עסקת חטופים? סמוטריץ' צדק בכל מילה, אבל לא אמר את כל האמת

בצלאל סמוטריץ' הניף כרזה של יחיא סינוואר מניף ידיים ומסמן תנועת ניצחון - והארץ כמרקחה. "נורא" קוננו מי שרגילים להגיב על אוטומט: "הנה הוא מככב בתעמולת כלי התקשורת הערביים" - הוסיפו מי שהדפו עד אתמול את הביקורת על כך שגם הפגנות נגד נתניהו מככבות באותם כלי תקשורת ממש.

הגדיל לעשות רפי רשף, איש תקשורת בעל מיילג' לא מבוטל, שביקש שוב ושוב מאוהד חמו להראות את סמוטריץ' עם הפוסטר של סינוואר באתרי חמאס.

"בוא אני אראה לך איך להראות את זה למצלמה" אמר רשף כשחמו בושש מלבצע את הפקודה ועורר גיחוך מצד דפנה ליאל בפאנל: "באמת נראה לך שכתבי החדשות צריכים הדרכה כדי לשתף?" סנטה במי שחשב לרגע שהוא צריך להסביר איך משתפים מסך, אנשים שצעירים ממנו בשנות דור.

עכשיו בואו נפרק את מה שאמר סמוטריץ' ומה שענתה לו התקשורת: סמוטריץ' קבע שקבלת הסכם החטופים שאולי מתגבש, לפי המתווה הידוע, יהיה ניצחון לחמאס.

התקשורת הישראלית לא הגיבה לטענה עצמה, אלא רק קוננה על כך שהוא משרת את תעמולת האויב.
אז בואו ונסכים שממש כשם שיש לציבור הישראלי את לערוך הפגנות ענק נגד ראש הממשלה, שאחראי לדעת המפגינים למחדל 7 באוקטובר - כמו לכישלון המתמשך מאז, כך יש זכות למי שמתנגדים להסכם החטופים להציג את מה שלדעתם יהיה המחיר - בלי קשר לשאלה איך כלי התקשורת של האויב מפרשים ומציגים זאת.

ועכשיו לעצם העניין, או בשתי מילים: סמוטריץ' צודק. בקצת יותר מילים: למה סמוטריץ' טועה גם כשהוא צודק?

אוקסימורון? לאו דווקא: מי שחושב ששחרור של אלפי מחבלים ביחד עם הפסקה (נניח לרגע זמנית) של הלחימה, הוצאת כוחות צה"ל מעזה עד לאחרון שבחיילים והבטחה של הרגיעה באמצעות ערבויות בינלאומיות שיחשקו את ישראל מלחדש אותה, לא יוצג (אולי בצדק) כניצחון גדול לחמאס, טועה.

סינוואר יצא ממחבואו בלי חשש שיחוסל וינצח על חגיגות שובם של האסירים, רבים מהם עם דם על הידיים, הגרועים שברוצחים, שיוצגו מול עמם כגיבורים. עד כאן אי אפשר לסתור את סמוטריץ' אפילו לא במילה, גם אם חושבים שהמסקנה הסופית שלו שגויה בתכלית.

מול המראות הקשים האלה, שיגרמו לכל בטן ישראלית להתהפך מרוב פלצות וזעם, עומדים המראות האפשריים שלא ישאירו עין אחת יבשה: של עשרות חטופים חיים שבים הביתה, אל חיק משפחותיהם שלא עצמו עין כבר יותר מ-9 חודשים. זה מחזה מחמם לב. רק זכרו כמה התרגש עם ישראל מגלעד שליט או איך לא יכולנו לעצור את הדמעות מול שחרור ארבעת החטופים, לפני כחודש.

הבעיה היא עם לא עם מה שסמוטריץ' אומר, אלא עם מה שהוא לא אומר לנו: המחיר של הימנעות מחיוך ניצחון של סינוואר, הוא 120 חטופים שיהיו כולם לחללים.

