הפרק המי יודע כמה ביחסיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו עם שרי הביטחון שלו לדורותיהם, בכיכובו של יואב גלנט, הסלים השבוע בקצב מסחרר. שנה ושלושה חודשים חלפו מאז אותו לילה היסטורי בו נתניהו פיטר את גלנט ומאות אלפי ישראלים נהרו לרחובות והצילו לו את הכסא, ושוב, המילה "הדחה" שבה להתגלגל. האמת שהיא מעולם לא באמת ירדה באמת מהשולחן של משפחת נתניהו, אלא רק חיכתה לתזמון הנכון לשידור חוזר; ואז הגיע 7 באוקטובר, האסון הביטחוני הגדול ביותר בתולדות המדינה, שכרך לעד את שמותיהם של נתניהו וגלנט לצד זה, ותופי המלחמה אילצו את הנתניהו'ז לאפסן את חרבות הברזל. עכשיו, עם שוך הקרבות וסיום הלחימה העצימה בעזה, הוא משייף ומחדד אותן ושב לאיים.
מה שהתחיל בסקרי אווירה בערוץ 14 עם מחליפים פוטנציאליים בלשכה בקריה הפך השבוע למתקפה ליכודניקית מתוזמרת עם דרישה מפורשת להדחתו. ביום שישי שעבר קבוצת ח"כים מהליכוד, בהובלת אושר שקלים, שיגרה מכתב לנתניהו בדרישה להדחת גלנט והרמטכל הרצי הלוי "לפני פתיחת חזית בצפון". יומיים אחר כך, כשגלנט הגיע לישיבת הממשלה כדי לסקור את הצורך הדחוף של צה"ל בעוד כוח אדם, שרים בליכוד, בניצוחו של נתניהו אבל בכיכובם של שלמה קרעי ועידית סילמן, הובילו מתקפת הטחות על עמדתו בנושא הגיוס שמסייעת לשמאל ולאויב להפיל את הממשלה.
כך גם ביום רביעי, כשגלנט הגיע להשיב על שאילתות בכנסת, פרץ עימות קולני בינו ובין משה סעדה ואביחי בארון מהליכוד שתלו בו את האשם ל"רפיסות" והמשך הקונספציה במלחמה. בין לבין, נפוצו שוב ידיעות על כך שנתניהו שוקל להציע את תיק הביטחון לגדעון סער, בעוד ניסיון לכאורה לייצב את הקואליציה, ושהוא בוחן היתכנות להדחה בזמן הפגרה. כשמחברים את כל הנקודות המסר של נתניהו לגלנט ברור: זמנך אוזל.
גלנט, מצדו, לא מתכופף בפני האיומים הלא מאוד מרומזים, ולא טומן ידו בצלחת. להיפך, נדמה שמסיבוב לסיבוב הוא רק נכנס יותר לתפקיד. תמרור העצור שהוציא לנתניהו על המהפכה המשפטית בשנה שעברה הפך אותו גם כך למוקצה בחוגים הביביסטיים של הליכוד, ובנאום גלנט 2, בפברואר האחרון, הוא הציג את הדרישה להסכמה רחבה על חוק הגיוס - שמערערת את הקואליציה עד היום.
בנאום גלנט 3, באמצע מאי, הוא שטח כתב אישום חריף וחסר תקדים של שר ביטחון נגד ראש ממשלה, בטח תוך כדי מלחמה, בו דרש להכריז שבעזה לא יהיה ממשל צבאי ולהתעלות מעל השיקולים הפוליטיים של שותפיו המשיחיים. אז היו אלה בן גביר וסמוטריץ', ששיגרו מכתבים עם דרישה להדחה מיידית, ובסביבת נתניהו חזרו לגלגל שמות של מועמדים שיכולים לעבור. אבל עד עכשיו, החשש משידור חוזר של אירועי ליל גלנט העניק לו חסינות בתפקיד.
את אירועי השבוע האחרון אפשר למסגר כנאום גלנט 4, בו הוא הציב לנתניהו תמרורי עצור חדשים, בצמתים הרי גורל שמהם הוא מנסה לברוח: עסקת החטופים וועדת חקירה ממלכתית לבדיקת מחדלי 7 באוקטובר. בעוד ראש הממשלה נוהג כהרגלו ברגעי ההכרעה במו"מ, מקשיח עמדות ומערים קשיים, גלנט והרמטכ"ל הלוי יצאו שניהם בקול חזק וברור בעד העסקה המתגבשת להשבת החטופים. "צריך לעשות עסקה", שר הביטחון הכריז ביום ראשון בתגובה לניסיון של נתניהו לכרוך בין ההתנגדות שלו לפטור מגיוס למאמצים לשחרור החטופים, בה האשים אותו בפוליטיקה "מסוכנת וחסרת אחריות". בקואליציה מספרים שגם יו"ר ש"ס, אריה דרעי, לא ממש אהב את הלינקג' ואמר לנתניהו שזו היתה פגיעה קשה בתדמית הציבור החרדי.
