גם אחרי שקריית שמונה הוכרה כעיר זכאית למתן רישיון לנשיאת נשק, בעיר עדיין נעשה "תבחין מגורים". כלומר, רק מי שגר ב"רחובות העוטפים את העיר", כהגדרת המשרד לביטחון לאומי יכול לקבל נשק לנשיאת כלי יריה פרטי, אם יעמוד כמובן בתנאים הכרחיים נוספים. איליה שטריקמן, תושב העיר, שאינו עומד ב"תבחין המגורים" אמר לוואלה כי "אם לא שיאפשרו לי לשאת נשק פרטי, אני אתקשה לחזור עם משפחתי לבית שלנו בקרית שמונה. כשיתאפשר לחזור לעיר כבר לא נוכל לתת אמון מוחלט בצבא, במשטרה ובכלל במדינה, אחרי מה שקרה בשבעה באוקטובר. אני צריך שיהיה בידי כלי נשק שאיתו אוכל להגן על משפחתי".
עוד הוסיף כי לפני כחודשיים הגן על ביתו מפני האש שאיימה על העיר ובלם את הלהבות לפני שהגיעו לביתו. "הייתי צריך להגיע פיזית לבית שלי ולעשות את העבודה, אחרת לא היה לי בית. אני לא רוצה להגיע למצב שבו אצטרך להילחם במחבלים ולא אוכל לעשות את זה. אין ספק שאני ארגיש הרבה יותר לחזור הביתה כשיש ברשותי כלי נשק, אחרת זה יהיה בעייתי מאד לחזור לקרית שמונה".
אגב, שדרות אצ"ל- כתובת מגוריו של שטריקמן, נמצאות בבירור ברחוב "עוטף עיר". הרחוב נמצא מתחת לרכס רמים ומהווה את הגבול המערבי של קרית שמונה. מערב העיר הוא האיזור הקרוב ביותר לגדר הגבול ומכיוון זה גם הגיעו ב-1974 מחבלים לעיר ורצחו 18 בני אדם.
בחודש מרץ הוכרה קריית שמונה כ"ישוב זכאי" לרישוי כלי יריה, אבל כאמור, גם זכאות זו חלה רק על חלק מרחובות העיר ומונעת זכאות מתושבי רחובות אחרים. אגב, ההחלטה לאפשר זכאות לנשיאת נשק רק למי שגר ברחובות "עוטפי עיר" מוזרה בהקשר של קרית שמונה, משום שהעיר בנויה על שטח צר וארוך- המרחק בין הגבולות המערבי והמזרחי בשטח הבנוי של קרית שמונה עומד על קילומטר אחד בלבד. "זה מגוחך, המרחק מצד אחד לצד שני של העיר הוא כמה דקות הליכה", אמר ולדימיר שגם הוא גר ברחוב שתושביו אינם זכאים לקבל רישיון לנשיאת נשק. "זה מצחיק שמי שגר בדירה ברחוב לידי כן זכאי ואני והבת שלי, שלא מזמן סיימה שירות צבאי, לא זכאים. אני גר בעיר כבר עשרים שנים ואחזור אליה בכל מקרה, עם נשק או בלי נשק, אבל אקדח יתן לי יותר ביטחון", הוסיף.
מדוברות המשרד לבטחון לאומי נמסר כי "הגדרת ישוב כזכאי מתבצעת בהתאם לעמדת משטרת ישראל, המתקבלת לאחר הערכת מצב מקצועית. הערכת המצב המשטרתית מצאה כי אין להכליל את כל היישוב כזכאי לרישיון כלי יריה".