הסתה או הסטה? הכל אודות הספין המוצלח של ראש הממשלה

איך מבדילים בין נושא שמעסיק את הציבור הישראלי מפני שהוא חשוב או מעניין לבין אג'נדה שמישהו מנסה לקדם? בעידן הרשתות החברתיות זה קל מאוד: בודקים מה מצייצים אלה שמחויבים לקדם דף מסרים, במקרה של "ההסתה" עם או בלי מירכאות נגד ראש הממשלה, מי שמחויבים לקידום מסרים שיוצאים מ"סביבתו" - כפי שמכונה הכוורת שכוללת את "רעייתי", בנה הגולה-מרצון ועוד 2-3 מקורבים שנבחרו בקפידה.

כשאחד מצייץ ואחריו האחר ולאחריהם מתחילים עוד 3-4 גורמים שנקראים "עיתונאים" - ואז מצטרפים כמה פעילים קבועים מהסוג שמחרף ומגדף ברשתות החברתיות, אבל מתקבל בכבוד מלכים בכנסת - אפשר להבין שמדובר בקמפיין מתוזמר ומתוזמן.

מי שיידבר מעט עם אנשי שב"כ בדימוס, יגלה שהם עדיין בדעה שסכנה גדולה יותר צפויה לראש ממשלה, כל ראש ממשלה (כולל בנימין נתניהו) מידי מתנקש מהימין, במקרה שיסטה מהדרך, כפי שיפרש אותה אותו מתנקש (חלילה), אבל זה לא הפריע לשרי הממשלה להתחרות ביניהם בדברי ההבל.

הגדיל לעשות אדריכל ניסיון ההפיכה המשטרית, יריב לוין, שטען שמדובר ב"נס" (כהגדרתו) שראש הממשלה עודנו עמנו. הוא רק לא אמר אם הוא מתכוון לאותו הנס שהביא עלינו את מתקפת ה-7 באוקטובר, כפי שזיהתה חברתו לממשלה, אורית סטרוק - או שמא מדובר בנס חדש לגמרי, יד ראשונה מנשיא אמריקני לשעבר.

אגב הבחירה במילה "נס", שימו לב עד כמה חשוב היה לטראמפ לומר את המשפט: "הרופא אמר לי שזה נס שאני בחיים".

הנשיא-לשעבר ניצל במזל גדול - על כך אין חולק, אבל לא הפך, למרבה המזל, למקרה רפואי "נסי" אלא רק נפגע קלות באוזנו: לא משהו שמצריך דיאגנוזה רפואית שתקבע שמדובר ב"נס".
אז למה רופא ולמה נס? כי תמיד רצוי לקשור את התזה לשני הקצוות המנוגדים: המדע מצד אחד והשכינה בצד השני. לסמכות מקצועית (הרופא אמר, מה לא תאמינו?) וליד אלוהים (לכו תתווכחו) שמשגיח אישית על הנבחר.

מה שעצוב בזה הוא שמדובר לא באירוע אמיתי (שוב, שאלו כל גורם שאמון על אבטחת אישים בישראל), שהרי לרגע אחד - ולמרות כמה ביטויים חמורים מאוד שנשמעו (מי שמדברים על "חבל תלייה" למשל, אפילו כמטאפורה לא מוצלחת, צריכים להיות מוקעים מהמחנה, כל מחנה), לא נשקפה כל סכנה - הן לראש הממשלה והן לסביבתו הקרובה.

אז על מה כל המהומה? ראשית יש כאן ניסיון ללכד מחדש את השורות נוכח סקרים מדאיגים ושנית, אולי חשוב מכך, יש פה ניסיון לקנות זמן.

למה? כי ביום שני צפוי נתניהו להיפגש עם נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן. ביום רביעי הוא אמור לנאום בקונגרס. זה אמור להיות השבוע שלו, כזה שאם יתקבל בו אישור רשמי לחיסול דף (הלוואי, זו ידיעה מבורכת בכל עת!) יהפוך למושלם.

עד אז נתניהו הוא כמאמן כדורגל שפקד על שחקניו להניע כדור לרוחב כדי למשוך זמן. חשוב לנתניהו שלא נדבר על המלחמה, על הצפון הנטוש והמיואש, על חלקים הולכים וגדלים בין המפונים (משני עברי הארץ) שמבינים כי לעולם כבר לא ישובו לביתם - ומועד פתיחת שנת הלימודים שנמצא כבר מעבר לפינה, הוא קריטי לעניין הזה.

