בשיא המלחמה, זו הייתה משימה ששום דבר לא יכול היה להכין אותך אליה. סא"ל מ', מפקד יחידת אגוז, עם הערכים שלו, האישיות והאמונה במשימה הצבאית, בשיחת zoom עם הורי הלוחמים שרוצים ודאות וחלקם שואל על העומס והיה רוצה לראות אותם מחוץ לשדה הקרב בשטח הפלסטיני.
אחרי הסבר ארוך וסקירת הפעילות, העיר אחד האבות שזו לחימה ממושכת ושצריך להיות יותר מאוזנים כלפי הלוחמים. סא"ל מ' הביט על תחתית המסך, ראה את שמו ומהר מאוד הבין מיהו בנו הלוחם של אותו אב. "אני חייב להגיד לך תודה", השיב סא"ל מ' לאב. "היה אירוע מאוד קשה בשכונת חמד בחאן יונס של כוח שנכנס לתוך מבנה, התפוצץ מטען חבלה, שוגר RPG, נהרג לנו לוחם מיחידת עוקץ, נפצעו כמה לוחמים, והיה אירוע קשה מאוד. הבן שלך היה הנגביסט. הוא היה אחרון בכוח ותדמיין פיצוץ וכאוס מטורף. הוא רץ במדרגות, עבר להיות ראשון בכוח ומזהה שני מחבלים במבנה, הורג אותם וכך הוא מציל עשרה לוחמים. היכולת של לוחם כזה בעשן וצעקות לרוץ קדימה לעבור את כולם - אתה מבין איזה בן יש לך? אני אומר לך תודה על החינוך, תודה על הערכים".
אותו לוחם קיבל תעודת הצטיינות ממפקד פיקוד מרכז האלוף יהודה פוקס. בראיון בלעדי לוואלה מספר מפקד אגוז היוצא סא"ל מ': "הנגביסט הוא תמצית הלוחם של אגוז. יש בו גבורה, אומץ, מקצועיות לשחרר כדור בדיוק בשנייה הנכונה, בטווח אפס, הוא דילג על הפצועים למרות העשן. זה היה אירוע פסיכי".
בראייה שלו הורי הלוחמים הם חלק מהמלחמה ועלה בשיחה החשש כשהלוחמים יוצאים הביתה הם יקלטו מסרים כאלה ואחרים שיקשו עליהם מנטלית לחזור להילחם. "אמרתי להורים: 'אתם חושבים שהאחריות היא רק שלי? היא גם שלכם. אם הבן שלכם יחזור הביתה והשיח שלכם יהיה שהמלחמה אינה צודקת, אתם מודעים מה תהיה הרמה המנטלית שלו? אני אבא לשישה. אין לי בן במלחמה, אבל אני יכול לדמיין את זה", סיפר מ' והתייחס לאתגר הפיקודי מול ההורים: "היה חשוב לי שיראו את הפנים שלי וישמעו את הכוונות שלי. אמרתי להם: "זו משימת חיי להחזיר את הילדים שלכם הביתה בשלום. לפעמים גם נכשלתי במשימה הזו. בסוף השיחה הם לא אמרו לי שהם אחריי באש ובמים, אבל הם ראו אותי. את ההבטחה שלי אני אקיים. אני גאה בלוחמים שלי. בגל הראשון של 7 באוקטובר - 50 אחוז מיחידת אגוז או נהרגו או נפצעו. עשרות מפקדים. לכל אחד מהם היה סיפור של חתירה למגע והצלת חיים".
