הגולם קם על יוצרו. מי שזרע את הגשם הזה, קוצר עכשיו סופה. מי שרכב על הנמר, מוצא עצמו עכשיו על צלחתו. כשמשחררים שד מבקבוק, מאבדים עליו שליטה. בנימין נתניהו אמר שאנחנו כפסע מניצחון מוחלט, אבל אתמול גילינו שאנחנו כפסע ממלחמת אזרחים, כשהמונים - חלקם חמושים - צובאים על בסיסי צה"ל, חברי כנסת פורצים לבסיס צה"ל וקבוצות ווטסאפ וטלגרם ביביסטיות מתירות את דמה של הפרקליטה הצבאית הראשית, כולל פרסום כתובתה וקריאות לגירושה לעזה.
כל אלה מייתרים מעט את נסראללה, סינוואר וחבריהם. אם אני חיזבאללה, אני יוצא לפגרה של רבעון שלם, כמו הכנסת. היהודים כבר יפרקו את עצמם.
הזרעים נזרעו בפרשת אלאור אזריה. כזכור, לאחר החלטת כל ההיררכיה הצבאית, מהמ"פ בשטח דרך המג"ד דרך המח"ט והאוגדונר ועד הרמטכ"ל, שצריך לחקור חייל שירה בראשו של מחבל מנוטרל וגוסס, התבקש ראש הממשלה לפרסם הודעת גיבוי לצבא כדי להרגיע את הרוחות. נתניהו הבין את האירוע ופרסם גיבוי לצה"ל. זה היה ביום חמישי. אחר כך באה שבת. נתניהו בילה בחיק המשפחה. בנו עורר שם מהומה ו"הפך" את אבא, שמיהר להרים טלפון לאביו של אזריה ולעבור צד. ראש ממשלת ישראל התייצב נגד צבא ההגנה לישראל. אחר כך שמענו את ההמונים צועקים לרמטכ"ל "גדי גדי (איזנקוט) היזהר, רבין מחפש חבר". מאותו רגע, הכל נפרץ.
אחר כך הוא מינה את בן גביר לשר לביטחון לאומי והפריט לטובתו את המשטרה ואת הביטחון הלאומי. לסמוטריץ', אבי תורת ההכרעה, נתן את המפתחות ליהודה ושומרון. מה הפלא שאתמול היה זה חבר הכנסת צבי סוכות שפרץ ראשון לתוך הבסיס בשדה תימן? הוא בסך הכול הגשים חלום. סוף סוף הוא בתוך בסיס צבאי, לאחר שהצבא לא גייס אותו בשל "חוסר התאמה". איך הגלגל מסתובב. עכשיו צה"ל עצמו נאשם ב"חוסר התאמה". הצבא לא פועל בסטנדרטים של פורעי החוק, נערי הגבעות והבריונים הנבערים שמתגודדים סביבו. צריך להשיג, דחוף, צבא אחר. בינתיים, יש לנו מיליציות.
הפרטים בעניין החקירה שעוררה את הסערה לא הובררו עדיין. יכול להיות שנעשתה שם שגיאה טקטית. יכול להיות שהיה שם חוסר רגישות. יש דרכים למחות. יש דרכים לבדוק. יש ועדת חוץ וביטחון. יש למדינה הזו מוסדות, היררכיה, סדר קבלת החלטות. יש גם ביקורת שיפוטית. על הכול, כולל על החלטות של מערכת המשפט עצמה.
יולי אדלשטיין, שהצטרף למרבה האכזבה להמונים עם הקלשונים שהסתערו אתמול על צה"ל, יכנס היום ישיבה מיוחדת של ועדת חוץ וביטחון. זהו הפורום לבדיקה המסודרת של הדברים. מכאן ועד פלישה לתוך בסיס צבאי, התרת דמה של הפרקליטה הצבאית הראשית והסתה פרועה נגד כל מה שמריח מצבא וממלכתיות - ארוכה הדרך.
