה נכוחה את המציאות הביטחונית והכלכלית, ומבינה כי על אף הרצון לא להילחם - התקופה והאויב תובעים זאת מאיתנו יותר מתמיד, ואם נכפית עלינו מלחמה - אנחנו מפוכחים ולוחמים.
ישראל החדשה לא תמימה עוד, לא הולכת לישון אפילו לא לדקה אחת, דרוכה מאי פעם. בעת החדשה אנו מבהירים שאנחנו פה בשביל להישאר לתמיד, בלי לגמגם. נהיה בכל מקום, נבנה במזרח ירושלים, בדרום, בצפון, וביהודה ושומרון. כי התיישבות וביטחון הם שניים התלויים זה בזה: אין התיישבות ללא ביטחון וההתיישבות מביאה עמה ביטחון, כדבריו של טרומפלדור: "במקום בו תחרוש המחרשה היהודית את התלם האחרון שם יעבור גבולנו". עוד נשוב לכל המקומות שנטשנו לצערי הרב, גם במלחמה הנוכחית וגם לאחור, מימי ימית, נצרים ושא-נור. לכך יש לייצר תמריצים ולעודד בנייה בדרום, בצפון וביהודה ושומרון במחירים ברי השגה לכל אלו הנלחמים כעת עבור עתידה של המדינה. דור הניצחון והתקומה ראוי לקבל דירות ובתים במחירים הוגנים, ובכך נפָתֵח את כל שטחי ארצנו ונשיב ללוחמינו הכרת תודה וטובה על כל שעשו למעננו.
לצד זאת, ישראל החדשה מבינה שחייבים ליצור רצועות ביטחון מחדש - הן בעזה והן בלבנון - ולהביא למציאות ביטחונית אלמנטרית שבה אין מנהרות חודרות לשטח ישראל; לא ברמת הגולן, לא בשלומי ולא באביבים, ואין חשש להפתעה חוזרת של זוועות 7 באוקטובר.
המשמעות היא אחת: ישראל חייבת לסמוך אך ורק על חיילינו הגיבורים שיעשו את המלאכה וינהלו את הקרב הזה בלבנון עד תומו. גם אם זה ייקח זמן, וגם אם נרד למדרון אחורי כדי לעבות את השורות, לרכוש טנקים, לייצר עוד חטיבות לוחמות על פני הסייבר והמטוסים ואז לצאת מוכנים לקרב - עלינו לדעת כי אין עוד יכולת לדחות אותו. נצטרך לחרוש את אדמת דרום לבנון היטב, לייצר פרימטר של 10 ק"מ לפחות כדי שלא נופתע, ולשלוט בתא השטח הלבנוני שיהיה מפורז מנשק ונקי ממחבלים.
אם חפצי חיים אנו, אם אנו רוצים מדינה וכלכלה משגשגת לתפארת - צריך ביטחון חזק ויציב. עם ביטחון חזק הכלכלה תהיה אף היא חזקה. הדרך היחידה להחזיר את תחושת הביטחון של האזרחים, על אחת כמה וכמה של המפונים בצפון ותושבי הדרום, היא במכה ניצחת על אויבינו; כזו שתיצור תודעה שמי שמעז לפתוח במלחמה נגד מדינת ישראל, משלם מחיר כבד. אני מציע לכולם לשים את השעון בצד, גם אם ייקח שנה או שנתיים. איננו כפי שהיינו עוד. ישראל יוזמת, תוקפת ומחסלת את המבוקשים הגדולים ביותר שלה. רבי המרצחים, ששנים היו מוגנים באצטלה של קניית שקט ושמירה על יציבות ביטחונית, חוסלו בתעוזה שלא ראינו כמותה שנות דור. זו העת לשנות את כללי המשחק ואת האופי הישראלי ללוחמני הרבה ביותר. כאן קו פרשת המים.
וכמו מול חיזבאללה, חמאס ואף איראן, כן נדרש גם ביהודה ושומרון. לישראל הזכות והחובה לנצח גם בגזרה הזו, וביתר שאת. להכות באויב בלי לברוח, להפגין נוכחות, לאסוף את כל הנשקים, האמל"ח וכספי הטרור, כפי שעשינו לפני 20 שנה, בימי חומת מגן. הגיעה העת לבצע חומת מגן 2.0. עד שלא נפעל כך - המתקפה של האויב בוא תבוא. אם נירדם בשמירה, הטבח יפתיע אותנו כמו בדרום. גם אם איו"ש היא זירה משנית נכון להיום - אסור לדלג עליה. חובה על ישראל החדשה להתמודד גם בה, אחרת רק נצטער בדיעבד על הנוראות שעוד חלילה ייקרו כאן. היפוך קנים של הרשות הפלסטינית כבר כאן, המחבלים באים בחלקם ממנגנוני הביטחון של הפת"ח ומשתמשים נגד ישראל בנשק שהיא עצמה מספקת להם. יש לנו אויב בתוך הבית, ועלינו להכריע אותו אחת ולתמיד. לא עוד "קניית שקט" בתעסוקה, במסחר ובתנועה. השקט שקנינו בעזה התנפץ לנו בפנים בצורה האכזרית ביותר, וכך יהיה גם כאן.
הכותב הוא ראש מועצת בית אל