ניסיון ההתנקשות של תומס מתיו קרוקס בנשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ בעצרת בפנסילבניה מצטרף לשורה של אירועים טרגיים בהיסטוריה, שבהם פוליטיקאים בכירים הפכו מטרות לירי: אברהם לינקולן, הנשיא ה-16 של ארה"ב, שנרצח בידי ג'ון וילקס בות' באפריל 1865, בידי השחקן ג'ון וילקס בות', כחלק מתוכנית גדולה יותר שנועדה להעלים את שלושת המתנגדים העיקריים למטרות הקונפדרציה של מדינות הדרום לאחר מלחמת האזרחים; רצח הנשיא ה-35 ג'ון פ' קנדי במהלך ביקור בדאלאס שבטקסס בנובמבר 1963, בידי לי הארווי אוסוולד, כשלצידו ברכב היו רעייתו ג'קלין ומושל טקסס ג'ון קונלי.
ואצלנו, בישראל, עוד מהדהדים בזיכרון הקולקטיבי רצח ראש הממשלה יצחק רבין ב-1995 בידי יגאל עמיר, במטרה לעצור את ביצוע הסכמי אוסלו, ורצח שר התיירות רחבעם זאבי בידי חוליית מתנקשים פלסטינית ב-2001, במהלך האינתיפאדה השנייה.
ההתנקשויות הללו, שמזעזעות את המדינה והעולם עד היום, מעלות שאלות קשות בנוגע למוטיבציות של המתנקשים ולמאפיינים המשותפים להם. ניתוח מעמיק של אותם מקרים, לצד אירועי התנקשות אחרים, חושף דפוסים מסוימים באישיותו של מבצע הרצח הפוליטי: אדם המוכן לשים קץ לחייו של אדם אחר, ובמידה רבה לוותר גם על החופש האישי שלו עצמו ולעיתים גם על חייו.
- קיטוב עמדות ואידיאולוגיה קיצונית: הדוגמאות שציינתי מראות שרבים מהמתנקשים מחזיקים בעמדות פוליטיות קיצוניות, מימין או משמאל, ודוחים בתוקף את דעותיו של המנהיג שבו הם מבקשים לפגוע. הם עלולים לראות באותה אישיות סכנה ממשית לאידיאולוגיה שלהם, או דמות שמונעת מהם להגשים את חזונם.
- בעיות נפשיות משמעותיות: חלק מהמתנקשים סובלים מבעיות נפשיות, כגון דיכאון, חרדה או פסיכוזה. מצבים אלו עלולים להוביל לתפיסת מציאות מעוותת, לתחושת ניכור קיצונית ואף לרצון לפגוע באחרים.
- חיפוש אחר תהילה: במקרים מסוימים, המוטיבציה העיקרית של המתנקש היא רצון להיכנס להיסטוריה, "להשאיר חותם" ולזכות בפרסום, גם אם מדובר בפרסום שלילי.
- תחושת תסכול וחוסר אונים: ייתכן שהמתנקש חש חסר אונים מול העולם ומול המערכת הפוליטית בפרט, וסבור שאין לו דרך אחרת להביא לשינוי. הוא רואה בהתנקשות מעשה של נקמה, דרך "לנקות את העולם" מאדם שהוא תופס כרשע או להשיג שליטה במצב של חוסר אונים.
- השלכות של ילדות טראומטית: מחקרים מראים כי חלק מהמתנקשים חוו ילדות קשה, רצופה באלימות, הזנחה או התעללות. חוויות אלו עלולות להוביל לתוקפנות, חחוסר אמון באחרים ונטייה לפתרון בעיות באמצעות אלימות.
חשוב לציין שמדובר בהכללות, וכי לא כל רוצח פוליטי עונה בהכרח על כל המאפיינים הללו. ייתכן שגם גורמים נוספים, שאינם פסיכולוגיים במהותם, משחקים תפקיד במניעים לרצח, דוגמת רצון בנקמה אישית, קבלת תשלום או לחץ מצד קבוצות טרור או ארגוני פשיעה. עם זאת, הבנת המניעים העשויים להוביל אדם לבצע מעשה כה נורא, עשויה לסייע בזיהוי מוקדם של פוטנציאל לאלימות ומניעת אסונות עתידיים.
לרצח פוליטי ישנן השלכות מרחיקות לכת, הן על החברה כולה והן על הפרט. מבחינה חברתית, מעשה זה פוגע באמון הציבור במערכת הפוליטית ומעורר תחושת פחד וחוסר ביטחון. מבחינה אישית, הרוצח עצמו נכלא או נהרג וחייו נקטעים באופן טרגי.
האירועים הללו מדגישים כמובן את הצורך בחיזוק מערכות האבטחה סביב פוליטיקאים, תוך שימת דגש על זיהוי גורמי סיכון פוטנציאליים. יתרה מזאת, הם ממחישים עד כמה הקצנת העמדות, הפילוג והשנאה עלולים להסלים, ועד כמה הצורך בטיפול נפשי קריטי לא רק ליחידים, אלא במידה רבה לעם כולו. חשוב לקיים שיח ציבורי פתוח על הנושא, תוך כדי גינוי כל צורות האלימות והקיצוניות, ולעודד סובלנות וקבלת האחר. רק כך נוכל לבנות חברה בטוחה יותר ודמוקרטית יותר.
הכותב הוא פסיכולוג קליני ויזם אפליקציית זיגמונד המחברת בין 750 פסיכולוגים זמינים למטופלים.