בית המשפט המחוזי בחיפה שמע היום (שלישי) את ערעור מח"ש על זיכויו של קצין המשטרה שירה למוות בסלומון טקה בשנת 2019. השופט רון שפירא פתח את הדיון בשאלה המרכזית מבחינת השופטים: בהנחה שהשוטר כחלק מההתערבות שלו באירוע כפי שאנחנו מצפים ממנו, הוא ירה בקרקע ולא באוויר, וזו הרשלנות שלו, האם זו עבירה פלילית או שמא מדובר בעבירה משמעתית שצריך להתנהל במישור הפיקודי, והיכן עובר הגבול. הוא הזכיר את אירוע החטופים בעזה שחיילים ירו בהם. "אירוע איום ונורא אבל האם מישהו חושב להעמידם לדין", ואח"כ בדבריו הוסיף, "לא בכל אירוע בו נגרם מוות יש אשמה פלילית". התובע, עו"ד יצחק רונן, שהוא המשנה לראשת מח"ש, ענה כי "חוץ מזה שאירוע זה לא בעזה אלא בקרית חיים" אזי "החריגה כאן היא חריגה בוטה והיא במודע". הוא מזכיר שכל אמירה בעניין הוראות הפתיחה באש שהופרו תשפיע על מאות אלפי מחזיקי רשיונות, וירי אזהרה יש למשל בדרום כמה פעמים בשבוע, וכי המחוקק התייחס להן ברצינות רבה עד כדי שהאזהרה הנדרשת ע"פ החוק ניתנת בעברית, בערבית ובאנגלית.
"לב ליבו של התיק הוא מידת הסכנה שחש הקצין", אמר השופט
"מה שהוא עשה הוא באמת טעות, הוא היה צריך לירות בכינון ישיר אל המנוח", אומר בתורו הסנגור, עו"ד יאיר נדשי. ניסו להסתיר שהוא היה תחת השפעת סמים ואלכוהול... חבורת עבריינים רודפים אחרי קצין משטרה שהציג תעודת שוטר. העובדות מעידות שאם אחת האבנים שפגעו בו היתה פוגעת לו בראש הוא היה יכול לאבד את ההכרה, יש לו אקדח הם היו יכולים לקחת לו אותו לירות לו בראש ולהמשיך הלאה. בסמוך אשתו והילדים, אחד בעגלה. הסיכון גם כלפיהם".
"זה לא היה ירי אזהרה", אומר הסנגור, "הירי נועד לסכל את סכנת החיים, גם אם לא היה לכיוון מרכז הגוף כפי שאולי היה צריך לעשות. הוא שגה - היה צריך לירות על המנוח במטרה לפגוע בו ולא לצד המנוח כפי שעשה בשגגה כדי למזער את הפגיעה". הסנגור סינן "חבורה של עבריינים מסוממים"."אתיופים" מסננת מספסלי הקהל עו"ד רינה איילין גורליק מהאגודה למען יהודי אתיופיה.
מעו"ד רינה איילין גורליק, מנכ"לית אגודת יהודי אתיופיה בישראל נמסר: "יוצאי אתיופיה סופגים במשך שנים על גופם, וחלקם לצערנו על גופתם, את קלות האצבע על ההדק. תוצאות הדיון הזה חייבות להבהיר: הוראות הפתיחה באש של שוטרים צריכות להיות ברורות כמו שמש בצהרי היום.
מי שסטה מהן - חייב לשאת בדין. אחרת רחובות ישראל יהפכו לשדה קטל פוטנציאלי, ברשות המערכת".
לפני כחודשיים, ב-2 באפריל, בבית משפט השלום בעיר, זיכה השופט ד"ר זאיד פלאח את קצין המשטרה שהואשם בכך שגרם ברשלנות למותו של הצעיר. בכתב האישום שהוגש באמצעות עו"ד רונן יצחק, המשנה לראשת המחלקה לחקירות שוטרים במשפר המשפטים, נטען כי רשלנות השוטר באה לידי ביטוי בעיקר בכך שהוא ירה יריית אזהרה לעבר האספלט, סמוך לרגלי המנוח וחבריו, וזאת בניגוד מוחלט לנהלים ולפקודות המשטרה בנושא, שאפשרו באותן נסיבות ירי אזהרה לאוויר, לכל היותר. האירוע גרר הפגנות מחאה אלימות ברחבי הארץ וטענות כי השוטר "רצח" את הצעיר בן הקהילה האתיופית.
בסופו של דבר, הואשם קצין המשטרה בעבירה קלה יחסית של גרימת המוות ברשלנות, וכאמור בסופו של דבר גם בה לא נמצא אשם. בתום חמש שנים של דיונים מתוחים מול אולם מלא בבני משפחה ומקורבים של המנוח ושל הקצין, ואף בזירת האירוע בקריית חיים, מצא השופט פלאח שיש מקום לזכות את הקצין. אבל, בד בבד קבע כי הגשת כתב האישום על ידי מח"ש הייתה מוצדקת וכי מח"ש פעלה כראוי ובאופן מקצועי, הן בניהול החקירה והן בעת ההחלטה על הגשת כתב האישום וניהול התיק. עכשיו נידון הערעור בפני הרכב נשיא בית המשפט המחוזי חיפה, השופט ד"ר רון שפירא, השופט יחיאל ליפשיץ והשופט ארז פורת.
