הניתוק של המטכ"ל והפקודות שלא ניתנו: השאלות הקשות בתחקיר הטבח בבארי

המטה הכללי של צה"ל הופתע לחלוטין מהמתקפה הרצחנית והרחבה של חמאס על העורף הישראלי ב-7 באוקטובר - למרות הסימנים המעידים הברורים שהיו במהלך הלילה. סימנים אלו הרי גרמו למפקד פיקוד הדרום לשוחח עם הרמטכ"ל פעמיים במהלך אותו לילה ואף הניעו אותו לסיים במפתיע חופשת חג בצפון הארץ ולנסוע לפיקוד הדרום.

המודיעין הצביע על שלוש אפשרויות: תרגיל, מיסקלקולציה (חושבים שישראל מתכוונת לבצע סיכול ממוקד של בכיר) או מתווה חדירה אחד או שניים לישראל לכל היותר. לכן, נתוני הפתיחה היו חמורים מאוד ולא התכתבו עם תוכנית מבצעית או פקודה מקדימה לתרחיש של מאות מחבלים בקיבוץ אחד.

בשורה התחתונה: היה פער חמור בתרחיש הייחוס של האוגדה, פיקוד דרום ושל המטכ"ל - ומכאן נולדה הבעיה בתפיסה המבצעית ובמענה המבצעי באוגדת עזה.

• למה חיל האוויר לא קיבל את הפקודה לעצור בהתקפה ממוקדת את הגל השני והשלישי של החדירות - שכללו מחבלים ואזרחים שפשטו על יישובי הנגב המערבי ומחנות צה"ל, ובזזו, חטפו, רצחו ואנסו?
• מה עשה הרמטכ"ל, רא"ל הרצי הלוי, בנדון?
• מדוע מפקד פיקוד הדרום, אלוף ירון פינקלמן, לא דרש התקפה על קו הגבול?
• מה עשו בנדון מפקד אוגדת עזה תא"ל אבי רוזנפלד וראש חטיבת המבצעים תא"ל שלומי בינדר? - הרי הקלטות הקשר של התצפיתניות הוכיחו כי הן דיווחו בזמן אמת על היקף החדירות.

התחקיר לא שם דגש על מה שהתרחש מהשעה 06:30 בבוקר ועד לרגע שבו נפרצו היישובים - ומדוע קו ההגנה קרס.

אחת ההחלטות החשובות שיורדות באותו הבוקר מהרמטכ"ל לשטח היא להציב מפקדים בחזית. חולפות שעות ואז מפקד פיקוד הדרום פינקלמן מקבל החלטה שמשנה את התמונה: לחלק את האחריות באוגדת עזה למספר גזרות ולהטיל אותה על כמה מפקדים, כי יש עשרות רבות של אירועים במרחב.

המתקפה על בארי החלה בבוקר השבת השחורה וטיהור הקיבוץ הסתיים רק למחרת, ביום ראשון בערב. חברי כיתת הכוננות ואזרחים שהצטרפו אליהם, ובהם אלוף במיל' יוסי בכר, שבהתחלה נלחם עם אקדח עד שבנו הצליח לאתר רובה בשטח - נלחמו בגבורה עילאית ופעלו בצורה הרואית להרג המחבלים.

השליטה של מחבלי הנוחבה על ציר 232 הצליחה לפגוע קשות בכוחות צה"ל שזרמו לשטח כולל פגיעה במפקדים בכירים. עד שצה"ל לא ביצע טיהור לצירים לא הצליחו מרבית הכוחות להגיע אל היישובים - ובהם גם קיבוץ בארי. חלק ממפקדי הכוחות פעלו בתחכום ונעו בשטח אל היעדים.

מרבית הכוחות הגיעו בשעות הצהריים של אותה שבת אל קיבוץ בארי. אולם לפי התחקיר, כל החטופים נחטפו כבר עד השעה 13:00 באותו היום.

מחבלי הנוחבה תקפו בשלב הראשון את כוחות ההגנה והעתודה של צה"ל כדי למנוע מהם להגן על הגבול ועל היישובים. פעולה זו אפשרה להביא תגבור מחבלים ואזרחים מהשטח הפלסטיני ולאפשר את החטיפות לשטחי רצועת עזה.

כמו כן, השימוש של המחבלים במדי צה"ל וקריאותיהם: "צה"ל צה"ל" יצרו בלבול בשטח והקשו מאוד על זיהוי המחבלים.