בכל פעם שהוא מדבר על הלוחמים שנהרגו הוא מתרגש. לא אתפלא אם עיניו הכחולות נצצו מדמעות. הוא מתעכב על כל שם, מסביר מה עשה ואיך נלחם בגבורה, וכמה היה אמיץ הלוחם והוא מתעקש שלא אקטע אותו כדי להעביר את המסר. מ-7 באוקטובר נהרגו 4 לוחמי אגוז בקרבות מצילי חיים ובתמרון הקרקעי עוד שמונה לוחמים, אך הוא מתעקש להגיד כי עוד ארבעה קצינים שיצאו מהיחידה לתפקידי פיקוד בגולני ובגבעתי נהרגו ולכל אחד מהם יש סיפור מצמרר. הוא מזכיר גם את הלוחם דוד יצחק ז"ל, דמות נערצת ביחידה, שנהרג במבצע בית וגן בג/נין בקיץ 2023 והגדיר אותו כלוחם-מלאך.
את הריאיון קוטע טלפון ממפקד חטיבת הקומנדו, אל"מ ע' שמבשר לסא"ל מ' כי המבצע לחילוץ חמשת גופות החטופים ממנהרה בפיקודו של מפקד אגוז הטרי סא"ל ס', הסתיים בהצלחה. אין ספק שיחידת אגוז, שמוגדרת כמומחית מספר 1 בצה"ל ללוחמה נגד כוח רדואן של חיזבאללה, הפכה להיות "הפיטבול" של אגף המבצעים במטכ"ל, כזו שמשחררים לה את הרסן והיא רצה קדימה להילחם במתארים שונים בלוחות זמנים קצרים מאוד. לא בכדי היא נבחרה להוביל את הלחימה באיו"ש בתקופת הפיגועים בשנת 2022 עם 4-3 מבצעים בלילה, וכן הוטלה עליה המשימה של הפרות הסדר האלימות בגבול רצועת עזה שכללו עשרות אלפי פלסטינים סמוך לגדר.
"התפללתי שאלוהים ישמור על אשתי והילדים"
סא"ל מ' לא רצה לפרט על הלחימה ב-7 באוקטובר, שבה נפצע באורח אנוש והיה מרחק ס"מ בודד ממוות. הוא בעיקר התעקש לדבר על היחידה, הלוחמים, הפצועים והחללים, אך ביחידה סיפרו כי הוא קפץ מהבית אל רצועת עזה אחרי שקיבל "טיפ זהב" באיזה ציר לבחור בדרך אל השטח. מ' הגיע לאזור אורים ונתקל עם הנהג שלו לראשונה במחבלים וראה גופות בצד הדרך.
אחרי שתחקר את האזרחים שנמלטו מפסטיבל הנובה הוא הבין כי יש ריכוז גדול של אזרחים בקיבוץ רעים ודהר לשם, חבר לקצין מחטיבת גולני, טיפס על הגדר וחתר למגע ביישוב בזמן שהנהג שלו מפנה פעם אחרי פעם שוטרים ואזרחים פצועים מירי. בפועלם, לפי עדויות מהשטח, שוחררו בשלב הראשון 15 בני נוער מקיבוץ רעים בזמן שבשטח מסתתרים מחבלים.
קצין האג"מ של אוגדת עזה התקשר אליו תוך כדי הקרבות ודיווח על מסע הרג בקיבוץ כיסופים וחדירת מחבלים רבים למוצב הסמוך. בכניסה לקיבוץ הוא פוגש את מפקד פלגה ב' של אגוז, ומפצל כוחות לקיבוץ ולמוצב. "רק אתמול הייתי אצל משפחתו של עמית פלד, לוחם אגוז מחיפה, שנפל במוצב כיסופים. חלק מצוות אושרי שלחם בגבורה והצילו בגבורה תצפיתניות. שלושה לוחמים מהצוות, פלד, סביצקי וששון, נפלו במגורי הבנות. הם נהרגו אחרי שהצליחו בטווח אפס להרוג 15 מחבלים. היה מפגש מרגש מאוד בין הורי הלוחמים לתצפיתניות שניצלו", הוא שחזר.
