זה היה בוקר טוב לישראל: בוקר שבא אחרי חיסול מי שמכונה "מספר 2 בחיזבאללה", פואד שוכר, ובאישון לילה, גם ראש הלשכה המדינית של חמאס (תואר מחמיא, כמעט דיפלומטי, לרוצח שפל), איסמעיל הנייה.
זה היה בוקר טוב לישראל, שהוכיחה שהיא יכולה להכות - ממש כמו בימים יפים יותר - בכל זמן ומקום שתרצה, וכשהיא מכה במה שנראה מרחק שתי אצבעות מהמנהיג הבכיר של איראן וממנהיג חיזבאללה, יש פה מסר ברור מאוד, שהופך את החיסול לגדול יותר מאשר סיום חלקו של המחוסל בעולם הזה - שיהיה מקום רע מעט פחות בלעדיו.
זה היה בוקר טוב לישראל וגם לצבאה ולמערכת הביטחון שלה. כמה השמצות היא ספגה בעת האחרונה. במיוחד הותקפו חיל האוויר ומערך המודיעין. לעתים בצדק (ליקוי המערכות לפני ה-7 באוקטובר וקריסתן בשעות הראשונות שלו), לעיתים על ידי גורמים בעלי אינטרס פוליטי מבוהק, להרחיק מהם את האחריות. אתמול צה"ל נצץ שוב, לעת ערב בשמי ביירות ובאישון לילה בשמי טהרן. כל הכבוד.
זה היה בוקר טוב לישראל שהחזירה לעצמה חלק מהכבוד וההרתעה שאבדו לה, עת נדמה שכל אויביה מזנבים בה - חמאס רוצח, אונס, חוטף ושורף תינוקות, חיזבאללה הפך את הצפון לרצועת אי-ביטחון, החות'ים הטילו סגר ימי, הלכה למעשה, על ים סוף והאיראנים שיגרו מאות טילים וכלי טיס. ובכן, משהו במחסום הפחד שעמד לנו בעבר, הורם מחדש (בימים הקרובים יתברר בדיוק עד כמה).
גם ביבי
זה היה בוקר טוב גם לראש ממשלת ישראל ושריו. דעתי על נתניהו ידועה, אבל כפי שנכתב כאן בעבר, ראש ממשלה כמוהו כמאמן של קבוצת כדורגל: אם הוא אחראי להפסד בדרבי, מגיע לו ליהנות גם מקרדיט על זכייה בגביע, ובתרגום לשפה הפוליטית: נתניהו שיש לו אחריות למציאות שהובילה ל-7 באוקטובר ולמה שנראה כניהול חלמאי של המלחמה לאורך חודשים רבים, זכאי ליהנות גם מתשואות על פעילות כירורגית מוצלחת, בין אם מדובר על מבצע ארנון ובין אם מדובר בחיסולים מוצלחים שמהדהדים ברחבי המזרח התיכון.
זה היה בוקר טוב מאוד לא רק לראש הממשלה, אלא אפילו לממשלתו. נכון שפגיעתה הרעה של הממשלה הזאת ניכרת כמעט בכל תחום בחיינו, אבל השקט שהשתרר לאורכה ולרוחבה - ונכון לרגע כתיבת שורות אלה עדיין נשמר, מעיד שאולי תם העידן שבו כל שר כישר בעיניו יצייץ. טוב, אסור להיות עד כדי כך נאיבי, אבל אפשר בהחלט להתרפק על כמה שעות שקט מצד להקת המעודדים חסרת האחריות הזאת.
זה היה בוקר טוב גם למי שהוכיח שאפשר לפעול כירורגית באופן שלא יעורר את חמת העולם. נכון שיש מידה רבה של צביעות בביקורת על ישראל, שיודגש: זכותה המוסרית, אחרי 7 באוקטובר, לעשות כמעט ככל שיעלה על רוחה בעזה ובלבנון, אבל אפילו ברמה הטקטית-הסברתית, קל יותר להגן על ביצוע כזה, שגובה בעיקר את חיי היעד לחיסול ולא את חיי האלפים שמשמשים לו כמגן אנושי.
ניצחון לא שלם
זה היה בוקר טוב לאזרחי ישראל, שיכולים להתברך בפעולות שהחזירו קצת צבע ללחיים החיוורות שלנו, בתנאי שנזכור שאחרי כל בוקר טוב שכזה יבוא ערב חדש - וביחד עמו סכנות ישנות. נקווה שנדע איך להתמודד עמן ובעיקר לזכור כי גם אם ניאלץ לשלם מחיר יקר, הרי שסוף סוף עשינו את הדבר הנכון, מה שהיה צריך להתבצע לא רק ב-7 באוקטובר, אלא שנים לפניו.
ומאחר שעברנו לתחום התוצאות, שאותן קשה עדיין לנבא, זה הזמן להזכיר ששום ביצוע, מוצלח, מורכב ומפואר ככל שיהיה, אינו תחליף למדיניות ועל כן צריכה ישראל להישיר מבט אל דמותה במראה ולשאול את עצמה מה היא רוצה להשיג, כשטווח התשובות (גם הלא-נכונות) נמתח בין יישוב עזה ביהודים, כפי שדורשם בימין-המשיחי, לבין הסכם אזורי עם סעודיה ושליטה פלסטינית כלשהי ברצועת עזה.
זה היה בוקר טוב מאוד בעיקר למי שמבין שלמרות שהבקענו שני גולים מרהיבים, הרי שאנחנו רק במחצית המשחק. כדי לנצח בו צריך להבין איך שומרים על היתרון הזמני הזה ולא מזמינים התקפות שיביאו למחיקתו, ולכן, נסיים במשפט שהיה צריך אולי גם לפתוח את רשימת הבוקר טוב הזאת:
זה היה לילה מוצלח לישראל, בתנאי אחד - שלא נשכח לרגע שהיה זה עוד לילה בגיהינום לעשרות חטופים - ששום מבצע ישראלי, מזהיר ככל שיהיה, לא יהפוך לניצחון בלי שובם.