"את רוב ממצאי התחקיר ידענו, האם הם יעשו יותר טוב? יחזירו את האמון בצבא או רק יפתחו את הפצע? אני לא יודע, כל אחד ייקח את זה באופן שונה. כולם יחזרו לאותו מקום שהם היו בממ"ד. היד עדיין בידית הממ"ד. אנחנו חיים את זה כל הזמן, סוגרים את הממ"ד שאף אחד לא יכנס" - כך חיים ילין, חבר קיבוץ בארי ומי שהיה ראש המועצה האזורית "אשכול", מספר לטל שלו באולפן וואלה על מסקנות התחקיר הצה"לי אודות מה שהתחולל בקיבוצו ב-7 באוקטובר.
ילין סיפר שרוב הממצאים שהוצגו בפניו כבר היו ידועים לחברי הקיבוץ: "בעיקר גילינו מאיפה הגיעו מחבלי הנוח'בה, מאילו שערים הם נכנסו לקיבוץ. מאיזה גדודים הם".
"התחקיר מתחיל מיום שבת בבוקר, ולא קודם לכן. לא איך הגיעו 300 מחבלים לתוך הקיבוץ. הגיבורים האמיתיים הם כיתת הכוננות של בארי. חמישה חברי כיתת כוננות נפלו והמעטים שהיו שם מנעו את הכניסה עוד יותר עמוק לתוך לב היישוב. כוח צה"ל הראשון הגיע ברבע ל-9, שחבר לכיתת הכוננות, ויצא מהקיבוץ לפינוי פצועים. אחרי זה לא נשאר אף אחד. יש אירועים כואבים מאוד, כמו כך שנגמרה התחמושת לכיתת הכוננות. התחקיר לא יחזיר את הנרצחים והחטופים, כמו עמית מן או הרופא שהגיע לעזור ונרצחו. הם הגיבורים האמיתיים. להם אנחנו יכולים להגיד רק תודה וחיבוק. יותר מזה אין מה לעשות".
יש שורה ארוכה של כשלים בשליחת הכוחות. יש הסבר למה?
"לא היה כוח מתכלל של כל הכאוס הזה. כל מי שהגיע לעזור לקיבוץ הגיע מתוך קוד פנימי בלב להציל אותנו. הם נכנסו להציל אנשים. לאט לאט הכוח התעבה וכל אחד חיכה למפקד שלו. במקום להיכנס פנימה במכה אחת. מצד שני צריך להבין, האירוע הסתיים כבר ב-12:30, רוב הנרצחים נרצחו והכוח שהתעבה בכניסה החל להיכנס כחצי שעה לאחר מכן".
אי אפשר לדמיין את התחושה שהיו שעות שלמות שהופקרתם. איך בכלל קמים מאירוע כזה?
"אני מדבר בשמי, אני קיבלתי החלטה שיצאתי חי מהממ"ד. ראיתי בכל מקום את הגופות והעשן השחור, וראיתי את החיילים אומרים לי אנחנו ונציל את כולם. אותו רגע שהחייל אמר לי את זה, הרגשתי שזה היה רגע מכונן. זה נתן לי תקווה להסתכל קדימה. אם אסתכל אחורה זה יביא אותי לדיכאון. עדיף לתת תקווה".
האם האנשים שהיו אחראים על הגזרה התנצלו בפניכם? האם מישהו אמר שבשלושת השעות האלה הם כשלו?
"הצוות השני של שלדג בא לבקש סליחה. על זה שהם הגיעו באיחור. אבל מפקד הכוח לא נכנס כפקד, כאיש צבא, אלא כבן אדם. באותו רגע מבינים את הרגע של הסליחה, כי אנשים מחאו לו כפיים. הוא נפל ברצועת עזה מאוחר יותר בלחימה. הגיע אלוף פיקוד העורף לדבר עם חברי הקיבוץ, והוא חטף אבל הוא לא היה באופן אישי בקרב הזה. אף אחד לא מנע את הכניסה הזאת. אם היו מודיעים לנו ב 5 בבוקר על אפשרות של כניסת מחבלים, הדברים אולי היו יכולים להיראות אחרת".
בסוף כל האנשים האלה שכשלו עדיין יושבים סביב שולחן המטכ"ל ומנהלים את המצב בזה. הרמטכ"ל הרצי הלוי עושה מינויים, גם ברק חירם מוזכר בתחקיר.
"נכון שהדרג הבטחוני לקח אחריות, יש הבדל בין אחריות לאשמה. מישהו צריך להגיד אני אחראי. אני חושב שגם דוגמא אישית שחיילים נתנו בתוך הכאוס הזה זה שני הדברים שחסרים בממשלה. לקיחת אחריות ודוגמה אישית. ההנהגה שלנו לא מסוגלת לקחת אחריות על האירוע וזו אותה הנהגה שתוביל אותנו ל 7 באוקטובר 2024, אנחנו משאירים ערכית לדורות הבאים אי לקיחת אחריות וחוסר דוגמה אישית, שהפוליטיקה ניצחה את הערכים".
אני רוצה קודם להתמקד בצה"ל. שלומי בינדר שצפוי להיות ראש אמ"ן, ברק חירם שהרמטכ"ל לא רואה בעיה לקדמו אחרי מי שפיקד על אסון הבית של פסי, בו נהרגו 12 ישראלים.
"אני שוב מדבר בשמי - ההנהגה הביטחונית הזאת לא יכולה להמשיך להיות. הם צריכים לזוז הצידה. מפקד אוגדה יש לו 2 תפקידים: למנוע חדירת מחבלים ולהגן על אזרחי מדינת ישראל. שני, לדעת לדבר עם הקהילות, לצבור אמון, לחזק אותם ולהבין שהם הגיבורים. אם צה"ל נמצא שם זה בזכותם. הבעיה שלא מוצאים היום את אותם אנשים שיהיו לוחמניים וידעו לחבק. הייתי ממנה שני מפקדי אוגדה, את חירם לוחם מצטיין על הגדר ועוד מפקד אוגדה שיחזיר את האמון ויחבק את התושבים".
לברק חירם יהיה קשה להתנהל מול התושבים?
"אני לא בטוח שהוא יצליח לעשות את זה. ואולי צריך לצורך הלחימה כרגע לשנות את התפיסה הזאת ולעשות פיקוד מיוחד לאוגדת עזה. המשמעות היא במקום 3000 נוחבות יכנסו 35 אלף ומה אז נגיד".