סא"ל מ' נכנס אל קיבוץ כיסופים, חתר למגע בשכונת הגפן שם בוצע מסע הרג, שחלקו נבלם על ידי לוחמי גדוד 450 שספג פגיעות קשות. מ' הוביל מהלך של איגוף ותוך כדי היתקלויות הוא נפגע מכדור בחזה שחודר את הריאה - והתמוטט. סביבו התנהל קרב קשה בהובלה של המ"פ ושני לוחמים שכלל ירי ורימונים מכל עבר. אחר כך הוא יספר שהבין שאין לו סיכוי לצאת משם בחיים ובשארית כוחותיו "מתפלל לקב"ה שישמור על אישתי והילדים".
תחת אש כבדה הוא פונה החוצה עם פצועים נוספים והוטס לבית החולים סורוקה בבאר-שבע. במשך 20 יום הרדימו אותו 4 פעמים למשך 20 יום בגלל סיבוכים. רופאי המחלקה לטיפול נמרץ בניהול פרופ' מוטי קליין נאבקו על חייו. כשביקרתי אותו במחלקה היה קשה מאוד לראות אותו מורדם ומונשם. הוא השיל 15 ק"ג ממשקלו, אך רק הרצון לחזור ללוחמים וללחימה סייע לו בשיקום. הרופאים המליצו לו להמתין שנה ואף שנתיים אבל הוא היה נחוש והשיא היה כשרץ 6 ק"מ.
את מקומו תפס סא"ל אפרים תהילה, שהיה בעבר מפקד אגוז, והוקפץ בשל הנסיבות להוביל את היחידות לקרבות קשים בשלושת החודשים הראשונים. מ' ירד מנגמ"ש האכזרית בחאן יונס ופגש לראשונה את המפקדים שניהלו את הקרב על בית החולים נאצר שבו הסתתרו מחבלים. כולם מעידים שזה היה מצמרר לראות אותו שוב על הרגליים, ולהרגיש את לחיצת היד המחוספסת שלו. 24 שעות של חפיפה והוא קיבל את הפיקוד חזרה.
"הייתי גאה לראות עליונות מבצעית של אגוז בשטח כתוש לגמרי. גאווה ענקית ביחידה
הלוחמים זה הסיפור הכי גדול להט וברק בעיניים שלהם. זה היה בולט. אתה מקשיב לקשר ושומע. בום. מחבל נהרג. ועוד אחד. ועוד. תחושת אחריות עצומה. חזרתי הביתה", הוא סיפר בריאיון לוואלה. "דמיינתי וחלמתי על זה כל השיקום. כולל את הרגע בקשר שאני אומר: תחנות נמר כאן קודקוד. אגוזניקים, מפקדים ולוחמים, תמיד מקרינים צניעות אבל כל כך הרבה עוצמה. הם הכי טובים בצה"ל. הכי טובים במדינה". על סא"ל תהילה אמר מ': "הוא עשה עבודה מדהימה בחודשים שהוא היה ביחידה, קצין סופר אמיץ, אני גאה בו".
היחידה בפיקודו יצאה לקרבות מורכבים מאוד בחאן יונס ורפיח, עם אויב מתבצר במבנים ובמנהרות. בלחימה במרחב "נאצר", תוך שלושה שבועות, הרגו יחידות אגוז ומגלן כמאה מחבלים. הלחימה בשכונה הקטארית חמד בחאן יונס התאפיינה בקרבות פנים מול פנים. טווח אפס. "בכל חודשי הלחימה של אגוז, הלוחמים נלחמו ביותר משישים מפגעי טווח אפס. זו אגוז. אומץ לב. אגרסיביות, מקצועיות ובנחישות. אתה רואה לוחם חותר למגע וזה מדהים. לוחמים נפלו בקרב, אבל בקצה הם הביאו הישג אדיר. זו גאווה ענקית", הוא אומר.