אתמול, בנאום בבה"ד 1, גלנט פתח חזית נוספת, הפעם, כשנתניהו יושב מולו בקהל. רגע לפני הפושים המתפרצים עם מסקנות תחקיר צה"ל על הטבח בבארי, כותרת נאומו של שר הביטחון היתה בנויה מ-3 מלים שנתניהו לא סובל: ועדת חקירה ממלכתית, שצריכה לבדוק קודם כל אותו עצמו וגם את ראש הממשלה, הרמטכל, ושאר הגופים הביטחוניים.
מיותר לציין שבמדינה מתוקנת, אחרי אסון קטסטרופלי כמו 7.10, זו אמורה להיות אמירה טריוויאלית, אבל במדינת נתניהו אחריות היא מילה גסה, אלא אם כן היא של מישהו אחר. כאן לא מחפשים אמת או תיקון אלא רק את הדרך למסמס ולעוות את הדרישה הציבורית לחקירה עצמאית ומעמיקה של המחדל. המקורבים של נתניהו עדיין מנסים לגלגל רעיונות יצירתיים לוועדה פרלמנטרית פריטטית - על אף שיו"ר האופוזיציה יאיר לפיד כבר הכריז שלא יקום ולא יהיה - ומחפשים דרך להתחמק מוועדה בראשות שופט עליון. המטרה, כתמיד, היא לדחות - כמה שיותר קרוב למועד שבו יוכרזו בחירות - ואז, אם אין ברירה, להקדים ולמנות, כדי למנוע את האפשרות שהוועדה והמנדט שלה ימונו על ידי ממשלה אחרת. כמו ועדת החקירה הממלכתית לאסון מירון שהוקמה בימי בנט-לפיד וקבעה שהוא אחראי לאסון או ועדת הצוללות, שבחודש שעבר הזהירה אותו שהוא עומד להיחקר על פגיעה בביטחון המדינה. את המנדט, כך לפי התוכנית שמתגבשת אצל נתניהו, הם ינסו למתוח אחורה לפחות עד ההתנתקות ב-2005 - כמה שיותר רחוק מ-2009 ו-14 שנותיו הבלעדיות בשלטון.
אבל הפרסום של התחקיר המבצעי של צה"ל על בארי, הראשון מבין סדרה של תחקירים על מחדלי 7.10, זועק את ההיעדר של תהליך דומה בדרג המדיני ובצמרת הביטחונית, והוא צפוי לחזק את המאבק של המשפחות השכולות ושורדי הטבח לקבל תשובות ממי שאחראי באמת להפקרה ולאסון: מראש הממשלה, דרך שר הביטחון, עד הרמטכל וראש שב"כ. הנאום של גלנט, שר הביטחון שאחראי לקריסת הביטחון ביום ההוא, פשוט הקדים את גל הזעם והמחאה והציב בפני נתניהו מראת מנהיגות ואחריות שממנה הוא משתקף ממש רע, במיוחד אם הוא יחליט לממש את האיום מתישהו.
אם נתניהו במילא מתכוון לפטר אותו - אין לגלנט מה להפסיד. להיפך, הרקורד הציבורי שהוא צובר בינתיים על נאומי המהפכה המשפטית, הגיוס, החטופים, וועדת החקירה הממלכתית - הופכים אותו לסוג של שומר סף, אפילו סמל, ויקשו מאוד על הדחה שלא תגרור עוד התפרצות המונית של מחאה.
בדרך חזרה מבה"ד 1, גלנט עצר בבאר שבע לניחום אבלים על הרב יהודה דרעי, האח של שהלך לעולמו, וברחבי הרשת החרדית נפוצו תיעודים שלו לצד דרעי ושסניקים בכירים אחרים בתפילות ושיחות לבביות - תמונות משמעותיות בשבוע שבו שר הביטחון הנחה את צה"ל להוציא צוי גיוס לאלפי חרדים ורבנים וראשי ישיבות נזעקו בהוראה לא להתייצב. בסביבת נתניהו יש מי שיסתכל עליהן בחשדנות, ברקע חשדות קיימים שגלנט ודרעי מתואמים במשבר הגיוס בתנועת מלקחיים כדי להביא להפלת הממשלה, או ניסיון משותף לשלוח מסר למי שחושב להדיח את שר הביטחון - שגם בתוך הקואליציה הוא מוגן.