ערב קשה מנשוא ומדמם עבר על כולנו. העדה הדרוזית כולה המומה ומזועזעת מהאסון הנורא במג'דל שמס, שלא היה כמותו מאז הקמת המדינה: 11 ילדים ונערים נהרגו בפגיעת רקטת חיזבאללה במגרש כדורגל, ועוד רבים נפצעו, חלקם במצב קשה.
בני העדה הדרוזית ממשיכים לשלם מחיר כבד במלחמה הנוכחית. מאז 7 באוקטובר אנו כואבים את נפילתם של החיילים והקצינים, מיטב בנינו, בשדה הקרב - אבל לא רק אותה. זה 10 חודשים דמנו הפקר. משחק הרולטה הרוסית, שממשלת ישראל משחקת בחיי תושבי הצפון, גבה הפעם מחיר מזוויע, ומי ששילמו אותו הם ילדים תמימים שרק רצו לשחק כדורגל.
המראות בזירה מחרידים. זעקות הכאב של משפחות הילדים ההרוגים והפצועים הן תוצאה של ההפקרות מצד ממשלת ישראל. הכתובת היתה על הקיר, אבל הממשלה עשתה הכל כדי לנרמל הרג של אזרחים, ילדים, נשים.
שורשי ההפקרה נעוצים במדיניות הממשלה: כשם שמפקירים את החטופים ואת יישובי העוטף, כך גם מקבלים באדישות את התנאים הבלתי הבלתי נסבלים שבהם חיים תושבי הצפון. ההפקרה נמשכת שנים על גבי שנים. איך אמר נתניהו לתושבת קריית שמונה, שהתלוננה על היעדרו של חדר מיון? "את לא מעניינת. את משעממת אותנו". הצפון משעמם את נתניהו, וכך נראית מציאות החיים בו - חיים שאזלו זה מכבר.
וזו התבוסה האמתית של ממשלת החורבן. ממשלה שרק מגיבה ולא יוזמת, ממשלה שאין לה אופק מדיני, ממשלה שמדברת על "הניצחון המוחלט" המגוחך בשעה שאזרחיה מצפון חסרי בית כבר 10 חודשים, וחבל הארץ שלהם חרב ובוער. ראש הממשלה ושריו מנותקים. הם עסוקים באינטרסים פוליטיים אישיים, מקריבים את אזרחי מדינת ישראל, בצפון ובדרום, והופכים אותם לברווזים במטווח.
הכותב הוא יו"ר התנועה הדרוזית לדמוקרטיה ושוויון