חשוב לו שלא נדבר על עסקת החטופים (שתוכרע במידה רבה לא בין ישראל, חמאס, מצרים וקטאר, אלא ביחסי הכוחות שבין ביידן לנתניהו וטראמפ) למרות מידע מדהים שחשף אמש ירון אברהם בחדשות 12, לפיו שר הביטחון טען באזני משפחות חטופים כי העסקה קרובה לסיכום והיחיד שיכול למנוע ממנה להתקיים הוא נתניהו.

אז מה עושים כשלא רוצים שנעסוק בחדשות, כלומר בעניינים החשובים, אבל כן רוצים שתתקיים קפיצה בזמן בין מה שנראה כחיסול מוצלח של בכיר מאוד בחמאס לבין מה שעשוי להיות ביקור מוצלח בארה"ב? מנצלים ניסיון התנקשות כושל בנשיא לשעבר בארה"ב, כדי להשליך ממנו על ראש הממשלה בישראל. זה טוב לנתניהו - הנה הוא גם עלה לדרגת מנהיג עולמי וגם הרוויח עוד יומיים-שלושה שבהם התעסקנו בהבל הבלים במקום בדבר האמיתי.

הביקורת כאן היא על הציניות המחושבת של "סביבת" ראש הממשלה ושופרותיה, אבל על הדרך נחשף פה גם מוסר כפול של מי שמכונים כאן "שמאל": לא במובן של איפה ואיפה, כפי שניסו דוברי נתניהו לצייר (כי אין כמו תחושת נרדפות ומסכנות כדי ללכד מחדש את השורות) אלא בניתוח הקר-לכאורה של נסיבות האירוע.

לפי מה שידוע על המתנקש, כך מסבירים לנו מי שניסו לשכנע (במידה רבה של הצלחה) כי רצח רבין היה תולדה של הסתה ממושכת, הרי שמדובר בזאב בודד, טיפוס משולי החברה, מריר ומסוכסך עם עצמו ועם סביבתו, שהצליח להשיג רובה (בארה"ב זה קל מאוד. בזמן האחרון גם בישראל) ופעל אך ורק על דעת עצמו.

סביר להניח שזה נכון, אלא שאם כך הוא, הרי שאת המשפט שתקף לגבי תומאס מת'יו קרוקס (היורה בטראמפ), אפשר להחיל על יגאל עמיר - גם הוא "זאב בודד" שפעל לא רק בניגוד גמור לדעתם של רוב אנשי המחנה שממנו צמח, אלא גם בניגוד מובהק לאינטרס האלקטורלי שלו. אז למה האחד הוא תוצר של הסתה והשני הוא "זאב בודד"? התשובה היא מוסר כפול.

אחרי כל זה, חשוב להגיד ולהבהיר שוב את המובן מאליו: רצח הוא הפשע החמור בספר החוקים. רצח פוליטי הוא מתועב במיוחד כיוון שהוא לא רק פוגע בנרצח, אלא גם בשיטה היחידה, למרות כל מגרעותיה, שמאפשרת לנו לנהל את חיינו.

כלומר, התנקשות היא פשע כפול וחמור מאין כמוהו. ואם כבר להמשיך ולהגיד את המובן מאליו (כנראה שאנחנו בעידן כזה שבו גם מה שאמור להיות ברור זקוק לאישוש): דווקא מי שרוצים להחליף ראשי ממשלה גרועים או למנוע מנשיאים רעים להיבחר, צריכים לבוא לדיון הדמוקרטי הזה בידיים נקיות.

טראמפ ניצל מהירי במזל גדול (זכותו של כל אדם מאמין לראות בכך נס), נתניהו לא "ניצל בנס" כיוון שאין איום קונקרטי על חייו - וגם לו היה כזה, חלילה, יש מי שאמונים על ביטחונו.

לכן כל הקשקשת שבתווך נועדה להסיט את תשומת הלב מכמה גרוע האיש כראש ממשלה: עם מלחמה שנמצאת כבר עמוק אל תוך החודש העשירי שלה, עם העלמות הממשלה מכל מקום שבו היא צריכה להתגלות - בביטחון, בחקלאות, בכלכלה, ברווחה, בחינוך ולמעשה בכל מקום שבו נדרשת ממשלתו השישית של בנימין נתניהו לפעול.

חוסר התפקוד הזה הוא מה שאולי עוד יחסל אותו פוליטית, אבל עד אז - ומכל בחינה אחרת: נאחל לו רק בריאות טובה ואריכות ימים.