טראמפ, מלך תוכניות הריאליטי של העשור הראשון במאה ה-21, מכיר ומבין את שפת המצלמה יותר טוב מרוב האנושות. לאורך כל תקופת הנשיאות הוא למד היטב כיצד למסגר תמונה ומודע לכוחה לשנות מציאות.
טרם תחילת הנאום, טראמפ עולה לבמה ובדרך לפודיום מצביע על הקהל. הוא מכוון את האצבע לאנשים ספציפיים אותם הוא כביכול מכיר, לאחרים הוא עושה לייק, וכך נותן לבוחריו תחושת פמיליאריות מקרבת.
שני רגעים לפני הירי, טראמפ מבקש שיעלו לו את השקף שהוא כל כך אוהב על המהגרים הבלתי חוקיים, ואומר לקהל: "לא אכפת לכם שאסטה רגע מהפרומפטר, נכון? כי הפרומפטר כל כך משעמם" הפרומפטרים השקופים שניצבים מולו על העמודים נמצאים שם כדי לעזור לו לזכור דברים, כלומר: הנאום שלו מתוכנן. אך הוא כבר כל כך מנוסה שהוא יכול להרשות לעצמו לסטות מהנושא ולפתוח סוגריים, וכתוצאה מכך ההערצה כלפיו גוברת.
רגע אחד לפני הירי, טראמפ מציג את השקף שהכין מראש על מצב ההגירה תחת ביידן. הוא מחבר אצבע ואגודל בתנועת הדיוק, שמטרתה להדגיש בדיוק מי לטענתו אחראי לעלייה בנתוני ההגירה, ובנימה המזלזלת והמאנפפת הרגילה שלו מאשים את "הנשיא הגרוע בתולדות ארה"ב".
פתאום, "אלוהי הדוקומנטרי", כמו שאישי הבמאי אוהב לומר, סידר לו לטראמפ לומר את המילים האחרונות הבאות: "Take a look at what happened" - בואו תראו מה קרה כאן, ואז יורים בו.
לדונלד טראמפ יש אינסטינקטים בריאים וחושים חדים. התגובה שלו מהירה ותוך ארבע שניות הוא מבין את המצב ופועל בתפקוד גבוה. בשנייה הראשונה מכופף כתף לכיוון האוזן, בשנייה הוא תופס את האוזן, בשלישית הוא מרגיש ורואה שיורד לו דם וברביעית הוא מתכופף ומסתתר למשך כדקה. ברגע שהוא מתאושש מההלם הראשוני, הוא מנצל את המצב ומשתמש במה שקרה כדי ליצור סמל זכיר, מסגור שעשוי לעורר כלפיו עוד אהדה שתעזור לו לחזור לבית הלבן.
לאורך ההיסטוריה, האגרוף הקפוץ משמש כסמל לערכים חיוביים כמו סולידריות, תמיכה וערבות הדדית. אך יש לו גם נוכחות כוחנית שמביעה עוצמה, התנגדות ומאבק, והכי קל להשתמש בו באופן מכוון. טרמפ מתרומם כשהוא מוקף במאבטחים וגם בשתי מאבטחות, ומניף אגרוף קפוץ אל על לקול תרועות הקהל. האגרוף שלו משדר עוצמה פיזית ומנטאלית ומשכנע את הצופים בהחלטיות שלו לנצח.
תוך כדי הנפת האגרוף טראמפ מכווץ את הפה בכעס. בהמשך קצוות הפה יורדות מטה כחיוך הפוך, ומתנועות השפתיים שלו מבינים שהוא אומר שלוש פעמים "Fight!" בעזרת כל אלה הוא מבטיח לבוחריו, שלמרות הכעס והכאב אין לו כל כוונה לוותר - להיפך!
את האגרוף המונף שלו טראמפ כנראה לא תכנן מראש, כפי שמרמזות הקונספירציות החדשות בנושא. אך פוליטיקאים היום נמצאים בקמפיין תמידי, והשאיפה שלהם היא לשלוט כל העת בסדר היום החדשותי. טראמפ מבין זאת היטב, ומצליח גם באחד הרגעים הדרמטיים ביותר בחייו, לנצל את האירוע התקשורתי ולצאת ממנו עם תמונה נצחית זכירה ויעילה במיוחד.
ד"ר מישל שטיין טיר היא מייסדת האקדמיה לרטוריקה וחוקרת תקשורת פוליטית