שיא הלחימה בחאן יונס הגיע בקרב בטווח אפס שבו לוחמים מפלגה א' של אגוז ניצבו בפתח דירה בקומה עליונה של בניין. אמא מגוננת על שתי בנותיה ומאחוריהן מחבל מצמיד לראשה של האמא רובה. הלוחמים הצליחו להרוג את המחבל ולהציל את האם ובנותיה, אך אז עלתה השאלה על הנחיצות של טיהור חלק מהמבנים והלחימה בשטחים בנויים. "הפלגה הרגה שלושה מחבלים באירוע הזה, הוציאה את האם ובנותיה וטיפלו בהן ועוד לקחת מחבלים בשבי. זו מקצועיות. אנחנו צריכים לעבוד לפי עקרונות. אחד זו עמידה במשימה והשנייה זה ביטחון כוחותינו. בחמד הרגו הלוחמים 30 מחבלים בטווח אפס תוך שבוע".
ולמה היינו צריכים להיכנס בית בית ולא להפציץ מהאוויר?
"שאלה מעולה", ענה סא"ל מ'. "הבאנו הרבה אמש"ט (איסוף מודיעין ושלל טכני) שלא היינו מצליחים להביא ללא הכניסה. עצרנו בכיר. מחבלים שחיסלנו היו בדרגי מ"פ. והיה לנו שם מודיעין על שבויים ונעדרים אחרת לא תצליח להביא אותם. נכנסנו אחר כך לביה"ח נאצר, הרגנו הרבה מחבלים ואיבדנו את אלון וסיון, לוחמים מדהימים. הכי טובים שיש. אירוע קשה מאוד עם נ"ט".
הם המשיכו אחר כך ללחימה בשכונות של רפיח ותמרנו עד לצפון הרצועה למבצע ב"מאורה", מתחם אונר"א שפעילי חמאס הפכו למפקדה שבה שולבה מנהרה, חמ"לים, מחשבים, מסמכים ומקום מסתור למחבלים ונשק. "כשאתה מגיע למרכז כובד של חמאס אתה יודע את זה לפי התשתיות. כשאתה משמיד את זה יש לנו סיפוק גדול כמו שהגענו לרקטות ארוכות טווח, מפעל גדול עם מחרטות", הוא סיפר.
בהמשך לחילוץ חמש הגופות השבוע תחת המפקד הטרי סא"ל ס' וחילוץ גופתו של החטוף אלעד קציר ז"ל בחודש אפריל, הוא סירב להרחיב על המקרים שבהם היו קרובים כחוט השערה מפיצוח תעלומה ואיתור חטופים, אך הסכים לומר: "מגלן ואגוז החזירו את אלעד קציר הביתה. זה קרה לנו 48 שעות אחרי שאיבדנו את אלון וסיון ז"ל. תחושה של משמעות הלוחם שהוציא את קציר מהאדמה זה רגע טהור. הוא אמר לעצמו שבשביל זה הוא התגייס לצבא כדי לעשות דברים משמעותיים".
מאמין ב"עד הניצחון"
תוך כדי הראיון הוא מדלג על השאלות הפוליטיות של עסקת החטופים, יציאה מפילדלפי או המסדרון ומשאיר את זה לדרג המטכ"לי והמדינאים אך אמר: "ללוחמים שלי יש בהחלט הבנה מה זה פילדלפי ומה הלחימה שלהם עשתה כדי להשתלט על פילדלפי".
השבוע הוא מסר את דגל היחידה לסא"ל ס', שגדל ביחידה וסגר מעגל כשקיבל את הפיקוד עליה וכבר בימים הראשונים הוביל אותה למבצע מוצלח של חילוץ גופות החטופים תחת אש. "אני יוצא מהתפקיד בתחושת ביטחון. חד משמעית. היו לי מפגשים עם משפחות שכולות. בהחלט עולה תחושת אשמה וכישלון אישי שיכולתי אולי לשמור עליהם או לעשות משהו אחר. אנחנו משפחה אחת, משפחת אגוז לעד".
