ב-7 באוקטובר היה סגן אלוף נאדר עיאדאת בחופשה בביתו כשהחלו הדיווחים על שיגורי הרקטות. הוא החליט לנסוע לבסיס צאלים כדי להיערך ותוך כדי הנסיעה צלצל הטלפון ומעבר לקו היה אל"מ טל אשור, שזמן קצר קודם לכן מונה לממלא מקום מפקד החטיבה הדרומית לאחר שאל"מ אסף חממי ז"ל נפל בקרב עם מחבלים. "זו הייתה שיחה קצרה. טל אמר לי: 'חממי נהרג. אני ממלא את מקומו. מג"ד הגדס"ר נפצע קשה, תפוס פיקוד. מאז אני המג"ד בפעם השנייה".
עיאדאת, בן 39 נשוי ואב לשניים, הוא בן העדה הבדואית מבית זרזיר. הוא התגייס לצה"ל בשנת 2005 ושובץ מאז כלוחם בגדוד הסיור המדברי המבוסס על לוחמים בדואים שפועלים במרחב החטיבה הדרומית של אוגדת עזה. מאז התקדם נאדר בסולם הדרגות והיה לבן העדה הבדואית הראשון שסיים קורס מכ"ים בבית הספר למ"כים ומקצועות החי"ר של זרוע היבשה ומ"פ בדואי ראשון בבה"ד 1. הוא פיקד על הגדס"ר בשנים 2020-2018 בזמן שהפרות סדר אלימות בגבול רצועת עזה איימו על העורף הישראלי. לאחר מכן יצא ללימודים וקיבל תפקיד במרכז לאימוני יבשה בצאלים.
מג"ד הגדס"ר ב-7 באוקטובר, סא"ל גיא מדר, היה בדרכו למפקדת הגדוד כשנתקל במחבלים וניהל קרבות ירי בגבורה עם מחבלים עד שנפצע באורח קשה, התגלגל לתעלה בצד הדרך וחולץ בפעולה הירואית תוך סיכון חיים כשבשטח שורצים מחבלי נוח'בה רבים. לוחמי ומפקדי גדוד הסיור המדברי היו בחופשת סוף השבוע וחלקם באימונים כמה שבועות ואת מקומם בגזרה החטיבה הדרומית מילאו לוחמי סיירת נח"ל.
"זו פעם ראשונה שאני פוגש את הלוחמים אחרי שנים שלא ראיתי אותם. התארגנו מהר מאוד ככוח ראשוני, עלינו על ציוד ונשקים, כי רוב האנשים הגיעו מהבית" נזכר סא"ל עיאדאת. "הוגדרה לנו משימה להשתלט מחדש על כביש 232 (מועצה אזורית אשכול) מצומת גבולות צפונה ולטהר אותו ממחבלים. חלק נעו על גבי רכבים וחלק רגלית. פתאום אתה רואה טנקים ונגמ"שים פגועים על כבישים. אזרחים פצועים וגופות מחבלי נוח'בה. האסימון נפל לי כשראיתי גופה של אזרחית בצומת מעון עם כדור בראש. עד אז הייתי מרוכז מאוד בארגון המשימה. לא האמנתי שזה המצב. אחר כך הייתה לנו היתקלות עם מחבלים בצומת גמה (בין כיסופים לבארי). הכול מתחבר ביחד לאירוע גדול. אני והלוחמים שלי מכירים את הגזרה כמו כף היד, הכול, התאמנו על תרחישים, חדירה אחת, שתיים, שלוש גג, מי חשב שיכנסו אלפי מחבלים?".
לוחמי הגדס"ר המדברי החלו בהשתלטות על הצירים המרכזיים כדי לאפשר הזרמה של יחידות מצפון לדרום ולאפשר פינוי אזרחים מהיישובים. "חלק מהכוחות נשארו בצמתים וחלק נעו לכיוון הקיבוצים. בקיבוץ חולית סייענו לפנות פצועים. שמענו בקשר שיש ירי במוצב סופה. הגעתי למקום ופגשתי את מג"דית הקרקל בכניסה בזמן שלוחמי שייטת 13 נלחמו בפנים", מספר עיאדאת בשיחה עם וואלה. "במרחק 100 מטר ראיתי טנדר לבן כשהוא עומד במקום. זה הריח לי לא טוב. הקפצתי כוחות לסריקה ושמעתי יריות. אחרי כמה דקות עולה מולי בקשר אחד המפקדים ומדווח לי על היתקלות עם שני מחבלים ולוחם פצוע".