בנוסף לכך, עולה כי הציוד של כיתת הכוננות בקיבוץ בארי היה לוקה בחסר. רמת כלי התקשורת הייתה ירודה. מרבית הנשקים היו נעולים בנשקיה ולא היה ניתן להשיג רובים כי שני חברי כיתת הכוננות שהחזיקו במפתחות נהרגו מאש המחבלים.

שני אירועים שנויים במחלוקת מתוחקרים על ידי צה"ל: אחד האירועים מתרחש ביחידת שלדג, שם מפקד פלגה מחליט להסיג את כוחותיו - תוך ויכוח עם מפקד מחלקה שמתעקש להישאר ולהמשיך להילחם חרף הפצועים. במקרה נוסף, מפקד סיירת מטכ"ל מנחה להסיג לאחור כוח שנגמרה לו התחמושת.

בתחקיר נכתב: "כוחות סיירת מטכ"ל נכנסו ללחימה בבארי ולחמו בגבורה ובמקצועיות רבה תוך אובדן לוחמים ופצועים קשים ועדיין החלטת מפקד היחידה להוציא כוח ולהכניס במקומו כוח אחר מבלי לקבל אישור לכך ומבלי לשמר מגע עם האויב מהווה שגיאה חמורה".

"כוח שלדג נכנס בשעה 09:00 ולאחר היתקלות עם הרוג ונפגעים פינה פצועים וחזר והתמקם בפתח הקיבוץ לחסימת אויב - ושם הרג מחבלים". ועדיין התחקיר קובע כי ההחלטה של מפקד כוח שלדג לעזוב את קו הלחימה העיקרי הינה שיקול דעת לא נכון ושגיאה מקצועית חמורה משום שלא נשארו להילחם לצד חברי כיתת הכוננות והאזרחים. "יש לציין כי זהו אירוע בודד ואותו הכוח המשיך בלחימה עזה ועיקשת מול מחבלים במהלך היומיים הבאים".

האתגר העיקרי באוגדת עזה היה לבנות תמונת מצב, לפקד ולשלוט על הכוחות וככל שהזמן התגבר התבהרה התמונה - המטה הכללי של צה"ל, פיקוד הדרום, האוגדה עצמה ובטח החטיבות המרחביות לא באמת שלטו ביחידות הצבא בשטח.

מה כן הצליח להדוף את התקפות המחבלים? גבורת חברי כיתות הכוננות, כוחות מצומצמים שהגיעו ובודדים שקיבלו החלטות אמיצות בשטח. לרוב על דעת עצמם. לא ברור מי פיקד עליהם. המטכ"ל הצטייר כמנותק מהשטח ומפקדים זוטרים הם אלו שנאלצו לקבל חלק מההחלטות.

הדיווח של גורם בשב"כ בשעה 16:13 על כך שיש ישראלים כפותים במבנה בקיבוץ בארי לא נטמעה כראוי בקרב המפקדים בקיבוץ - ונראה שאלו לא התייחסו לדיווח לעומק. תחקור נוסף של המקרה אולי היה יכול לבנות תמונת מצב אחרת משחשבו. בחלק גדול מהזמן לא ידעו שמוחזקים בני ערובה בבית של פסי אלא שיש שם מחבלים שמתבצרים.

עוד עולה כי יחס היקף אמצעי הלחימה וכוח האדם בין צה"ל לחמאס היה מובהק לטובת חמאס בשעות הראשונות. לא זכור תרחיש כזה בעולם שיישוב כל כך קטן נכבש על ידי 300 מחבלים - וטוהר מחדש.

אחת ההערות שנתן אלוף במיל' אדלשטיין היא מדוע האוגדה והחטיבה המרחבית הצפונית לא פעלו מהרגעים הראשונים לפינוי אזרחים משטח הלחימה. עוד העיר אדלשטיין כי לאוגדת עזה, לפיקוד הדרום ואגף המבצעים במטכ"ל, הייתה הנחיית רמטכ"ל כבר בשעה 11:00 להציב מפקדים מקדימה. נדרש היה לזהות את הפער בשטח מוקדם יותר. אסור היה להגיד לאנשים "תחכו לפקודה".

עוד צוין כי היו אירועים לא ערכיים שבהם חיילי צה"ל עם קסדה ושכפ"ץ נשכבו על הקרקע בזמן שאזרחים היו באותה נקודה ללא מיגון - לפיכך, יש להטמיע כי חיי האזרחים קודמים לכל. כמו כן, לא דאגו לאזרחים למים ולא מיהרו לטפל באלו שהוצאו בשלבים הראשונים החוצה.