סא"ל מ' אומר כי הניצחון שבסופו חמאס מוכרע עדיין לא הגיע, אבל מדגיש: "נגיע לשם. ללוחמים לא נגמר הכוח. יש לנו גם מאות בודדות של אנשי מילואים באגוז והם מדהימים. הם נתנו 200 יום במלחמה ורוצים לנצח. כל ניצחון קטן מקדם אותך בעוד שלב לניצחון הגדול. אני מאמין במושג 'עד הניצחון' והוא בר השגה. הגענו למקומות שחמאס חשב שהוא הכי מוגן בו".
מצד אחד הדגיש מ' כי אגוז נשלחה במלחמה למשימות מאוד מורכבות במרחבי לחימה צפופים ומסוכנים, אך יחד עם זאת בחר להתעכב על אלוף פיקוד דרום ירון פינקלמן שדאג לבקר אותם בלב הקרב. "זה מפגש חשוב ללוחם כשאלוף פיקוד דרום מגיע לשטח. חשוב לו לראות את הפיקוד הבכיר שהוא חלק ממנו. מהקרב שלו. המלחמה גרמה לשיח בין מדרגי, הצ'אפחה על הגב, ולשאול לוחם איך הוא מרגיש ואיך בבית ומה עובר עליו בשטח. זה מדהים וחשוב שמור לצבא שלנו. לוחמים מעריכים את זה".
על איכות ההון האנושי שמקבלת היחידה הסביר מ' כי יחידת אגוז מחזירה בתמורה בממוצע 60-50 קצינים לצה"ל בשנה ומציין כי ארבעה קצינים שיצאו מהיחידה נהרגו בשדה הקרב ביניהם הזכיר את רס"ן בן שלי ז"ל שלחם תחת יחידת 669 ונוספים. על תהליך הלמידה אמר כי היחידה חייבת להשתפר ולקפוץ מדרגה במקצועיות בחילוץ בני ערובה חרף הגבורה שהציגו הלוחמים ב-7 באוקטובר.
על רוחות המלחמה מהצפון הסביר מ' כי יחידת אגוז נבנתה ללחימה מול כוח רדואן ולכן בראייתו אם יכריעו על תמרון קרקעי בלבנון, אגוז תהיה הראשונה לעבור צפונה בשל המומחיות שלה שמרביתה מסווגת: "היום מפקד עליה קצין אמיץ מאוד, מנוסה מאוד ואין לי ספק בהצלחתם".
בעוד כמה שבועות יקבל מ' את הפיקוד על חטיבת מילואים מובחרת. לקראת סיום נזכר במפגש עם לוחם באחת ההפוגות ששאל אותו: "המפקד. למה יצאנו?". "אני מסתכל עליו ואני אומר רגע. הרגשתי בושה שאני כמפקד אומר לו שצריך לרענן את הכוח. הלוחם כל כך מחובר למערכה. זו הרמה הערכית הכי גבוהה שיש. זה ריגש אותי ברמות. אמרתי לעצמי אילו לוחמים יש לנו ואיזה רף ערכי הם מעמידים לנו המפקדים ולא תמיד הכול ורוד", הוא מסכם. "יש כאלה ויש כאלה. אבל אחרי שיחה כזו אתה מרגיש לא בסדר. ויש לי דוגמאות מטורפות. תחשוב איזה מבולבל לוחם שחוזר מהבית, רואה בתי קפה מלאים, אנשים עושים ג'וגינג, אנשים נהנים בבית והוא צריך לחזור להילחם על החיים שלו בחאן יונס. הלוחמים מבינים את המשימה ואת חלקם. הרב קוק אומר שבשביל שאנשים יחיו בצורה נורמלית יש אנשים שצריכים לחיות בצורה לא נורמלית. אמרתי להם: 'אתם יחידי הסגולה האלה. אנחנו ההיסטוריה'".