אלה ימים רעים לישראל. נחוץ לנו מנהיג אמיץ - אולי עדיף מנהיגה - שתקום ותישא שני נאומים קצרים. אחד לישראלים ולפלסטינים, ואחד לישראלים לבדם. הנה טיוטה של הראשון:
"בני עמי, ושכנינו - 100 שנים שאנחנו בסכסוך אכזרי. סכסוכים ומלחמות היו תמיד - בהיסטוריה האנושית היו רבבות. אולם בכל העולם כולו יש כרגע רק שלוש או ארבע מלחמות פעילות, ועוד אחדות שמבעבעות. כל שאר - הרבבות - הסתיימו, כך או אחרת, כולל סכסוכים ארוכים ואכזריים משלנו. כן, הסכסוך שלנו נמצא בנקודת שפל איומה. השנאה, הפחד, האלימות והאכזריות קיצוניים במיוחד. הסיכוי לבניית אמון נראה רחוק מאי פעם. הוכחנו אלה לאלה שנחישותנו להכאיב ולהרוס אינה מוגבלת, ולא תתפוגג ודווקא לכן צריך לומר בקול ברור: די! הגיע הזמן לפתור את הסכסוך".
"לפני 76 שנה, למחרת רצח היהודים הגדול בתולדותינו, אנחנו היהודים הכרזנו לעצמנו ולעולם: בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי. אנחנו דבקים בכך גם היום. זוהי מולדתנו בצדק ובדין, ואין סיכוי שנוותר עליה - לעולם, בשום מחיר. עליכם להשלים עם זה".
"זוהי גם מולדתכם, בצדק ובדין. כמונו, גם אתם הוכחתם שאין סיכוי שתוותרו עליה - לעולם, בשום מחיר. עלינו להשלים עם זה. ב-76 שנות עצמאותנו, וביתר שאת ב-57 השנים שבהן אנחנו שולטים בכל המולדת, שלטוננו עליכם היה קשה, משפיל ולעיתים אכזרי. עלינו להכיר בכך, ולחדול. התנגדותכם אלינו היתה קשה ואכזרית. עליכם להכיר בכך, ולחדול".
"עקרונות ההסדר פשוטים, אף שהפרטים מסובכים עד אימה, ויידרשו שנים של מו"מ ושל ביצוע מדורג, מותנה ומפוכח שבו כל צד יוכיח את כוונותיו. אולם להבדיל מניסיונות קודמים, הפעם ייאמר במפורש מתחילת הדרך מהם היעדים המוסכמים".
"אלה העקרונות: עלינו לחלק את המולדת המשותפת, ולקיים בה שתי מדינות ריבוניות שוות מבחינת מעמדן העצמאי והבינלאומי. לשם כך יהיה עלינו לוותר, רשמית וחוזית, על שאיפותינו לשלטון על כל הארץ. על מנת לאפשר לכם מרחב לאומי, יהיה עלינו לפנות התנחלויות רבות. גם אתם תצטרכו לוותר, רשמית וחוזית, על שאיפתכם לשלטון על כל הארץ. תצטרכו לוותר על שיבתם של פליטי 1948 וצאצאיהם לשטחי מדינת ישראל".
"חלקים משני העמים כבר קיבלו עקרון זה. כעת יהיה על שני העמים, כעמים ולא כמחנות פוליטיים, לקבל על עצמם את הוויתור על חלום המולדת השלמה".
"החלוקה תהיה לפי העיקרון שקיבל לגיטימציה בינלאומית: קווי 4 ביוני 1967. אפשר שנסכים על שינויים הדדיים כך שהתנחלויות סמוכות לקו לא יפורקו, ונשלם עליהן עם שטחים ריקים מתוך הקו הירוק.לאחר שתוותרו על מולדת שלמה, תוכלו לצפות להסרת כל האמצעים שבהם אנחנו שולטים בגורלכם. להבנתי, זוהי דרישתכם הגדולה ביותר לאחר דרישת העצמאות עצמה. 76 שנות קיומנו, ו-57 שנות שלטוננו המלא, הוכיחו לכם שאין סיכוי שנוותר על אמצעי השליטה שלנו בכם. יהיה עלינו להכריז על כך בתחילת הדרך, ולהוכיח זאת בהמשך. לאחר שנוותר אנחנו על מולדת שלמה, נצפה להיעלמות האיום הביטחוני על קיומנו או על שלום אזרחינו. כרגע, אין בנו שום אמון שתוכלו לתת לנו את הביטחון הזה. כיוון שאנחנו הצד המחזיק כרגע בכל כוח השלטון, לא נסכים לוותר עליו אלא בצורה איטית, מדודה ומפוקחת. אנחנו מציעים את המודל של גרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה, שזכתה לעצמאות מדינית שנים ספורות לאחר מלחמת העולם (בשתי מדינות), אבל זכתה לריבונות מלאה רק כעבור 46 שנה, ורק אז הוסרו אחרונות ההגבלות על גודל צבאה והשימושים שלו. אנחנו את ההתנחלויות נפרק בתוך שנים אחדות; כוחכם הצבאי ייתכן שיוגבל במשך דורות".
"בתוך ים הסבל והשנאה ההדדית, יש סיבה אחת משמעותית לחשוב שאנחנו מסוגלים לחיות בשלום: שני מיליון הפלסטינים שהם אזרחי ישראל. אף שמעולם לא היינו לגמרי הגונים איתם, אף פעם, הרוב המוחלט שלהם הוכיח במעשיו את נכונותו ויכולתו לחיות בשלום עם היהודים".
"אינני משוכנעת" - כך יכולה המנהיגה שלנו לסיים - "שאזכה בימי חיי לראות את שתי מדינותינו חיות בשלום זו לצד זו ללא מגבלות וסייגים. אולם אני משוכנעת שעלינו לעלות מייד על הדרך המובילה לשם. כעת. אין זו גזירת גורל שנכדיי ונכדיכם יילחמו אלו באלו".
הכותב כיהן כגנז המדינה בשנים 2018-2011