למרות החלטת בית משפט, המשטרה מסרבת לשחרר את "הטנק" של "ביחד עם לוחמי כיפור 73" בתואנות שונות. החבורה, ובראשה ארז הלפנד, בעל המשאית והעגלה, ואיל יפה, מנכ"ל העמותה, שעתרה באמצעות עו"ד נעם משי המייצג פרו בונו אותה ואת מערך עצורי המחאה, שוקלת לפנות לבית המשפט על מנת שיאכוף את החלטתו ע"פ פקודת ביזיון בית המשפט.
זאת, כיוון שלמרות שבבית המשפט המשטרה אף נתנה את הסכמתה להשיב את המשאית והעגלה ללא תנאי, והתנגדותה נגעה אך ורק לאחד "הטנקים", בפועל היא מסרבת להשיב את המשאית, כאמור. בעל המשאית התפוסה שבחן אותה בחצר התחנה טוען כי נגרם לה נזק, בין היתר כי המשטרה רשמה עליה את פרטי תפיסתה, בטוש לא מחיק.
השופט ערן זלר קבע אתמול (חמישי) בבית משפט השלום בחדרה בהחלטתו כי המשטרה, "שמה לה יעד שלא לאפשר לעשות שימוש בטנק ככלי מחאה, ספק אם ממניעים מוצדקים, ולשם כך קיבצה טענות מכל הבא ליד". בפסק דין מנומק בן שמונה עמודים, הוא הורה למשטרת ישראל להשיב ללוחמים הוותיקים את המשאית מסוג וולוו; את העגלה הנגררת המחוברת לה ואת שני דגמי הטנק אשר משמשים אותם בהפגנות השונות, ובכלל זה בקיסריה שבדרך אליה תפסה אותם המשטרה על כביש 2, בסמוך למחלף אור עקיבא, בשבוע שעבר.
השופט זלר ציין כי המשטרה "אחזה כמעט בכל טיעון אפשרי", החל מטיעון כי "הטנק זורע פחד בלב התושבים" עבור בטיעונים שעניינם "נזק לקרקע ולממצאים ארכאולוגיים" וכן "טענות שעוסקות בבטיחות הטנק", ו"טענות לפגיעה ומטרד לתושבים", זאת בנוסף לתפיסת המשאית מלכתחילה והחזקתה במשך מספר ימים, בשל "ליקוי מינורי לכאורה".
הוא הזכיר כי חברי העמותה הם ברובם לוחמי שריון לשעבר, שנלחמו במלחמת יום הכיפורים בחזיתות השונות, ובעת האחרונה הם משתתפים בהפגנות ומחאות, כאשר הסמל שלהם הוא הטנק - באמצעותו הם מבקשים, לדבריהם, להעביר מסר של אחדות באותן הפגנות, שכן הם חשים כי המדינה נמצאת בסכנה.
בהחלטתו דחה השופט זלר את תירוציה המופרכים של המשטרה אחד לאחד, לאחר שיום קודם לכן עמד וטען אותם בפניו באריכות מופלגת רב-פקד כרמל והבי מתחנת חדרה. "אין כל ספק כי הפגנות תדירות באזור מגורים טורדות את המנוחה ופוגעות בשלווה", הזכיר השופט ערן זלר, שציין כי "הטנק הוא אך כלי אחד מני רבים שנעשה בו שימוש לצורך קיום הפגנה", וכי "הניסיון לייצר פונקציה ישירה בין הימצאותו במקום לבין היווצרותו של מטרד בלתי סביר לתושבים והפרעה לא מידתית לסדר הציבורי היה בלתי משכנע, לשון המעטה".
"הטענה לחשש ולפחד שמתעצם בקרב תושבי קיסריה בראותם את הטנק, היא טענה שנראית לי מאולצת וחסרת בסיס ממשי", קבע השופט מול הטענה התמוהה כי הטנק "יוצר תבהלה" בקרב תושבי היישוב שבו מתגוררת משפחת ראש הממשלה בנימין נתניהו. "באותה מידה ניתן היה לטעון שעצם שינועו בדרכים או ביישובים אחרים יוצר אף הוא חשש דומה, ולכן, לכאורה, ניתן היה לעתור לאיסור מלא מלהעבירו ממקום למקום בארץ. הדבר לא נטען, וכל שנטען הוא שהפחד מתגלה בליבם של תושבי השכונות הסמוכות לאזור ההפגנה. טענה זו לאו טענה היא". הוא הבהיר כי "בלתי סביר כי אימתא ופחד יחזרו על עצמם פעם אחר פעם באותו המקום, כאשר כבר ידוע שמדובר אך במיצג קרטון ולא בטנק אמיתי".
