בגין התנהגות טובה: ועדת השחרורים הורתה על שחרורו על תנאי של אוריאל בלישה, בן 25 מביתר עילית אנס באכזריות יחד עם חברו צעירה מחוסרת הכרה ב-2018. הוא נידון בשנת 2020 לחמש שנות מאסר ולתשלום פיצוי בגובה 75 אלף שקלים לקורבן. כעת, אחרי שריצה שני שליש מעונשו, הוא מועמד לקיצור תקופת המאסר בשנה.
בפרקליטות מתנגדים לשחרורו, ועתרו לבית המשפט המחוזי מרכז בטענה כי עדיין נשקפת מסוכנות מצידו, וכי טרם שילם את הפיצוי שהוטל עליו לנפגעת העבירה. "הדבר מעיד על אי לקיחת אחריות, והיעדר אמפתיה בפועל לנפגעת העבירה", טוענים בפרקליטות ודורשים לבטל את החלטת השחרור של עבריין המין.
בדיון שהתקיים בשבוע שעבר בועדת השחרורים בכלא מעשיהו, ציינו חברי הוועדה כי מדובר באסיר 'חיובי', ללא עבירות משמעת, שהצליח לגלות תובנות במהלך מאסרו. חברי הועדה המשיכו ואמרו שמסוכנותו פחתה לנמוכה עד בינונית, והרשות לשיקום האסיר מוכנה ללוותו בשיקום מחוץ לכלא. "אין ספק כי העבירות חמורות ביותר", כתבו חברי הוועדה בהחלטתם, "וברור כי חומרה כה רבה מחייבת התייחסות. עם זאת, אנו סבורות כי האסיר עבר את כל הטיפולים היעודיים ששב"ס יכל להעניק לו, ועשה בהם חיל. היום מדובר במי שכמעט וניתן לומר שחל בו מהפך. מהפך בתפיסות שלו, בהבנות שלו ובדרך ההתייחסות שלו לכל הסובבים אותו. מצוין בדוח גם כי אין מדובר במי שסובל מסטיה מינית. כל הדוחות החינוכיים המוגשים לנו מלמדים על מי שעושה את המירב לתקן את עצמו ולאסוף כלים לקראת עתיד טוב יותר".
עם זאת, בהתייחס לאי תשלום הפיצויים לקורבן העבירה ציינו חברי הוועדה כי "קשה לנו להשלים עם העובדה שהפיצוי למתלוננת לא שולם, ואנו סבורות כי המתלוננת חייבת לקבל פיצוי בשל הפגיעה הקשה על רקע ניצולה המיני. עם זאת, ברור לנו כי המשך שהותו של האסיר בכלא לא תאפשר לו להגדיל את התשלומים במשך תקופה ממושכת. עד כה שילם כ-5,000 שקלים בלבד, ובכלא הוא משתכר צרור נקוב ממנו קשה להפריש תשלומים של ממש".
"שגתה הועדה הנכבדה עת לא נתנה משקל ראוי לנסיבות ביצוע העבירה, המלמדות על המסוכנות הרבה הנשקפת מהאסיר", תקפו בפרקליטות את החלטת ועדת השחרורים. "עת ניצל את מצבה של המתלוננת, שנתנה בו את אמונה, ויזם את ביצוע העבירות. שגתה הועדה הנכבדה עת קבעה בהחלטה כי האסיר 'עשה מהפך של ממש', ביחסו לעבירה וזאת חרף קביעות בהערכת המסוכנות בדבר גורמי סיכון קיימים, חרף עמדת רש"יא בדבר הצורך בטיפול בכעסים ובפרט חרף אי תשלום הפיצוי לנפגעת העבירה, שהינו חלק אינטגרלי מגזר דינו של המשיב ויש דווקא בביצועו כדי ללמד על לקיחת אחריות והפנמת חומרת המעשים. משלא שולם הפיצוי - עולה ספק כבד בדבר לקיחת האחריות וההפנמה מצד האסיר ואפשר לשותפו לבצען גם והיה דומיננטי באירוע".
עוד טוענים בפרקליטות בהתנגדותם לשחרור,
"שגתה הוועדה הנכבדה בכך שלא נתנה משקל ראוי לעובדה כי האסיר לא שילם לנפגעת העבירה את הפיצוי שהוטל עליו, כי התשלומים המועטים אשר הועברו עוקלו מיתרת חשבונו ולא שולמו מיוזמתו, וכי יכול וצריך היה לשלם כספים נוספים מחשבונו לטובת פיצוי נפגעת העבירה. משלא עשה כן - הוכיח האסיר כי נעדר אמפתיה כלפי נפגעת העבירה וכי אינו לוקח אחריות הלכה למעשה".
"שגתה הוועדה הנכבדה בכך שהתעלמה מהלכת בית המשפט העליון בהלכת לפידות, לפיה אין מקום אף לשקול שחרורו המוקדם של אסיר אשר הורשע בעבירות מין חמורות, מקרה שלא עשה כל שרק יכול היה לשלם הפיצוי לנפגעת העבירה. כך בפרט שעה שהסתמכה על ב"כ האסיר לעניין זה ועל טענות בעלמא של האסיר כי ניסה להסדיר את הפיצוי".
"שגתה הוועדה הכבדה בכך שלא נתנה משקל ראוי לעמדת נפגעת העבירה בכלל ולשלומה הנפשי בפרט, ואף לא התייחסה אליה בהחלטתה. לפיכך, אנו סבורים כי החלטת הועדה אינה סבירה באופן קיצוני, וכי נפלו בה פגמים מהותיים רבים שדי בכל אחד מהם כשלעצמו כדי להביא לביטול התחלטה ולאי שחרורו המוקדם של האסיר, לא כל שכן בהצטברותם".
עוד טוענים בפרקליטות כי "תשלום כספי הפיצוי מהווה חלק משמעותי בתהליך השיקום של נפגעי העבירה. בהקשר זה, ראוי לצור השלם פיצויים לנפגעי העבירה מבטא חרטה אמיתית, לקיחת אחריות וחמות אמפתיה של האסיר - קורבנות העבירה. בהיעדר תשלום כספי הפיצוי מצד האסיר, הרי שבפועל לא קיימת לקיחת אחריות מצד האסיר, חרטה ואמפתיה".
במהלך הדיון בפני ועדת השחרורים אמר בלישה כי "מלכתחילה רציתי לשלם את החוב", אך לא הצליח לגייס את הכסף. לדבריו "יש לי תוכנית עבודה ואני מוכן להתחייב שלא אקח שקל לעצמי הכל על מנת לסיים עם זה: לא ידעתי מה הדברים האלה, גדלתי בסביבה שמסתכלים על נשים באופן מיני, זה מה שלמדתי מהחברים שלי והיום אני יודע לכבד ואיך לדבר ולפנות. למדתי לזהות מה זה פגיעות, מה זה מצבי סיכון, למדתי לזהות אמפתיה".