רכבו של השר גולדקנופף, יו"ר יהדות התורה, הותקף ביום ראשון בהפגנה בירושלים. זו לא הייתה הפגנה של מתנגדי הממשלה, אלא של מי שלכאורה הצביע לה. ולא רק לה - אלא למפלגה בראשה עומד גולדקנופף בעצמו. מי שפעם נקראו "חרדים קיצוניים" הפגינו בזעם נגד חוק הגיוס שעבר בקריאה ראשונה בתמיכת המפלגות החרדיות. אותו חוק אליו התנגדו באופוזיציה בשל היותו דל וחסר כל ערך בתקופה הנוכחית, העלה את חמת זעמם של אנשי "הפלג הירושלמי".
אך הפעם לא ניתן לפטור את העניין כלאחר יד. יש סיבה לכך שהמפגינים מרשים לעצמם לתקוף את מי שמתיימר לייצג את חלקם בכנסת. חשוב להבין, משבר חוק הגיוס אינו מבעבע רק בין הציבור המשרת בצבא לבין הממשלה; הוא יוצר משבר אמון גדול בין הציבור החרדי ושלוחיו הפוליטיים. לפי סקר שערך מכון "נתוני אמת" החרדי בשיתוף "כיכר השבת" בשבוע שעבר, 79% מהציבור החרדי השיבו כי הם אינם מרוצים מתפקוד הפוליטיקאים החרדים סביב חוק הגיוס. יתרה מזאת; ל-49% יש אמון בצבא לעומת 29% בלבד המביעים אמון בנציגיהם בכנסת ובממשלה.
המשבר הזה עמוק וקשור בתופעות ומגמות המתחוללות בקרב ההנהגה החרדית. אם בעבר היו "גדולי דור" מובהקים היכולים לקבל החלטות רגישות - להכריע ולחתוך כשצריך, כיום המצב שונה. ישנו ביזור של הסמכות הרבנית כמעט בכל זרם; בש"ס מאז פטירתו של הרב עובדיה, אין מי שייכנס לנעליו הענקיות. גם מי שמייעד את בנו, הרב הראשי היוצא יצחק יוסף לתפקיד ה"מרן" החדש, יודע שאי אפשר להשוות. כך נוצר מצב שהרב משה מאיה, זקן מועצת חכמי התורה של המפלגה, מדבר בראיון לרדיו קול ברמה על כך ש"גיוס לצבא זה העברה על דת" וש"אסור לבן ישיבה להתגייס לצבא". דמות חרדית ספרדית דומיננטית נוספת, ראש ישיבת פורת יוסף, הרב משה צדקה, הציע לפני כשלושה חודשים לכנס את ראשי הישיבות לאסיפה ולהצהיר ש"הבחורים שלנו לא מכירים בחוק וכולם ילכו לבית הסוהר".
גם בקרב היהדות החרדית האשכנזית המצב דומה. מאז פטירתו של הרב שטיינמן ההנהגה עברה לשניים - הרב קנייבסקי והרב אדלשטיין, ולאחר פטירתם הנהגה התפצלה עוד יותר כשנכון להיום לא ברור אם יש "גדול דור" מובהק. יש את הרב דב לנדו, ראש ישיבת פוניבז', שכבר הודיע ל"כל אלו שחושבים לחוקק חוק שבני ישיבות יתגייסו" שזה לא יקרה - "בשום אופן לא. בשום צורה לא". אל מולו, ניצב הרב משה הלל הירש, ראש ישיבת סלבודקה שמסר שיעור בישיבתו נגד חוק הגיוס וטען כי "הם רוצים להחריב אותנו, ואנחנו נצטרך לעמוד נגדם במסירות נפש". רטוריקה דומה אפשר למצוא את מנהיג אחר - הרב דוד כהן, ראש ישיבת חברון שהצהיר כי יש לו ולראשי הישיבות "התנגדות מוחלטת ונחרצת ליעדי גיוס".
מבלי להיכנס למה שמתחולל גם בקרב חצרות החסידים ותתי הזרמים בחלק של "אגודת ישראל" במפלגת יהדות התורה, אפשר להבין מהציטוטים המובאים לעיל את הקו התקיף והברור של רוב בניינה ומניינה של ההנהגה הרבנית החרדית. אף אחד מהם כמעט ואינו מסוגל לפשרות והתחרות ביניהם היא רק מי נוקב יותר. אם זה מה ששומע צעיר חרדי ממוצע, מה הפלא שאנו מוצאים אותו מצטרף להפגנות שהיו בעבר נחלת פלג קטן ובלתי משמעותי? אין לנו גם מה לתמוה על כך שהמיינסטרים החרדי מצוי בפער מול נבחרי הציבור שלו.
המשבר הנוכחי סביב חוק הגיוס מציף מעל פני השטח את הניתוק ההולך וגדל בין הרחוב החרדי ובין נציגיו הפוליטיים, ולא פחות מזה את הפער הנפער בין ההנהגה הרבנית וההנהגה הפוליטית. מי שבונה על הסכמה רחבה או על טריקים בחקיקה בנושא, יכול לחשוב שוב. נראה שאנחנו במסלול התנגשות בלתי נמנע ועוצמת ההפגנות החרדיות רק תלך ותגבר עם הזמן.
הכותב הוא מנהל מרכז יהדות ומדינה במכון הרטמן.