אלפי בני אדם השתתפו הערב (שלישי) בהלוויתו של רס"ל יהודה גטו בן ה-22 מפרדס חנה, שנהרג אתמול בפעילות מבצעית בטול כרם. המונים גדשו את החלקה הצבאית של בית העלמין ביישוב, ועוד רבים מחוצה לו הניפו דגלי ישראל כשחלף רכב צה"ל ובו ארונו וצפו בטקס ההלוויה מבחוץ, לאורך חומות בית העלמין.
רבים מבני הקהילה האתיופית הגיעו מרחבי הארץ לחלוק לגטו כבוד אחרון. אמו ודודתו שהתקשו להיפרד ממנו השתטחו על רגבי האדמה התחוחים שכיסו את הקבר שאך נחפר. הדודה, עופרה, סיפרה כי כשהייתה כותבת לו שישמור על עצמו, הוא היה עונה לה, "אל תדאגי, אם עם ישראל יישן בשקט אני מוכן למסור את חיי". היא הוסיפה, "וזה בדיוק מה שקרה". היא ביקשה ממנו בקשה אחרונה, תבקש מהקדוש ברוך הוא "די אנחנו לא יכולים לסבול יותר, די מספיק, כמה אימהות ואבות אפשר עם כאב כזה. ליהודה של אמא ואבא יש סבא וסבתא. הוא רק בן 22. זה לא הגיוני. די".
מפקדו של יהודה, סגן אלוף ערן כץ אמר כי חיילי ומפקדי חטיבת מנשה מצדיעים לרס"ל יהודה גטו. הוא סיפר בהספדו על שלוש השנים שעשה יהודה בחטיבה המרחבית מנשה. "כמעט בכל תקופת שירותך קיימת שגרת לחימה יומיומית, והנה, עם תחילת המלחמה התנדבת לשירות מילואים, ושניה לא חשבת על עצמך. כזה היית, עשית זאת באומץ לב שאין שני לו גם כאשר המלחמה החריפה והמבצעים הפכו למורכבים יותר ויותר בקצב מסחרר ותחת איומים אינספור.
"הפגנת מקצועיות גבוהה, רצינות ואחריות, וזאת מתוך הבנה שעל כתפיך אחריות על הלוחמים אשר אותם אתה מוביל אל היעד. כל הקפצה מהבית בהפתעה, בכל שעה, ולא משנה מה הייתה הסיבה היית הראשון להתנדב. לא העלית על בדל שפתיך שום שאלה. רק אמרת שאתה בדרך עם אימוג'י של הצדעה. בשקט האופייני לך, בצניעות ובענווה. בכל מבצע דרשו היחידות שיהודה יהיה זה שיוביל אותן. כולם ידעו שעליך אפשר לסמוך, גם במשימות המסוכנות ביותר. בזמן הלחימה חווית אירועים מבצעיים מורכבים בעודך מוביל את היחידות המובחרות ביותר בצה"ל. בתוך כך, גם אירוע בו נקלעת תחת אש אינטנסיבית ובקור רוח האופייני לך פרקת מהרכב יחד עם לוחמי הימ"ס, השבתם באש והמשכתם את המשימה בכלי אחר.
"אבל זה רק חלק מהסיפור. יהודה היה אוהב שלום, דואג לחבר בין כולם, ואהוב על הבריות. מעולם לא שמת את עצמך מעל איש ותמיד התנדבת להיות ראשון בכל משימה, גם אם היית בבית בחופשה ולא משנה כמה מסוכן היה המקום אליו נשלחת". הוא סיפר כי בראש השנה האחרון נבחר יהודה גטו כמצטיין מפקד האוגדה וציין, "בחירה הייתה ברורה לכולנו ולא היה ראוי ממך ושוב - גם את זה היית נבוך לקבל". הוא פנה להוריו ואמר כי את ערכי אהבת הארץ, השליחות והנתינה הביא מהבית. "הייתה לי הזכות לשרת ולהילחם לצידו", אמר סא"ל ערן כץ.
הקייס יוסף, מנהיגה הרוחני של הקהילה יוצאת אתיופיה בפרדס חנה, ספד ליהודה בנאום נרגש משלו, "חלמנו 2,500 שנה בגלות ואף פעם לא שכחנו את ירושלים", אמר. "בשביל ירושלים עשינו הרבה, עברנו כברת דרך, דרך לא דרך. עזבנו את הכול. עקרנו את עצמנו מכפר הילדות באתיופיה, למען ירושלים. תמיד דיברו אבותינו על ירושלים, על בית המקדש על קודש הקודשים. על הכוהנים. על זה גדלנו, על זה שילמנו מחיר כבד בכל דרך שבאנו, אם זה דרך סודן, אדיס אבבה. זה לא היה פשוט.
"אנחנו הגשמנו את החלום וגם היום אנחנו מקריבים למען ירושלים, למען ארצנו. כולנו, אין לנו בית אחר, אין לנו לאן ללכת. זאת ארץ שלנו, אנחנו צריכים לשמור עליה, כי מי יכול להגן עלינו. הנה יהודה הגן עלינו, נתן. היה לו חזון היה לו חלום אבל בשביל מדינת ישראל ויתר על הכול. הנה הוא נתן את הנשמה שלו, היקרה. יהודה אתה גיבור, אתה הגיבור שלנו, כולנו אוהבים אותך, מאז שהכרנו אותך בפרדס חנה כילד, אתה מכבד את האנשים, את החברים הרבים, כיבדת את ההורים, את המשפחה. שתנוח בשלום במעשים טובים שעשית. תודה רבה. קשה לי לתאר במילים על המעשים שלך. אתה גיבור. תנוח בשלום".