אח שלי, אני מתחנן: שכח מהממשלה ובוא למילואים למען המדינה

מילואימניק יקר שלום,
קודם כל אבהיר שני דברים, ראשית שהמכתב הזה נכתב בלשון זכר, לא רק מפני שגם בעידן שבו נשים רבות נוטלות חלק במאמץ הצבאי (ולא רק בתפקיד הקלאסי של נשות מילואימניקים) עדיין כמעט כל משרתי המילואים הם גברים, אלא מפני שהשפה העברית עדיין לא מצאה פתרון מניח את הדעת לנושא, מבלי שתשמע מאולצת.

אחרי שהבהרנו את העניין הסמנטי הזה (וכמובן את העובדה שהמכתב מיועד גם למילואימניקיות) הנה ההבהרה השנייה והמצערת עוד יותר: יש לי מעט מאוד נחמה להציע לך. למעשה אני עומד לבקש ממך משהו שאסור לי לבקש, ובכל זאת אני מוכרח: אנא סלח לממשלת ישראל והתייצב לשירות המילואים הקרוב.

אני יודע שמדובר בחוצפה, שמדינת ישראל כפי שהיא מיוצגת על ידי ממשלתה לא ראויה - לא רק ל-200 ימים של מילואים בשנה, אלא אפילו לא לשעה. ובכל זאת אני מבקש, מה זה מבקש? מתחנן - שתראה את המדינה כפי שהיא מיוצגת על ידי חלקים גדולים בעם ישראל, זה שמתפקד במקום שבו שרי הממשלה עסוקים בגניבה, בלמלא את כיסיהם עד להתפקע, נפקדים ונמנעים אפילו מביצוע המטלות הבסיסיות ביותר שיש למשרדיהם.

אני מבקש ממך לשכוח לרגע את חברי הכנסת החרדים, המייצגים ציבור שמעולם לא ארז תיק עם כמה חפצים אישיים, נשק לאשתו וילדיו ויצא לחרף נפשו למען הגנת המולדת.

אני מבקש ממך לשכוח שממש היום, אולי אפילו ברגע שבו אתה קורא את השורות האלה, מניפה עדת החמדנים הזאת את ידה ומאפשרת את העברת החוק שיוסיף לך עוד מילואים.

ניחא לו היו עושים זאת למען לימוד תורה, אבל אפילו הם עצמם לא מאמינים בתירוץ העלוב הזה שמאפשר לעשרות אלפי משתמטים מדי שנה לחסות מאחורי גבם של המעטים שבאמת הוגים בה יומם ולילה.

אני מתחנן שתביט סביבך ותראה לא רק את החבר העצמאי שלך, זה שמגיע לכל סבב מילואים כבוי קצת יותר, אחרי שהעסק שהקים בזיעת אפו עומד סגור. כן, בהתחלה כולם עודדו אותו, ביצעו בעסק שלו הזמנות עתידיות כדי לפרנס אותו, אבל זה היה בנובמבר...

בסביבות אפריל, אפילו סגן מנהל הסניף שלו, זה שחיבק אותו בפעם הראשונה שבה הגיע לבנק על מדים, כבר הבהיר לו שאם לא יתקבלו הכנסות עד סוף החודש, הוא ייאלץ להחזיר את הוראות הקבע. שח-מט לכל עסק קטן.

תן לו חיבוק ונסה לעודד אותו, הגם שאולי גם הוא שמע שהילולת הבאבא סאלי קיבלה אתמול תוספת תקציב של כ-18 מיליון שקלים. אני יודע, אין לך שום דבר נגד מסורת יהודית, גם לי לא, אבל בימים כאלה מדובר לא בנר שיודלק בהילולה, אלא באצבע בעין של כל חייל מילואים.

נסה לעודד גם את החבר ההייטקיסט שלך, זה שתמיד הסתלבטתם עליו במחלקה: "תזמין אותי בגזלן, יא טחון" הייתם צוחקים עליו בצאלים, באימון. בשנה שעברה הוא עבד שעות נוספות, כולל סופי שבוע, רק כדי לזכות בתפקיד ראש צוות הפיתוח של המוצר החדש.

כשיצאתם להפוגה הראשונה בינואר, הכינו לכבודו כיבוד ושתייה במטבחון שבקומה 14, אבל כשחזרתם לסיבוב שני במרץ הוא כבר לא היה צריך לשאול למה המינוי שלו מתעכב. אפילו לכעוס לא היה טעם - איך הוא יכול לבוא בטענות למנכ"ל ולבעלים, שעם כל הכבוד לצה"ל חייב להרוויח כדי להעסיק 200 עובדים?

