השירות המטאורולוגי הציג היום (שלישי) את דו"ח "מגמות אקלימיות ואירועי קיצון בישראל עד סוף המאה ה-21" - המציג נתונים עדכניים ותחזיות אקלימיות. מסקנותיו מתבססות על מחקר שבחן לראשונה את תדירות אירועי אקלים קיצוניים, בהם עומסי חום ממושכים ועוצמות גשם גבוהות בפרקי זמן קצרים, ומציג תחזיות של המשך המגמה בעשורים הקרובים.
לפי הדו"ח, ישראל תמשיך להתחמם. הטמפרטורה הממוצעת תמשיך לעלות בשיעור של 0.6-0.5 מעלות בכל עשור, ועד סוף המאה תהיה גבוהה בכ-3.5 מעלות מהממוצע ב-20 השנים האחרונות. המספר הנמוך לכאורה עלול להטעות, מכיוון שהוא כולל תכיפות גבוהה של אירועי חום קיצוני, שיהפכו את החיים באזורים נרחבים בישראל לבלתי נסבלים עד כדי סכנת חיים.
במישור החוף למשל, אירועי חום קיצוני של 45 מעלות ומעלה נרשמו עד כה רק פעם במאה שנה. בעשורים הקרובים הם צפויים לקרות פעם ב-20 שנה, ועד סוף המאה - פעם ב-3 שנים בממוצע. באזורים חמים יותר, כמו עמקי הצפון והנגב, תדירותם של ימים עם 45 מעלות חום תגדל מפעם ב-25 שנה לפעם ב-1.5 שנה.
גם טמפרטורות של 50 מעלות ומעלה, שכמעט לא נרשמו באזורנו מעולם, יהיו אפשריות, ולקראת סוף המאה יגיעו מדי 15 עד 25 שנה. אזורי ים המלח והערבה, עלולים לסבול מחום אימים כזה מדי שנתיים.
שיאי הטמפרטורה צפויים להישבר גם הם: 7-6 מעלות יותר לטמפרטורת המקסימום, 6-5 מעלות יותר לטמפרטורת המינימום. גם בלילות לא תהיה רווחה מהחום. בתל אביב לדוגמה, שיא החום הנוכחי עומד על 41.5 מעלות ביום ועל 29.2 מעלות בלילה; בשנת 2100 יירשמו טמפ' מקסימום של 47.4 מעלות ביום, ובלילה - 37.3 מעלות.
עומס החום, המבטא את רמת אי הנוחות האקלימית למחייה ונקבע כשילוב של הטמפרטורה והלחות היחסית, יעלה בכל אזורי הארץ בשתי דרגות. במישור החוף, הממוצע יעלה מעומס חום מתון לעומס כבד, ובים המלח והערבה מעומס בינוני-כבד לעומס חום קיצוני. המשמעות: כל יציאה מהחללים הממוזגים תהיה קשה עד בלתי אפשרית. אירועי עומס חום כבד יתרחשו מדי שנה עד שלוש לעומת מדי עשר שנים כיום.
תדירותם, עוצמתם ומשכם של גלי החום - רצף של ימים ולילות חמים מאוד - יגדלו משמעותית. כיום, אנו חווים בשנה בממוצע כ-4 גלי חום, הנמשכים 5-4 ימים ומתאפיינים בטמפרטורה מקסימלית של כ-36 מעלות. בעשורים הקרובים יעלה מספר גלי החום ל-5 עד 6 גלים בשנה, משכם יתארך ל-5 עד 6 ימים, וטמפרטורות המקסימום יגיעו ל-40 עד 42 מעלות. עד סוף המאה צפויים 7 גלי חום בשנה, שיארכו בממוצע 18 ימים כל אחד ויגיעו לטמפרטורות שיא של 45 מעלות.
כמות הגשם צפויה לפחות באופן דרסטי עד סוף המאה, בשיעור ממוצע של 25-20% יחסית לשנים האחרונות. ירידה כה קשה תביא לעלייה בתדירות שנות הבצורת, מחסור במים להשקיה ומחסור במזון. גם אם מדינת ישראל תוכל לספק מענה למחסור במים באמצעות התפלה מוגברת של מי הים, המחסור יורגש במלוא חומרתו במדינות השכנות לנו, וצפוי להביא לטלטלות, נדידות עמים וחוסר יציבות מדינית שתורגש בוודאי גם כאן.
במקביל לירידה בכמות הגשם השנתית, צפויה עלייה בעוצמת הגשם, בהמשך למגמה שנצפתה בעשורים האחרונים. ב-30 השנים האחרונות נרשמה עלייה של עד 40% במטחי גשם חזקים בפרקי זמן קצרים של 60-30 דקות. אם בשנות ה-60 עד ה-90 של המאה הקודמת הגיעו מטחי גשם כבד עד 54 מ"מ/שעה, בעשורים האחרונים הם הגיעו ל-76 מ"מ/שעה - עלייה של 40%!.
על פי המודלים האקלימים, מגמה זו צפויה להימשך ואף להאיץ עם המשך התחממות כדור הארץ. מערכות הניקוז הקיימות אינן ערוכות לסלק כמויות גדולות של מי גשם בפרק זמן קצר, ועוצמות גבוהות של גשם עלולות לגרום לשיטפונות ולהרס תשתיות.
מחברי הדו"ח מדגישים כי הממצאים מהווים אינדיקציה ברורה למגמות אקלימיות שכבר משפיעות על ישראל, וצפויות להחמיר מאד בשנים הבאות. למגמות המוצגות בדו"ח השלכות ניכרות על כל תחומי החיים בישראל: בריאות, מים, תשתיות, ניקוז, שירותי חירום, חקלאות, אנרגיה, סביבה ועוד, ומחייבות הערכות נרחבת והקצאת משאבים מסיבית. שינויי האקלים בעשורים הקרובים ישנו את פניה של ישראל, והחיים כאן ייראו אחרת לגמרי מכפי שהתרגלנו אליהם. הבנת השינויים האקלימיים שכבר מתחוללים, לצד אלו החזויים, תאפשר למקבלי החלטות בכל מגזרי המשק לתכנן ולהיערך בצורה טובה יותר, כל אחד בתחומו.