אופיר צרפתי, אחי, יצא לחגוג את יום הולדתו ה-27 עם בת זוגו, שובל גל, וחבריו הטובים במסיבת הנובה. הוא הספיק לכבות את הנרות על העוגה האחרונה בחייו. ברגע שהשמיים נצבעו בשיגורי רקטות, אופיר לקח על עצמו את משימת חייו - להחזיר את כל חבריו הביתה בריאים ושלמים. וכך היה - אופיר צולם כשהוא מחלץ מן השטח המוכה רקטות ושורץ מחבלים חמושים, את חבריו. אופיר וחבריו הסתתרו שעות באזור המסיבה עד שהגיעו רכבי חילוץ.
לאחר כארבע שעות של הסתתרות במחבוא, אופיר מעלה את בת זוגו לרכב חילוץ ולו לא היה בו מקום. הוא הבטיח שיסע אחריה. לאחר שלב הפיצול, אופיר נעדר 18 ימים ולא ידעו מה היה גורלו. במקביל אופיר עלה לרכב מילוט של בן שמעוני, שעשה 3 נגלות כדי להציל מבלים, וכך הציל 12 אנשים. בנגלה השלישית אליה עלה אופיר, ועליו גם עלתה החטופה בעזה רומי גונן, נתקל בחוליית מחבלים. גאיה חליפה ובן שמעוני הנהג, נרצחו במקום. אופיר ורומי נפצעו ונחטפו לעזה - כך נודע בהמשך משיחת טלפון שרומי קיימה ברגעי החטיפה לאמה, דרך השיחה הסתבר שאופיר נפצע קשה וששניהם נחטפו לעזה. בשיחה שומעים את האימה שהם עברו, את היריות הקשות, את השיח האלים והמאיים בשפה הערבית של החוטפים והפחד הנוראי של האהובים שלנו, ובעיקר - את ההפקרות.
ההפקרות של המדינה שלנו שלא הגנה עליהם. 18 ימים אופיר הוגדר כנעדר עד שביום ה-18 הגיעו נציגים מהמדינה ובישרו שאופיר חטוף. כל הימים הבאים עברו עלי ועל משפחתי באי וודאות. שמחנו שאופיר נחטף לעזה בחיים ונתלינו בכל שביב של תקווה שהוא יחזור אלינו. היינו בטוחים. בדיוק ב-8 באוקטובר גיליתי שאני בהיריון עם האחיין השני של אופיר. ביום ה-55 התנפצו כל תקוותנו, עת התבשרנו כי גופתו של אופיר נמצאה על ידי צה"ל ליד שיפא. הוא הגיע חי לעזה לשיפא, ושם נרצח. צה"ל השיבו את גופתו ארצה בפעולה צבאית נועזת.
סיפורו של אופיר התחיל מעט להתבהר, כאשר אנחנו מקבלים מידע מחטופים ששבו, שאופיר הגיע לבית החולים שיפא, למפקדת הטרור הראשית והאכזרית תחת פיקודו של מנהל בית החולים. אופיר מגיע חי ופצוע, ומנהל בית החולים דואג שאופיר יסיים את חייו בבית החולים. אותו אחד שמחזיק בידו האחת את שבועת היפוקרטס, החזיק את חבל התליין, או אם לדייק קלאצ'ניקוב בידו השניה. לפני כחודש ילדתי את בני השני, אחיין לאופיר, אותו הוא כבר לא יכיר. קראתי לו "ים" כיוון שאופיר רצה לקרוא ככה לילד שלו. כילד שחי בקריות, הוא אהב את הים.
הידיעה על שחרור של המחבל האחראי על הירצחו של אופיר, ולא רק, גם נועה מרציאנו ז"ל ורבים אחרים שעברו תחת עיניו וידיו ב"בית החולים", שהיווה כר לפעילות טרור נרחבת, מכעיסה, מעציבה, בלתי נתפסת ומאכזבת אותנו. מקבלי ההחלטות שלנו מזלזלים בנו ובכל משפחות החטופים תחת ההחלטה על שחרורו של מנהל "בית החולים", למעשה רב המרצחים. וכנראה שלעולם לא נוכל להחלים ולהתחיל הליך שיקום נפשי ופיזי כשמקבלי ההחלטות לא מתיישרים ועסוקים רק בגנון, בלהטיל אשמה אחד על השני, במקום בניהול המלחמה והחזרת החטופים שלנו.
אופיר צרפתי היה מגדלור של אור ושמחה, עולם ומלואו של אהבת החיים והאדם, בעל אנרגיה חיובית תמידית, איש של חברים טובים שהקרין טוב לב ואופטימיות, ערכי הרעות והאחווה היו נר לרגליו. לאופיר היתה קרינה עזה לחיים של חיוניות של חום ואהבה.
משפטים שאופיר האמין בהם והקרין לכל סובביו: "כל יום הוא דף שאתה כותב בספר החיים שלך"
, ו"בכל דבר שאעשה אהיה הטוב ביותר". והמסר שלנו לעם האהוב והטוב שלנו - תסתכלו לשמיים ותחייכו - אופיר אוהב אנשים שמחים.
הכותבת היא אחותו של אופיר צרפתי, שנחטף ונרצח בעזה