באופן שקט, אבל קבוע, חלה בחודשים האחרונים עוד הידרדרות בייצוג נשים במוקדי ההשפעה. כבר שבועיים שבכנסת ישראל נשים מיוצגות בפחות מ-25% מהמושבים, לאחר פרישתה של חברת הכנסת יפעת שאשא-ביטון. בשבועיים האלו נפל החוק של ח"כ מטי צרפתי הרכבי על ייצוג שוויוני בדירקטוריונים, מבקר המדינה הציג דו"ח עם מסקנות עגומות על אי השוויון המגדרי ברשויות המקומיות, לשכת ראש הממשלה פרסמה עוד תמונה של שולחן ללא נשים. במציאות כזו כמובן שגם המיזוגניה מרימה ראש. גילה גמליאל שהביעה דרישה להוביל לעסקה להחזרת החטופים והחטופות זכתה להשתקה ולתגובה של בן גביר דורש מנתניהו "להעמיד אותה במקומה", חברי הקואלציה הצביעו נגד הצעת החוק של ח"כ נעמה לזימי לקיום יום הזיכרון ב-7 באוקטובר. וזאת כי העזה לבקר את נתניהו, ואיך לא, ועל התגובות המיזוגניות שח"כ לזימי זוכה לקבל ברשתות החברתיות ומשוטרים באמת אין צורך להרחיב.
זו לא הכנסת עם הכי מעט נשים, אבל לו היה מדד כזה, הכנסת הזו הייתה זוכה ככנסת שפועלת הכי הרבה נגד נשים, בתוך המשכן ומחוץ לו.
שאשא ביטון היא חברת הכנסת הראשונה שמתפטרת אחרי ה-7 באוקטובר, ועם יציאתה מהכנסת מספר חברות הכנסת ירד ל-29, פחות מרבע מחברי הכנסת במשכן. פרישתה של שאשא ביטון שכיהנה כשרת החינוך וכיו"ר וועדת הקורונה חורגת מגבולות עזיבתה של אישיות פוליטית שפורשת בזמן שאף שר או חבר כנסת אחר לא עושה זאת. פרישה זו מסמנת ירידה במדד השוויון בישראל, כאשר כבר עכשיו את הממשלה מרכיבים כמעט רק גברים. גם במפלגתו של סער תקווה חדשה יירד שיעור הנשים מ-50% ל-25% בלבד. הפרישה הזו מסמנת את המשך מגמת הנסיגה במספר הנשים בכנסת.
מדובר בירידה אחרי שנים של התקדמות, הרי בכנסת הראשונה כיהנו 11 ח"כיות בלבד ושרה אחת, ראינו עם השנים התקדמות שהגיעה לשיא בממשלת השינוי עם 9 שרות, 35 חברות כנסת ו 10 מנכ"ליות במשדרי ממשלה. בממשלה ההיא חצה מספר הנשים בכנסת את רף ה-25%, אבל כיום הממשלה הזאת היא זיכרון רחוק. במבט מגדרי האופק נראה קודר, אם לא יהיה שינוי משמעותי במבנה הרשימות בבחירות הבאות - מספר חברות הכנסת ילך ויצטמצם. בראשות כל המפלגות עומדים כיום גברים, אצל רובם גם מספר 2 הוא גם גבר. המועמדות לכנסת יכולות למצוא את מקומן רק ממקום 3 ומטה, אם יהיו איחודים בין מפלגות כמו שהשמועות מראות בין ליברמן וסער לדוגמא - יהיו אלו המועמדות שיידחקו עוד למקומות הפחות ריאליים. אין שוויון שמגיע מעצמו ואם לא נפעל על מנת לקדם אותו - הנסיגה הזו תמשיך גם בכנסת הבאה.
יש מדינות שבהן קטסטרופה הייתה קטליזטור לקידום שוויון מגדרי, הדוגמא המובהקת והכואבת ביותר היא רואנדה. שבה לאחר רצח העם שגבה את חייהם של 700,000 קורבנות, נבחר ב-2003 פרלמנט שחצי ממנו היו נשים, אחד החוקים שהעביר הפרלמנט היה חובת ייצוג של 50% נשים בכל מוקדי קבלת ההחלטות. אולי מתוך רצון לייצג נשים או אולי כי מנהיגי ומנהיגות רואנדה, שנמצאת בתהליך שיקום מתמשך מהטבח כבר עשרים שנה, מבינים שגיוון מקבלי ההחלטות יוביל להחלטות טובות ומאוזנות יותר ויפחית את מפלס האלימות, כך הפכה רואנדה לאחת מהמדינות המובילות בנושא של שוויון מגדרי במוקדי קבלת ההחלטות.
היסטוריונים עוד יכתבו רבות על התוצאות הפוליטיות של משבר ה-7 באוקטובר, אבל כרגע נראה שאחת התוצאות היא הדרתן של נשים ממוקדי קבלת ההחלטות. במלחמה שבה הלוחמות בשטח מוכיחות את עצמן, שבה החמ"לים ברובם הובלו על ידי נשים, ועדיין בכל מינוי ממשלתי שפורסם בחודשים האלו - כולל מינהלת התקומה והשיקום, הממונים הם גברים. במשרדי הממשלה יש מנכ"לית אחת, ועל אף שבימים אלו יש דיון בבגצ בנושא, לא נראה שהממשלה הזו הולכת לשנות את דרכה, מספר הנשים במוקדי קבלת ההחלטות מעולם לא היה 50% אבל בשנה וחצי האחרונות אנחנו בנסיגה.
פרישתה של שאשא ביטון היא אישית, אותה היא הסבירה כמי שלא יכולה לעשות שקר בנפשה ולהישאר אך נראה שהאישי הוא הפוליטי, והעדרן של נשים ממוקדי ההשפעה ניכרת המצב הנוכחי הוא קריאת השכמה לציבור - עלינו לדרוש מכל מובילי המפלגות להתחייב על 50% נשים בשיטת הריצ'רץ', זה הזמן בו נקראות כל המפלגות בישראל, אם לא תפעלו עכשיו, השוויון המגדרי שסימן התקדמות משמעותית בשנים האחרונות ימשיך להידרדר. עלינו לפעול בנחישות ולדרוש מהמפלגות להתחייב לשוויון מגדרי ברשימותיהן, להנהיג שיטת ריצ'רץ' ולהבטיח ייצוג שוויוני בכל תחומי החיים הפוליטיים. בחירתה של שאשא ביטון היא אישית, אותה היא הסבירה כמי שלא יכולה לעשות שקר בנפשה ולהישאר בכנסת, אך לצערנו גם כאן האישי הוא הפוליטי. החובה לשנות ולתקן היא עלינו בשביל עתיד טוב יותר לדור הבא. זאת המשמרת שלנו.
כותבת המאמר היא מייסדת מיזם 5050