רק בלילה הוא פוגש את כל הגדוד ומספר להם על הקרב שניהל סא"ל גיא מדר ובקצרה אומר להם: "אני המג"ד שלכם ואנחנו במלחמה". הם קיבלו אחריות על מרכז החטיבה הדרומית, לסגור את הפרצות בגבול, לטהר ממחבלים את העורף הישראלי, למנוע חדירות ולחלץ אזרחים שמסתתרים בשטח או בבתים. כבר בלילה הראשון הם מזהים חוליית מחבלים שהורגים בסיוע מסוק קרב חמישה מחבלים על הגבול. "באחד האירועים אנחנו סורקים את השטח ואני רואה מעל הראש שלי רחפן שמטיל עליי חימוש, מתפוצץ אבל לא פוגע בנו. אני יוצא מהג'יפ ומהאינסטינקט יורה באוויר. אני רואה רחפן מטיל עליי ראש קרב של טיל מסוג RPG שלא מתפוצץ ורק פוגע בג'יפ".
האתגר של לוחמי הגדס"ר המדברי היה לטהר את הצירים לבסיס היחידה, לחלץ אזרחים ולאתר בשטח פועלים זרים דוברי תאילנדים שהסתתרו בחממות. "הלוחמים הבדואים אמיצים. לא צריך להגיד לנו לאן ללכת. אנחנו מכירים מעולה את השטח", אומר סא"ל עיאדאת והוסיף כי מאז השתתפו אנשי הגדוד במספר גדול של פעולות לחישוף וטיהור השטח הפלסטיני במרחב החיץ מתשתיות טרור.
ב-6 ביוני השנה זוהו תנועות חשודות במרחב הגבול. כוח של הגדס"ר הוקפץ לשטח וביצע סריקות רגליות. כבר בהתחלה, החליט המג"ד להוביל את הפעולות כדי "לזכות" את השטח בחסות הערפל. הכוח בפיקודו, חתר למגע, זיהה מחבלים, התנהלו חילופי אש, שבמהלכם נהרג הגשש הגדודי, קרוב משפחתו של סא"ל עיאדאת, מירי בטווח אפס. לוחמי הגדס"ר הצליחו להרוג שלושה מחבלים. "טוב שזה היה גדוד 585 שהוקפץ למקום. הם סיכלו פיגוע גדול ראשון בעומק השטח בפעם הראשונה מאז 7 באוקטובר. שר הביטחון והרמטכ"ל שהגיעו לשטח שיבחו אותם", אמר קצין בכיר בפיקוד הדרום.
לדברי עיאדאת, יש חיבור ברור של הגדס"ר עם צה"ל. קודם כל נלחמים על האדמה. אנחנו כתף לכתף בצה"ל משנת 1948. יש לנו 30 חללים ביחידה שלא נהרגו לשווא. אחר כך כולם ראו מה קרה כאן ב-7 באוקטובר. חמאס לא הבדיל בין אף אחד. הוא הרג בדואים ויהודים", אומר המג"ד. "זה ארגון טרור שרוצה את השמדתה של המדינה. הלוחמים יוצאי הגדס"ר הגיע לכאן מבלי שאף אחד יבקש מהם ודהרו לכאן מכל מקום בארץ בלי שאלות. הם אמרו לי שאי אפשר לשבת בבית כשמתרחשים כאלה אירועים".
"שנאת חמאס היא שנאת כלבו"
החיבור העז והמוטיביציה הובילו גם להקמת פלוגת מילואים ראשונה של הגדס"ר הבדואי. "זה אוכל את כולם בגדוד. עד שקרה משהו, הם לא היו פה. כולם מכירים את הקיבוצים ומחוברים לאנשים. כבשו לנו את הבית. זה תסכול גדול מאוד. כולם חושבים מה היה קורה אם היינו פה. לוחמים לקחו מאוד קשה את החדירה למוצב סופה. שרפו להם את החדרים. זה הבית שלהם".
עבד אללה אל עביד, לוחם במילואים בחפ"ק המג"ד, נשוי ואב לשלוש בנות, הגיע מביתו באזור תל שבע בנגב על דעת עצמו ומאז נמצא בשירות. "כמוסלמי אני אומר שלא כתוב בקוראן להרוג אזרחים, לשרוף תינוקות, לאנוס נשים. באיזו דת כתוב את זה? אבל הם עשו את זה. אני אעליב בחיות אם אגיד שהם חיות. כל מה שהם עשו זה נגד האיסלאם".
