אפשר גם אחרת. תשעה חודשים חלפו מאז מתקפת הפתע הרצחנית של ארגון הטרור חמאס על מדינת ישראל ותושביה, ונראה כאילו בקרב ההנהגה שום דבר לא השתנה.
אלפי אנשים נטבחו, אלפים נפצעו, מאה ועשרים חטופים עדיין נמצאים בשבי החמאס, ישנם חטופים שחזרו בגוף אבל לא בנפש, עשרות אלפי משפחות עדיין מפונות מהצפון ומהדרום, ילדים ומבוגרים, חיילים ומילואימניקים סובלים מסיוטים, ממה שהיה וממה שיהיה, הכלכלה הישראלית קורסת, הדיפלומטיה הישראלית נשחקת, עברו תשעה חודשים וההסברה הישראלית כלל לא קיימת, הטרור מרים ראשו ביו"ש, הצפון שומם ובוער ואיראן ממשיכה להתחמש, ובעוד כל זה קורה - ממשלת המופקרים ממשיכה כאילו כלום.
בניגוד לשכל הישר ולדרישה של סיעת "ישראל ביתנו" לבטל את פגרת הכנסת, בסוף החודש הקואליציה מתכננת לאפשר יציאה של חברי הכנסת לחופשה ארוכה של שלושה חודשים. כל זאת כאשר עדיין ישנם אזרחים שמפונים מביתם, כאשר עדיין אין פתרונות לפתיחת שנת הלימודים בראשון בספטמבר לילדים המפונים שכבר איבדו שנת לימודים שלמה.
במקביל השבוע התקיימו דיונים על חוק רבנים א' וחוק רבנים ב', כן כן שמעתם נכון, לא עוד תקנים לפסיכולוגים, לאנשי רפואה, למרכזי חוסן שיסייעו להתמודד עם הטראומה - עוד ג'ובים למקורבים.
ואם זה לא מספיק, בוצעו גם קיצוצים משמעותיים בתקציבים קריטיים, בתקציבי הרווחה, בין היתר גם בתקציב שיועד עבור ניצולי השואה, בתקציבי החינוך, הבריאות והתשתיות - ואיפה לא ראינו שום קיצוץ? כמובן במיליארדים של הכספים הקואליציוניים.
מילואימניקים נקראים לסבב שלישי, חיילי הסדיר בקושי רואים את הבית ומה הפתרון של הממשלה? חלילה להבין את גודל השעה ולקדם חוק שירות לכלל אזרחי המדינה, צבאי או אזרחי, אלא לקדם חוק השתמטות ובמקביל להאריך את שירותם של חיילי המילואים וחיילי הסדיר. פשוט מהמקפצה.
חברי הקואליציה מנסים להמשיך לשסע את החברה, לחלק אותנו לימין ולשמאל, כפי שעשו לפני המלחמה, לפני השבעה באוקטובר, אבל הם לא מבינים שהציבור פיקח בהרבה מזה. הציבור שמורכב כולו ממפונים מימין ומשמאל, ממילואימניקים מימין ומשמאל, מדתיים ומחילונים, כולם רואים את ההפקרות, כולם אוהבים את המדינה הזו ונלחמים עבורה, אין כמעט אדם בחברה הישראלית שלא איבד מכר, חבר, או קרוב משפחה במלחמה הצודקת והקשה ביותר מקום המדינה.
כולנו רוצים בשובם של החטופים, כן גם אם אנו לא מסכימים מיליון אחוז על הדרך, זו בטח לא סיבה לקרוע את העם לגזרים מבפנים, להיפך, צריך למצוא את הפתרון שיאפשר להחזיר לעם הזה את הביטחון ואת תחושת הגאווה שכל כך מגיעה לו.
בשביל לנצח את המערכה הקשה הזו, צריך להתחיל להסתכל על דברים אחרת, לייצר אלטרנטיבה, לבנות אסטרטגיה ולהתחיל לקבל החלטות. הצהרות תקשורתיות, הדלפות וריבים פומביים לא יביאו אותנו לשום מקום. את המשא ומתן לשחרור החטופים צריך לנהל הרחק מעדשות המצלמה, יש לתת לצוות המקצועי בראשות ניצן אלון להוביל את המערכה הזו ולתת לו גיבוי.
ראש המוסד חייב לצאת מהתמונה הזו, ניצבים בפניו אתגרים עצומים, הוא חייב להתעסק באיראן ותו לא. בשביל להחזיר את הביטחון, בשביל להביא לניצחון, כזה שיהיה ברור ולא ישתמע לשני פנים, יש לקבל מספר החלטות דרמטיות, ולפגוע אנושות בראש התמנון - איראן.
השלוחות של איראן, בהם חיזבאללה, חמאס, החות'ים ושאר הטרוריסטים לא יצליחו לחיות בלעדיה. ולכן חייבים לשנות את המשוואה.
ההפקרות ששורצת במסדרונות הממשלה והכנסת כמו גם מדיניות ההכלה חייבות לעבור מן העולם. חייבים לשנות לחלוטין את סדר העדיפויות לפני שיהיה מאוחר.
הגיע העת לממשלה אחרת, כזו שתוכל לקבל החלטות קריטיות, גם בביטחון, גם בכלכלה וגם בנושאים חברתיים. כזו שתוכל להחזיר את המדינה למסלול הנכון, ובכך להחזיר את ההרתעה הישראלית, הגאווה הלאומית ולהביא לשיקום של החברה.