הוא דחה גם את החשש כי עליית מספר מוגזם של אנשים על הטנק תיצור סכנה בטיחותית. "טענה זו אינה מצדיקה את המשך החזקתו בידי המשטרה או מניעת השימוש בו בהפגנות", קבע נחרצות, "ראשית, מדובר בטענה שהיא נכונה לגבי כל פלטפורמה עליה יכולים לעלות אנשים, ובכלל זה כלי רכב למיניהם, מבנים, מרפסות ולעתים אף עצים. החשש שמא יעשה בחפץ זה או אחר שימוש חריג שייצור סיכון אינו יכול להוות סיבר לאסור מלכתחילה כל שימוש בו; בוודאי כאשר מדובר בכלי שנעשה בו שימוש סמלי לשם הצגת עמדה והעברת מסר, כך שמניעת השימוש פוגעת למעשה גם בחופש להפגין ולהציג עמדה". הוא הזכיר כי "חזקה על המשטרה כי אם תבחין בסכנה כאמור היא תפעל להרחיק את האנשים מאזור הסיכון, כפי שנעשה לא אחת באירועים המוניים".
הוא הדגיש כי "השתתפות בהפגנה אף תוך שימוש באמצעים להעברת מסרים, היא אינה עבירה אלא זכות יסוד בסיסית שהיא מנשמת אפו של המשטר הדמוקרטי" וכי "המתח הקיים בין שמירה על זכות יסוד זו לבין שמירה על הסדר הציבורי והגנה גם על האינטרסים של התושבים המתגוררים בסמוך, מעבר לכך שהוא מטיל על השוטרים עומס ממשי והתמודדויות מקצועיות לא פשוטות, הוא מחייב גם סובלנות, איפוק והכלה של גורמי האכיפה כלפי פעולות מחאה, כך שהידרשות לדין הפלילי כנגד מפגינים - תיעשה רק כאשר אלה חצו באופן מובהק וברור אל תוך האזור הפלילי האסור".
"סברתי כי השימוש בטנק, אף שהוא מציב קשיים, אינו חוצה את הגבול באופן שיצדיק את תפיסתו והחזקתו על פי הדין הפלילי. רחוק מכך", ציין וחזה את שבפועל כאמור התרחש גם לאחר שנתן את ההחלטה: כי תנאי השחרור שהציעה המשטרה לאישור מראש, "לא יינתן או שיינתן בתנאים שיהיה קושי לעמוד בהם", והתוצאה תהיה כי "זכותם של המשיבים להביע את עמדתם בהפגנה תוך שימוש בטנק, תיפגע, ולדעתי שלא בצדק".
הוא קבע כי המשטרה תשחרר את הטנק ללא כל תנאי מגביל, למעט שבהפגנות לא יעלו עליו בעת ובעונה אחת יותר מחמישה אנשים, כפי שאותם לוחמי כיפור עצמם הציעו, אלא אם קצין המשטרה הממונה במקום יאשר אחרת.
הוא גם ציטט את נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, השופט ד"ר רון שפירא שלפני שבוע בדיוק, בעניינה של "המפגינה והנעצרת הסדרתית" ד"ר יולנדה יבור ומפגינים אחרים שהובא בפניו, ציין כי "טוב יהיה אם הם ומשטרת חדרה ישתדלו לפעול בתאום ובשיתוף פעולה, כדי לאפשר מצד אחד את הזכות להפגין, ולמזער מן העבר השני את הפגיעה באחרים".
מאוחר יותר בערב הודיעה המשטרה כי שוטרי תחנת חדרה, שעסקו בסריקות מקדימות למחאה בקיסריה, "איתרו רימון מול ביתו של ראש הממשלה בקיסריה" וכי חבלן שהוזעק למקום קבע כי "מדובר ברימון עשן המחובר לפתיל הפעלה והוא טופל במקום על ידי חבלני מחוז חוף". מתמונה שצורפה עולה כי מדובר בדיונות שמאחורי הבית, מחוץ לאזור הסטרילי העצום ההולך וגדל, ומאחורי הבריקדות שהציבה המשטרה עצמה.
במוצ"ש שוב יפגינו בקיסריה כמו במקומות אחרים בארץ, כנגד ראש הממשלה ובעד השבת החטופים.
ממשטרת ישראל נמסר: "פנייתכם רצופה אי דיוקים ונשמח להעמיד הדברים על דיוקם - בהמשך לפסיקת בית המשפט, ביום ראשון (23.6) תחנת חדרה יצרה קשר עם בעל המשאית ועורך דינו להגיע ולקבל את המשאית, אולם זה מסיבותיו שלו סירב ולא הגיע לקחת את המשאית. אמש נגבתה עדותו של בעל המשאית בנוגע לקבלת המשאית ו זה סירב לקבלה, בטענה כי המשאית עברה תאונה, טענה שאינה נכונה. עובדתית- המשאית נתפסה בשטח ובפועל היחידי שנהג בה היה הנהג בעצמו. כמו כן, כלי רכב הנמצא בחזקת המשטרה, מסומן בטוש מחיק שהכיתוב ממנו מוסר בקלות".