בסיס שדה תימן, שבו עצורים חלאות האדם מהנוחבה, נמצא תחת ביקורת בינלאומית צמודה. פורסמו כבר לפחות שני תחקירים גדולים על הנעשה בו בכלי תקשורת מרכזיים. ישראל נמצאת כרגע על הכוונת של שני טריבונלים בינלאומיים גדולים, הממתינים להחלטה בעניין צווי המעצר, ונמצאת תחת פיקוח בעניין הפסקת המלחמה ופשעי מלחמה. במצב הדברים הנוכחי, אין בעולם פרקליט צבאי ראשי שלא יורה על חקירה כשמגיע אליו מידע מהסוג שהגיע לידיה של האלופה יפעת תומר־ירושלמי. ישראל היא מדינת חוק. מוסדותיה, לרבות צה"ל, פועלים על פי חוק. זה מה שהחזיק אותנו עם הראש מעל המים מאז 1948, אף שאנחנו מחזיקים מיליוני בני עם אחר תחת כיבוש צבאי (זה המצב, כל עוד לא סיפחנו) מאז 1967.
כל זה לא מעניין את ההמונים. כשאתה אומר להם שמנהיגם, המשיח נתניהו, הוא זה שלא העיז לגעת בחמאס ולא העיז להילחם בחיזבאללה לאורך שני עשורים, הם טוענים ש"לא הייתה לו לגיטימציה". ועכשיו הם עושים הכול כדי שישראל תוקע כמדינה מצורעת, כדי שנאבד את שאריות הלגיטימציה שעוד נותרה לנו להילחם כאן על עצמאותנו וחיינו. כל אלה ששואגים "מוות לערבים" בהתלהבות אין קץ, עושים הכול כדי שנידמה כמה שיותר לאותם ערבים. הם אפילו לא מודעים לזה.
ממשלת בריטניה, כך פורסם אתמול, החליטה להטיל אמברגו על אספקת נשק התקפי לישראל. החלטות דומות התקבלו, או נמצאת בצנרת, במדינות נוספות. האמריקנים עוד לא הפשירו את המשלוחים המוקפאים ההם. ישראל נאבקת על כל גרגר לגיטימציה ומשקיעה מאמץ אדיר להמחשת ההבדל העצום בין מדינת היהודים הדמוקרטית, הנאורה, שמקפידה על ערכי אדם בסיסיים, לבין ארגוני הטרור צמאי הדם שמבקשים לחסלה. מה שמחזיק עדיין, איכשהו, את מעמדנו בעולם כמדינת חוק, הם מוסדות המדינה ובעיקר עצמאות מערכות החוק, הצדק והמשפט. כל אלה שמנסים להמשיך עכשיו את ההפיכה המשטרית בחסות המלחמה לא מבינים שכאשר תושלם, הם יישארו לבד. בלי בעלי ברית, בלי נשק, בלי פצצות, בלי לגיטימציה בינלאומית. מדינת יהודה.
לא שאין כאן מה לתקן. העובדה שמחבלי הנוחבה מוחזקים עדיין במתקנים זמניים ולא מועמדים לדין, צבאי או אזרחי, היא בלתי נתפסת. אם אין חקיקה מתאימה בישראל לצורך הזה, למה לא מחוקקים? אני אספר לכם למה. כי לקואליציה היה הרבה יותר דחוף להעביר מיליארדים למגזריה. לקואליציה היה הרבה יותר דחוף להשקיע את כל האנרגיה במאמץ להעביר את חוק הג'ובים הרקוב, או להקים מחדש את "הקומה הכשרה" של הטלפונים הניידים כדי שקומץ עסקנים ימשיך לסחוט מאות אלפי משתמשים. לא היה לה זמן לטפל בנוחבה.
הגענו לאיתמר בן גביר, גורם הכאוס הראשי. האיש הזה ממונה על שירות בתי הסוהר. הוא קיבל תקציבי עתק כדי שיקבל לאחריותו את מחבלי הנוחבה. למה צריכים חיילי סדיר ומילואים לתפקד כסוהרים? מי הכשיר אותם לזה? למה חדל האישים, שבילה את זמנו בחודשים האחרונים בחלוקת נשק לכל דורש, לא מסתער על המשימה הזו ודואג למתקנים מתאימים? כסף לא חסר.
ישראל לא נמצאת על סף אנרכיה, היא בתוך אנרכיה. הסרטונים שבהם נראים עשרות או מאות אזרחים מנסים להפיל שערים של בסיסים צבאיים, כשבצד השני עומדים, נבוכים, חיילי סדיר ומנסים למנוע זאת מבעדם, הם סמל הפירוק שלנו. מי שחולל את כל זה פרסם אתמול הודעת גינוי רפה, בת שורה וחצי. מלאך החבלה אכן נמצא כפסע מהשלמת מלאכתו - השמדתו הסופית והמוחלטת של החלום הציוני.