אם תצא בעוד שבועיים הביתה, תן חיבוק חזק חזק לילד, זה שהמבט המופתע בעיניו כשראה אותך בפעם הראשונה אחרי חודשיים, שבר לך את הלב. כן, הנה דבר שאולי אפילו לאמא שלו קשה להבין, אבל בניגוד לקשר המיידי-חייתי שיש לה אתו, אתה והוא, אתם בבחינת טעם נרכש: נרכש באמבטיה שהקפדת לעשות לו מדי ערב, נרכש כשהוא נרדם על החזה שלך, אחרי שהאכלת אותו בבקבוק - והנה נעלמת בבת אחת מחייו. תן לו זמן להתרגל, תן גם לה. נכון, אתה זה שהסתכנת בחזית וראית מראות לא פשוטים, אבל זו היא שהייתה סביבו 24/7 כשבמקביל היא משתגעת מדאגה.

אני מבקש ממך אחי הצעיר, אל תצפה בחדשות. לא בגלל שהן לא משקפות את המציאות נאמנה, כמו שטוענים אלה שרוצים רק להמשיך ולגנוב - מדעת ועד כסף, אלא דווקא בגלל שהן מציגות את המציאות כהווייתה: את הממשלה שעוסקת בניסיונות להעביר חוקי השתמטות שמבטיחות שגם הבן שלך ישרת במילואים, בעוד הנכדים של אלה ששדה הקרב שלהם הוא ועדת הכספים, יראו מדים רק בפורים.

את הצפון המופקר, בו חקלאים שמחרפים את נפשם כדי לקטוף את הפרי, נאלצים להביט בעיניים כלות במטע שנשרף בטרם קטיף. אל תדאג, שר האוצר שלא קטף פרי מימיו, אלא מהמדף בסופרמרקט, עוד יתחשבן איתם על קרבה לגבול ברמה של 100 מטר, אחרי ששדד כספים שהיו יכולים לסייע להם להשתקם, לטובת המשרד של אורית סטרוק (העיקר שהוא נקרא משרד "ההתיישבות", כאילו שמושבים וקיבוצים בצפון, שהממשלה שלהם נטשה, אינם "התיישבות").

נסה שלא לראות חדשות, דווקא מפני שהן די מדויקות. כך תשמע פחות על שיפוץ של בריכה פרטית בקיסריה על חשבון הציבור, על העובדה שבעוד אצלכם בפלוגה נאבקים לאסוף תרומות לציוד טקטי, אצל האברכים הכסף מהמדינה דופק כל חודש כמו שעון, הגם שעשרות אלפים מתוכם עובדים במקביל ב"שחור".

כן, אני יודע שאין לי זכות לבקש ממך עוד כלום, אבל אני מתחנן שתשכח את כל אלה. שתראה את מי שמתייצבים לצידך, חלק מהם הולכים אתך כבר מאז היום הראשון של הטירונות, זה שבו הקפתם את השירותים בשלושים שניות. שתבין שהם ואתה, אתם האצבע בסכר - רגע לפני שהכל פה מתמוטט.

אני מבטיח לך שנעשה הכל כדי להעניק משמעות אזרחית לשירות הצבאי שלכם: נתנדב, נמחה ונקווה שבקרוב המציאות תשתנה. אנחנו לא משלים את עצמנו - גם אז יהיו לנו אויבים, גם אז נצטרך חיילי מילואים מסורים, אבל את האויב שלנו, למרבה הצער, אי אפשר להחליף, את הממשלה כן.

לכן אני מבטיח לך גם בשם אחרים, שנעשה הכל כדי שעד שתקבל את צו המילואים הבא, תהיה פה ממשלה שתהיה ראויה יותר לאנשים כמוך, אנשים שמתייצבים לשירות מילואים גם ביום שבו כנסת ישראל יורקת להם בפנים.

ממשלה שלא תעביר כמעט מיליארד שקלים כשוחד לפרויקטים סהרוריים, ממשלה שלא תקדם ביד אחת חוק השתמטות וביד השנייה תאריך את שירות המילואים.

אני יודע שכשקיבלת את הצו התחשק לך לנפץ את הטלפון (בתקופה שלי הוא עוד הגיע בדואר, אפשר היה לפחות לקרוע אותו בעצבים, בסוף ממילא מתייצבים), אבל אני מתחנן לפניך שלא תשכח שלמרות שממשלת ישראל על כל "שלושים-וכבר הפסקנו לספור כמה" שריה, לא ראויה אפילו ליום אחד מזמנך, הרי שעם ישראל, זה שעדיין כדאי להילחם עבורו, ינצח בסוף גם אותה.

אה כן ודבר אחד אחרון כמעט ושכחתי: אנא שמור על עצמך ואם יש לזה עוד משמעות, אז גם תודה - תודה שאתה משרת במילואים למרות שיש לך ממשלה של משתמטים.