סא"ל נאדר עיאדאת הצביע על המרחב שבו זיהו מארב מחבלים ביום הראשון. "יש סרטון שבו רואים אבא בדואי מתחנן על החיים שלו והוא מחזיק ילד קטן. הם אומרים לו: 'אתה בוגד' והרגו אותו מול העיניים של הבן שלו. זה סרטון מאוד קשה. אתה רואה בסרטונים את השנאה. גם של האזרחים מעזה. הם מסתתרים מאחורי הדת ומחנכים לשנאה. הם רצחו וחטפו בדואים. הם באו להרוג את כולנו. אני קורא לזה שנאת כלבו".
אל עביד מגיש למג"ד את מכשיר הקשר ומסביר לו שמחפשים אותו מהחמ"ל ותוך כדי הוא מתערב בשיחה. "בדואי יילחם על הקרקע עד טיפת הדם האחרונה. כל הבדואים חושבים אותה מחשבה. הם הרגו ערבים, בדואים ויהודים. בלי הבדל. אני גאה בשירות הצבאי שלי. התנדבתי לשירות סדיר והנה אני פה. אני אהיה פה כמה שיבקשו ממני".
כשאתה מוריד את המדים אתה מקבל אותו יחס?
"לא הרגשתי גזענות בחיים שלי. אני מסתובב עם מדים ונשק בכבוד גדול וגאווה. אני קורא לאחרים גם להתנדב".
סא"ל עיאדאת, שמקבל שיחות טלפון ללא הרף, מסמן לי עם היד שאמתין עם השאלות כי יש לו מה להגיד. "יש בדואים בכל הצבא. מי שרוצה להתאקלם במהירות מגיע לגדס"ר המדברי. זו משפחה. יש פה יהודים ובדואים. כולם ביחד. יש סטיגמות על בדואים, אבל כשמכירים זה נעלם. הנה יש פרמדיק שעזב את הגדוד לחטיבה בדמעות. טוב לו פה. החיבור בין כל החיילים הוא לנצח. אני גאה לשרת בצה"ל. זה הכבוד שלי בבית ובכלל. המדינה נתנה לי המון".
חרף המוטיבציה הגבוהה של הלוחמים שעוברים טירונות והכשרה בבסיס האימונים של חטיבת גבעתי ולאחר מכן בגדוד, יש אתגרי גיוס מדי שנה. מתחילת המלחמה התגייסו שני מחזורי לוחמים. ביום רביעי השבוע סיימו לוחמי הגדס"ר מסע וקיבלו את הכומתה הסגולה. "לוחמים מהמחזור הראשון נמצאים עמוק בשטח וחלק יחזרו בקרוב מקורס מ"כים. זו שרשרת של אנשים ואנחנו רוצים להגדיל אותה. מה שהיה בגזרה הזו לא יהיה עוד", מבטיח עיאדאת. "נשנה את הכול. אנחנו היום פועלים מעבר לגדר. לא כמו פעם. אין יותר תשתיות חמאס מולנו. מי שינסה לעבור את הגבול דינו מוות. זכינו להרוג מחבלים. אנחנו דרוכים לכל דבר ונעשה הכול כדי שכל האזרחים יחזרו לבתים".
חזרנו לבסיס הגדס"ר והוא מצביע על חיילי המילואים. "הם מלאי מוטיבציה. הלכתי למח"ט טל אשור והם חסמו אותי עם הרכבים שלהם. לא נתנו לי לעבור. יצאו מהרכבים ופנו אליי: 'גם אם תיגמר המלחמה, אנחנו לא עוזבים. רוצים להישאר בקבע או במילואים. אמרתי להם שנדבר אחר ושאני מאחר לישיבה עם המח"ט והם צחקו".
השבוע יתקיים טקס ההחלפה ולמפקד הגדס"ר יתמנה סא"ל סלאח הייב. סא"ל גיא מדר עובר בימים אלו שיקום מהפציעה החמורה וסא"ל עיאדאת יתמנה בקרוב למפקד בסיס האימונים של פיקוד הדרום. כשמדברים איתו על המשפחה בבית ועל ילדיו הוא מתרכך במהירות. "התקשרתי לאישתי אחרי לא מעט ימים. ביקשתי שישמרו על עצמם. השיחות עם הילדים, בני שנתיים וחצי וחמש וחצי, הן שיחות קצרות. הילד הקטן סימן לי עם היד מתי אני בא הביתה. זה ריגש אותי מעוד. אשתי מחזיקה מעמד. היא יודעת מה זה כבר. אני מסיים היום תפקיד פעם שנייה. לא כולם זוכרים שזו פעם שנייה. היום אני רוצה לראות את הילדים. כמג"ד אתה לא רואה אותם. אני רק רוצה להיות אבא. אבא זה הכול", הוא סיכם.