בישראל נערכים למתקפת גמול מאיראן וחיזבאללה על חיסול הבכירים בארגוני הטרור - שתוביל מיליוני ישראלים לתוך מרחבים המוגנים - אך עבור תושביה הוותיקים של אזור גוש דן המצב הוא קשה ביותר. במרבית הערים אין ממ"דים בדירותיהם ומקלטים בבניינים, ומי שכבר יש לו מקלט - הוא לא בהכרח שמיש וגם הירידה אליו בעת הצורך עלולה להיות עבור התושבים הוותיקים משימה קשה למדי עד בלתי אפשרית.
לגבי המקלטים הציבוריים, האוכלוסייה הקשישה ואנשים עם מוגבלות מוותרים על כך מראש כי הם נמצאים במרחק רב מביתם. מרביתם יעדיפו להישאר בבית למרות הסכנה שתרחף מעל ראשם. הערים שנבחרו באקראי הן תל אביב- יפו, בת ים וחולון ובשיחות שונות עם התושבים נראה כי בשלושת הערים הללו יש אמנם הנחיות, חוברות יפות, ומוכנות גבוהה לחירום, אך אין נגישות למרחבים המוגנים.
מרילה בת ה-76 גרה בשכונה ותיקה בחולון, בקומה הראשונה בבניין בן שלוש קומות - כבר כמעט 25 שנים. לאופמן נחשבת למוכרת מאוד בעיר. "מבחינתי הבית יכול לעלות באש, אני לא זזה ולמען האמת אני גם לא יכולה להגיע לשום מקום. אין לי מקלט בבניין ו-18 מדרגות מפרידות ממני לקומת הקרקע. אני לא יודעת גם איפה יש מקלט ציבורי, אני לא בקשר עם אף גורם מהעירייה, אף אחד לא יצר איתי קשר באופן יזום במהלך ימי המלחמה. המצב הנוכחי הוא קשה מאוד ומוציא ממני את כל האנרגיות. יש לי מערכת חיסונית מאוד חלשה, אף מתנדב לא הגיע אליי ואף גורם רשמי".
לדבריה אין לה מה לעשות בעת אזעקה והיא מאוד חוששת לקראת התרחבות המערכה. "ברגע שיש אזעקות אני יוצאת מחוץ לבית שלי, לאט לאט נעמדת בחדר המדרגות כמה דקות וחוזרת חזרה הביתה. הרמתי ידיים כי לאף אחד לא אכפת מאיתנו, אבל חשוב מאוד שאנשים לא ישכחו אותנו. אנחנו אנשים בודדים, אין לנו אף אחד. אנחנו חולים, האנרגיה שלנו ירודה מאוד ואני מבקשת שמדי פעם ידפקו בדלת לראות שהכל בסדר זה תמיד נחמד גם העירייה התפקיד שלה לדאוג לנו, קיבלתי את החוברת חירום, אבל זה לא באמת עוזר לנו".
לאה אמיתי בת ה-82 מבת ים גרה בקומה ה-4 מתוך 7 קומות עם מעלית, אך בעת אזעקה גם היא נמצאת חסרת אונים מכיוון שאסור לרדת במעלית בעת אזעקה וירידה במדרגות בגילה הוא דבר מסוכן מאוד ולכן היא נאלצת להישאר בקומה שלה ולהתפלל. "אני עומדת מאחורי הדלת במדרגות ואין לי מה לעשות. זה מה שעשיתי כשהיו אזעקות במרכז, אבל אם אנחנו נכנסים להמשך הלחימה אין לי לאן ללכת. איפה אני אסתובב? כל הדיירים מעליי רוצים מהר לרדת, הם יפילו אותי".
עבור אמיתי נושא המדרגות הוא כאוב ביותר מכיוון שבעלה נפל במדרגות והוא כבר אינו בן החיים. "אני עם מדרגות לא מסתדרת, אני יודעת שאי אפשר לרדת במעלית, אז אני פשוט אשאר בקומה שלי בבית. אני לא יודעת אם יש בסביבה שלנו מקלט ציבורי, אני גרה פה 53 שנה אז אין לי איפה ללכת. אם אני נופלת, אני לבד לא יכולה לקום ואני צריכה גברים שירימו אותי. יש לי גם החמרת מצב במצבי הרפואי עם ירידה בזיכרון והגיל עושה את שלו והגוף בוגד בנו".