ומילא זה (כמובן עד כמה שניתן להגיד "מילא" בהקשר נוראי שכזה) האלטרנטיבה לא תהיה תמונות גופותיהם של סינוואר, דף ואחרים, לא מיטוט חמאס, בטח שלא חיסולו. אלה, שלא הושגו בתוך חודשים ארוכים של לחימה (הראשונים שבהם בגיבוי בינלאומי גורף!) לא יושגו גם אם תימשך הלחימה עוד חודשים ארוכים.

רק אתמול העריך צה"ל כי רוב תשתית המנהרות של חמאס עודנה פעילה ומבצעית, כולל כזאת שמאפשרת פעולות התקפיות בגבול הרצועה. מה שמדהים הוא לא רק שהתשתית הזאת לא הושמדה עדיין בידי צבא שמתברר עם כל יום שחולף כמסגרת פחות איכותית משחשבנו (בלי קשר לאיכותם וגבורתם של הפרטים, כלומר החיילים), אלא שההנחה (של צה"ל עצמו!) היא שחלק גדול ממנה שוקם תוך כדי הלחימה, באמצעות מפעלי בטון ברצועת עזה.

השומע משתומם: האם צה"ל יודע על מפעלי בטון פעילים ולא מפציץ אותם? האם זורמים חומרי גלם לצרכי הייצור אל עזה, באין מפריע, גם תחת אש? האם מפעלי הבטון הם מפעלי הרקטות החדשים, אלה שפרחו ושגשגו באין מפריע תחת עינו הפקוחה של צה"ל?

רוצה לומר, לא רק שחמאס אינו קרוב לחיסול, במובנים רבים מצבו טוב בהרבה מזה שהיה לפני 7 באוקטובר. כלומר, תמונת הפסד של סינוואר לא צפויה לנו בקרוב, אלא רק אולי עיכוב של תמונת הניצחון שהציג סמוטריץ', במחיר של ויתור מדעת על האפשרות להציל כמה עשרות חטופים חיים, בהם אזרחים שנחטפו מבתיהם שעליהם כשלה מדינת ישראל להגן.

חשוב שנכיר את המחיר הכבד - שאותו הציג שר האוצר בצורה בוטה אך מדויקת, אבל חשוב שנכיר גם בכך שהאלטרנטיבה אינה תמונת ניצחון ישראלית, אלא רק יצירת תנאים שיאפשרו רצח של עוד עשרות אנשים שמדינת ישראל חבה להם חוב מוסרי שאין שני לו.

הנה כי כן צדק סמוטריץ' - וחבל שהתקשורת הישראלית מיהרה לקטלג את דבריו כשיתוף-פעולה עם האויב, בשעה שחובתה הייתה לא רק להקניט אותו באופן שאין שטחי ממנו, אלא להיכנס בעובי הקורה ולתווך את המציאות המורכבת לצופים, המאזינים והקוראים.

גם התקשורת הישראלית נפלה אמש בפח שהיא נופלת בו שוב ושוב. אין באמת פוליטיקאים עצמאיים ששמם בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר שמתמרנים את נתניהו. יש ראש ממשלה שמכוון את פעולותיהם כדי להצר את צעדיו של נתניהו ה"רשמי", זה שחייב לגבות הצעה לעסקה בתמיכת ארה"ב, זה שחייב להראות מחויבות למשפחות החטופים, זה שנוח לו להצטייר כמבוגר אחראי שנלחם בקולות קיצוניים מתוך ממשלתו שלו, שמשקלם גבר אחרי "נטישת" גנץ ואיזנקוט.

בשולי הדברים, או במרכזם, עומד האיש שאיחז עיני אומה שלמה לפני ה-7 באוקטובר וממשיך להנדס את תודעתה גם לאחריו, בשעה שתקשורת שמוצגת כלעומתית, עושה - ממש כסמוטריץ' ובן גביר - בדיוק את מה שהוא מצפה ממנה.