צה"ל התיר לפרסום הבוקר (שישי) כי סמ"ר (מיל') מוטי רווה, בן 37 מהיישוב שני, לוחם מפעיל צמ"ה, חטיבת גבעתי, נפל בקרב בדרום רצועת עזה. רווה, שהתגייס לצה"ל בזמן המלחמה, נהרג מפגיעת טיל נ"ט על כלי D-9 ברפיח. הוא החלל ה-323 מתחילת התמרון הקרקעי ברצועה ובכך עלה מספר חללי צה"ל מתחילת הלחימה ל-688. רווה סיים את שלב א' של קורס חובשים הר חברון, והוא נעדר מטקס הסיום בעקבות שירות המילואים ברפיח.
מטעם מד"א הר חברון נמסר כי "בצירוף מקרים מצמרר, כשעה לאחר הטקס נודע שמוטי נפל בקרב במהלך הלחימה. מוטי היה מלא בשמחת חיים, מוטיבציה, חדות ומקצועיות. יחד עם הכאב והאובדן של המשפחה, אנחנו איבדנו מתנדב משמעותי שהיה מלא בשאיפות לתרום ולהתמקצע".
גם מועצה אזורית הר חברון ספדה לרווה. אלירם אזולאי, ראש המועצה מסר כי "מוטי הותיר אחריו אישה ושתי בנות פעוטות. גדל בהר חברון כמתנדב בחווה חקלאית, התחתן והקים את ביתו בישוב שני ליבנה. בתחילת המלחמה גויס להגנה באזור הר חברון ולאחר שסיים את המשימה ביקש להתנדב לתפקיד נוסף ולסייע ככל הניתן בלחימה. הוא גויס לתפקיד נהג D9 ברפיח בחזית הלחימה. תמיד היה נכון להתנדב, להושיט יד ולהיות איפה שצריכים אותו. צוותי המועצה מלווים ונמשיך לחבק את משפחתו וחברי הישוב בשעה קשה זו".
רווה מובא בשעה זו לקבורה בבית העלמין סוסיא בהר חברון, בליווי מאות מלווים שהגיעו להיפרד ממנו בדרכו האחרונה.
מיכל, אלמנתו של רווה ספדה לו ואמרה כי "איך אפשר לסכם עולם ומלואו בכמה שורות. אהוב שלי איש אדמה פשוט חזק ואמיץ, נלחמת על הארץ נלחמת להתגייס מאז שהכרנו כשהגיעה ההזדמנות נלחמת בשיניים עד שהצלחת, בכאב ובעוצמה הדרך הייתה ארוכה עד שצלחת אותה בזכות הצניעות והכישרון ורגישות לבריאות, בזכות הדרך שעברת מגיל צעיר נטעת את השורשים לנפש האמיתית שלך".
"כששאלת אותי האם ללכת להילחם בעזה קיבלת את ברכתי, התמלאתי בגאווה והחסרתי פעימה ברגע שיצאת. פחדתי בעיקר על הנפש שלך כי ידעתי כמה אתה רגיש. בחוזקות שלך לא היה לי ספק, אהבה שלי. נתת לי עשרים שנים נפלאות סללת לנו דרך בטוחה. מוטי שלי, עכשיו השארת אותי כאן לבד, במלחמת אחים, יצאת לקרב כי האמנת שאין דרך אחרת לעם ישראל נלחמת באמת בגבורה ובאמונה, נלחמת עם אריות אמרת לי 'מיכל, כולם כאן אריות נכנסים בגופם ובחירוף נפש, אל תדאגי' הוא אמר לי, בכל פעם שיצאת לקרב שמרת עלינו משם", אמרה מיכל.
סגן אלוף בועז אשר נתן, בשם צה" ל ספד לו. "אנו עומדים כאן וכואבים את האובדן הנורא. ביום זה איבדה מדינת ישראל את אחד מטובי בניה, יקירכם מוטי שנפל בהגנה על המולדת. מוטי, יש כזה דבר שנקרא הטוראי האסטרטגי, אתה היית טוראי אסטרטגי. התגייסת רק לאחרונה לפלוגת ההגנה המרחבית אחרי שנים בהם ניסית להתגייס וסורבת ולכן היית עדיין טוראי אבל חייל אסטרטגי. חיפשת להיות בחזית ולתרום יותר לניצחון עם ישראל והתנדבת לשרת בפלוגת הצמ"ה, שהוקמה בגבעתי תוך כדי המלחמה. שם יכולת להביא לידי ביטוי את ניסיונך כמפעיל ציוד הנדסי.
עוד הוסיף כי "מיד שהגעת לפלוגה התבלטת במקצועיות שלך ובשאיפה שלך לדיוק ושלמות. כשעשית משימה תכננת אותה מראש ותכננת כל פרט. אף פעם לא ויתרת לעצמך ותמיד ניסית להשתפר. כך גם בהסמכה הצבאית שעברת לאחרונה. לא ויתרת לעצמך. היית מקצוען גם בתחזוקת הכלים וגם בהפעלה שלהם אבל מעל הכל היית איש משפחה, סיפור החיים שלך חיזק את ערך המשפחתיות והקשר בין חברי הפלוגה ובינך היה קשר אחים שהפך לצערנו לקשר דמים".
בצלאל טליה, חברו של מוטי, ספד לו: "לילה קשה. אחי היקר כמה עשית בשביל לתת הכל למען המדינה שכל כך אהבת ובנית, כמה יישבת את ארץ ישראל. ב 7.10 התקשרתי אליך שתבוא לשמור על המשפחה שלי בזמן שנסענו להלחם בעוטף. ידעתי שאתה תשמור עליהם. עברת ילדות מאתגרת ויצא שלא התגייסת, אבל רצית תמיד להתגייס.
"במהלך המלחמה הצלחת אחרי המון מאמץ ועבודה קשה להתגייס לצה"ל, הגעת אליי לחפ"ק והיינו יחד עד השחרור, אחרי השחרור חיפשת איפה אתה עוד יכול לתרום ועברת להיות מפעיל D9 ברפיח בחטיבת גבעתי. לא ויתרת לעצמך ובחרת לקחת את כל הכישורים שלך בתור מי שבנה בארץ ישראל ולהשתמש בהם לטובת המלחמה וכשחזרת הביתה באפטרים המשכת לבנות בארץ ישראל. הפכת מילד חרדי ללוחם בחוד של צה''ל".