מח"ש מתעקשת כי הקצין לא היה בסכנת חיים של ממש, וכי ניתן ללמוד לאורך כל חקירותיו במח"ש, בהן ציין כי ראה בנערים ובמנוח שמולו "חבורת ילדים", כמו גם משלל פעולותיו בטרם, במהלך ולאחר ביצוע הירי, שהוא עצמו, "הגם שהיה בסכנה מסוימת, לא סבר שמדובר בסכנה מוחשית ומיידית".
מח"ש בחרה לערער בטענה שהשלכות הזיכוי מגיעות אל מעבר למקרה הקונקרטי, ועניינו נוגע לאופן השימוש בכלי ירייה ובכלל זה, לאופן ביצוע "ירי אזהרה" על ידי כל אוחז נשק, "בין אם מדובר באיש כוחות הביטחון ובין אם מדובר באזרחים להם ניתן רישיון". לטענת מח"ש, החלטת השופט פלאח אין בה רק משום "טעות משפטית" המתייחסת לאירוע בו נגרם מותו של הצעיר; אלא יש בה משום "קביעת נורמה חדשה, הנוגדת את הדין הקיים, אשר טמון בה פוטנציאל ממשי עתידי של סיכון חיי אדם, חלילה, ע"י האוחזים בנשק, המבקשים לעשות בו שימוש לשם "ירי 'אזהרה' בלבד, שלא אמור לסכן חיי אדם".
מנגד, טוען הסניגור, עו"ד יאיר נדשי, המלווה את הקצין מאז ליל האירוע הטראגי, כי תיק זה אינו תיאורטי או משפטי גרידא. "מדובר באירוע אמיתי, קשה, ואנושי" וכי "נוכח אוזלת ידה, העדיפה מח"ש 'לגלגל' את ההכרעה באירוע זה לפתחו של בית המשפט, וזאת תוך שקצין המשטרה נושא על גבו שלא בצדק את אות הקלון של שיטור היתר כנגד אזרחי ישראל יוצאי אתיופיה". לדבריו, "בכך הפך הקצין בעל כורחו לבעל מעמד ציבורי מיוחד ובכך גם ההשלכות הציבוריות הכרוכות בהעמדתו לדין הינן בעלות השלכות ציבוריות מיוחדות".
"קשה להימנע מהרושם כי האווירה הציבורית לאחר האירוע היוותה נדבך מרכזי בשיקולים אשר הובילו להגשת כתב האישום", טוען הסניגור. "יש לזכור כי קצין המשטרה שילם, עודנו משלם, וישלם מחיר יקר בגין מעורבותו באירוע, המנותק מתוצאת ההליך. תמונותיו של הקצין ומשפחתו פורסמו ברשתות החברתיות, בניגוד לצו איסור הפרסום, תוך קריאות לפגיעה בהם. בשל הסכנה החמורה שנשקפה לו ולבני משפחתו נאלצו הקצין ומשפחתו לעזוב את מקום מגוריהם וסביבתם הטבעית ולעבור למקום מסתור מוגן, כאשר בהמשך נאלצו לעבור פעם נוספת למקום אחר. ברי, כי קצין המשטרה לא יוכל לשוב למקום מגוריו גם לאחר סיום המשפט וכי תמיד ירחף מעליו ומעל בני משפחתו החשש שמא מי מהם עשוי ליפול קרבן למעשה נקמה".
"מח"ש עוד מוסיפה ואומרת, כדי לחזק את עמדתה, שאם השוטר היה חש בסכנה מוחשית לחייו, הוא ודאי היה יורה לגופו של המנוח ולא לידו", אומרת עו"ד נאוה טולדנו יהודה, בכירה לשעבר בפרקליטות המדינה, "משמע, את הסיכון שלקח השוטר לחייו שלו ולחיי משפחתו מבקשת כעת מח"ש לזקוף לחובתו ולהרשיעו כמי שלא באמת חש סכנה אלא נהג ברשלנות וחריגה מנוהל". לדבריה, "מח"ש למעשה לא סופרת את השוטר עצמו ואת משפחתו, וגרוע מכך, היא לא סופרת את השוטרים של כולנו, שמעתה יחששו למלא את תפקידם, ביודעם שהמערכת אף פעם לא תגבה אותם, גם כשהם פועלים כמו שכל אדם סביר אחר היה בסיטואציה דומה".
"מרשי, קצין משטרה ששמו אסור בפרסום, מגלם בפועלו, באישיותו, באורחות חייו ובמוסר התנהגותו את מקור כוחה המוסרי של המשטרה", אמר הסניגור עו"ד נדשי, "ככזה, הוא מהווה דוגמא ומופת לכל שוטר באשר הוא שוטר, ומיישם במלואם את ערכי משטרת ישראל - דוגמה אישית, הזדהות ומחויבות לארגון, יושרה, מצוינות, מקצועיות, נחישות וחתירה למגע, שירות, ממלכתיות, ריסון ומידתיות, ורעות. בפועל, כפי שרבים בציבור סבורים וביניהם שוטרים רבים מאוד, השוטר משקף את חזון משטרת ישראל וככזה מהווה את מקור כוחה המוסרי". לדבריו, "למרות הכעס והכאב של בני משפחת המנוח ועל אף ההד התקשורתי והציבורי הנרחב המלווה אירוע זה מיומו הראשון, יש לשפוט את הקצין על פי הראיות שהובאו בפני בית המשפט, ועל פיהן בלבד, ובכך להותיר את החלטת ביהמ"ש השלום לזכות את השוטר על כנה".