"לכן אני אומרת מה שיהיה יהיה, הגעתי לגיל 82 אם טיל ייפול על הבניין בכל מקרה אף אחד לא ישרוד. זה מה שיש לי לעשות עכשיו. אני מכירה את החוברת של העירייה, אבל אין בה משהו מיוחד חוץ מטלפונים של חירום להזעיק עזרה. אף אחד מהעירייה לא יצר איתי קשר ואני אחראית על עצמי. אם לא יהיה חשמל אנחנו אבודים. השכנים מכירים אותי אבל גם הם מבוגרים, רוב הדיירים אצלנו זה נהיה כמו מושב זקנים למי נעזור קודם. חלק נפטרו וחלק בדרך ויש כאן אנשים מאוד מבוגרים ואין במי להיעזר וכולנו באותה הסירה".
חנה שיר בת ה-78, משכונה ותיקה בת"א, אמרה כי במשך עשרה חודשים מאז המלחמה וגם לפני הברירה היחידה שלה "להתמגן" היא חדר המדרגות. "זה רחוב שלם עם בניינים מאוד ישנים, כמו גם הרחובות הסמוכים. כל הבניינים נבנו כאן ללא מקלטים ובעת אזעקה אין לנו איפה ללכת. אני עולה קומה אחת בבניין ומחכה. אם אנחנו נכנסים למצב של התרחבות המלחמה כל מה שנותר לי לשים זה רק כובע- אין לי מה לעשות".
"בשביל להגיע למקלט הכי קרוב לבית שלי עבור אדם צעיר ייקח לו כ-7 דקות למקלט הראשון והשני כבר 15 דקות, בשבילי זה כבר לא רלוונטי וגם בשביל אנשים אחרים ומדובר בבניין פרטי ואני לא יודעת מה יהיה שנגיע לשם. לכן אני חוזרת ואומרת רוב השכנים פה כמוני אין להם מה לעשות, רק לשים כובע. אנחנו מדברים בינינו בוואטסאפ השכונתי מה נעשה במקרה של אזעקות".
"העירייה לא פנתה אליי ולא יצרה איתי קשר. אפילו את החוברת שחילקו בעירייה לא קיבלתי לא שזה עוזר, אני כבר לא מצפה מהעירייה לכלום. אני פשוט אשאר בבית עד שיעבור הזעם, אני מאמינה שחלק מהאנשים יגיעו לתחנת הרכבת בהמשך הרחוב אם המצב יהיה מאוד חמור. אני אישאר בבית כי אין לי איפה לרוץ ואין לי גם את היכולת לכך".
מעיריית תל אביב יפו נמסר: "במהלך המלחמה וגם בימים אלה, מינהל השירותים החברתיים וגורמים נוספים בעירייה, יצרו קשר יזום עם כלל תושבי העיר ביניהם אזרחים ותיקים ואנשים עם מוגבלות על מנת לבדוק את הצרכים ולתת מידע חיוני לשעת חרום. בנוסף ניתן לפנות למוקד העירוני 106 ולקבל מידע בכל זמן נתון. יש לציין כי ההנחיות לגבי התנהלות בזמן מלחמה הן של פיקוד העורף ויש לפעול על פיהן".
מעיריית חולון נמסר: "העיר חולון נערכה לתרחישי החירום ובנתה יחד עם פיקוד העורף את תוכנית "עוגן איתן חולון"-תוכנית ייעודית מקיפה שבמסגרתה הופקו חומרי הסברה רבים שפורסמו בכלל הפלטפורמות האפשריות כולל שלטי חוצות. הפרסומים כללו את היערכותה המקסימלית של העיר ואת ההיערכות הנדרשת במקביל מכל תושב".
מעיריית בת ים נמסר: "עיריית בת-ים ביצעה מיפוי נרחב של מוגבלי יכולת תנועה, מונשמים וכיוצא בזאת. מדובר במבצע נרחב לו שותפים קופות החולים בעיר, מד"א ופיקוד העורף אשר בעת הצורך יתנו מענה".