בדיונות החול של קיסריה, התקיימו בסוף השבוע שתי הפגנות מחאה סוערות בקרבת מעונה הפרטי של משפחת רה"מ נתניהו, וללא שנעצר איש וללא שנפצע אף אחד. הישג יוצא דופן, לצדדים, קרי המשטרה והמפגינים, בהתחשב בניסיון המר של החודשים האחרונים. בשתי ההפגנות שהתקיימו בשעת ערב השמיעו רעש רב, תוך שימוש בתופים ואמצעי הגברה עוצמתיים, הבעירו אש פתוחה במדורה, וגם בחביות, אתמול אף הבעירו צמיג-או-שניים שהעלו עשן שחור שנישא אח"כ באוויר השכונה, נשאו לפידים בוערים במרחק נגיעה משוטרים. ביום חמישי הצית רעול פנים אבוקות. הכל לעיניהם הפקוחות של מפקד תחנת זכרון יעקב סגן ניצב גלעד פרטוק שפיקד על האירוע ביום חמישי, וסגן ניצב עמית פולק שפיקד על הפגנת מוצ"ש. למפגינים הם מוכרים היטב מהתנגשויות אלימות בקיסריה, בצומת כרכור ובשערי תחנות חדרה וזכרון יעקב, אליהן הם הובילו בחודשים האחרונים את עשרות העצורים שלהם. הפעם הם הבליגו והכילו.
זה נכון שהשוטרים היו אמש אולי רגישים פחות, כיוון שע"פ המחסומים הפתוחים משפחת נתניהו לא הייתה בבית, אולם דומה כי גם רוחה של החלטה חשובה של בית המשפט המחוזי בחיפה ריחפה כבר בחלל האוויר.
"השוטרים לא אויבים של המפגינים והמפגינים לא אויבים של השוטרים", ביקש להדגיש נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, השופט ד"ר רון שפירא, בהחלטה המפורטת והתקדימית הזו בת 8 עמודים שנתן ביום חמישי ושתיזכר כאבן דרך ומדריך להתנהלות ראויה של משטרה מול מפגינים.
בהחלטה, שגלשה הרבה מעבר לעניין הספציפי בו עסקה -הוא קיבל את טיעוני מערך עצורי המחאה, באמצעות עו"ד אורית שלו ועו"ד אבי תגר, וקבע כי לאחר סיום גביית העדות ממפגינים עצורים, המשך המעצר שלהם לא היה עוד חוקי. הוא ביטל את תנאי השחרור של ארבעה מפגינים שנעצרו בליל שבת לפני שבוע, בהם ד"ר יולנדה יבור, המרצה וחוקרת עטורת פרסים לתולדות האיסלאם בת ה-49 מאור עקיבא, מפגינה ו"נעצרת סדרתית"; תומר כרמלי, מהנדס בוגר טכניון וסגן נשיא בחברת הייטק למכשור רפואי, תושב אלוני אבא בן 52; עמרי די-נור, פילוסוף ויזם חינוכי בן 41 מירוחם, וג'וש הרץ, קרימינולוג קליני ומנהל ברשת הוסטלים לאנשים בעלי צרכים מיוחדים, בן 46 מצור משה.
הארבעה השתתפו בהפגנת מחאה מינורית של כמה עשרות, שקראה להחזרת החטופים והחלפת הממשלה, שהתקיימה על אותן דיונות. לקראת השעה 22.30 הגיעו למקום שוטרים אשר טענו שהרעש בניגוד לחוק ודרשו להשתיק את ההפגנה, עניין שזה מכבר הפך לשגרה במקום. הם נעצרו בחשד לביצוע עבירות של רעש באמצעות מגאפון, השתתפות בהתקהלות אסורה והקמת רעש או הפרעת מנוחת הציבור. עילות המעצר שפורטו הן שיבוש הליכי חקירה וסיכון בטחונו של הציבור.
הם הועברו לתחנת חדרה, נחקרו ולאחר שהות של מספר שעות במעצר שם, אף הועברו לבית מעצר קישון, אך במהלך השבת, שינתה המשטרה את דעתה והוחלט להורות על שחרורם, בתנאים. הם סירבו לחתום על התנאים, הכוללים הרחקה מקיסריה ובמוצ"ש הם הובאו לבית משפט השלום בחיפה, שם עו"ד אושרת קירמה מטעם מערך העצורים טענה כי המעצר היה בלתי חוקי. סגנית הנשיאה, השופטת אביגיל זכריה, שראתה דברים אחרת, נעתרה לבקשת חוקרי תחנת חדרה להורות על שחרורם בתנאים מגבילים ובמשטרה ראו בכך הוכחה ניצחת לכך שפעלו ע"פ חוק. אבל, ההחלטה לא החזיקה זמן רב. כאמור, הערר הפך את ההחלטה בעניין זה וביטל את כל התנאים.
נשיא בית המשפט המחוזי, השופט שפירא, ציין אמנם כי הזכות להפגין, תוך מודעות שהדבר גורם למטרד ולהגבלות גם לציבור הרחב שאין לו עניין בהפגנה, אינה בלתי מוגבלת וכי יש לאזן בין זכות המפגינים ובין זכותם של אחרים לניהול שגרת חייהם ללא הפרעה. המשטרה אמונה על שמירת האיזון. זאת מעבר לתפקיד המשטרה לאפשר קיומה של הפגנה, ביחד עם הגבלות נדרשות, ולהגן על זכויות ושלום כלל הציבור.
אבל בהחלטתו, השופט שפירא ציין גם לא ברור האם התלונה על מטרד הרעש, ככל שהייתה תלונה, הגיעה ממי מתושבי קיסריה שמתגורר בסביבה, שייתכן שרעשי ההפגנה מפריעים בשגרת חייו, או מגורם שלטוני. הוא הוסיף כי המשפט מכיר ברמה סבירה של מטרד הנגרמת מכל הפגנה ורואה בכך כורח של מציאות לשם שמירה על הדמוקרטיה.
הוא גם לא הבין את פשר המעצר. "קיים חסר ראייתי לבסס את יסודות העבירה שבגינה ננקטו פעולות המשטרה, לרבות הליכי המעצר", ציין וקבע כי גם בהנחה שתתקבל גרסת המשטרה שהארבעה לא צייתו להוראות הקצין שהגיע למקום האירוע, "עדיין מתעוררת התהייה האם קם הצורך לעצור את המפגינים שזוהו כמארגני המחאה". הוא קבע כי ספק אם ניתן לייחס לכל אחד מהם את העבירות שיוחסו להם וכי "גם אם מתקבלת הטענה כי היה צורך בביצוע מעצר לשם הרחקת המפגינים מזירת ההפגנה, לא הוצג נימוק להמשך מעצרם לאחר חקירתם".
"המעצר איננו מקדמה על חשבון העונש ואינו כלי להעברת מסרים מרתיעים או כלי להרתעה מפני שימוש בזכויות יסוד של אזרחים במדינה", הזכיר השופט שפירא לתשומת לב המשטרה והוסיף הנחיה מפורשת, בניגוד לפרקטיקה של החוקרים בתחנות המשטרה של מחוז חוף - "אין מקום להגביל את זכות ההפגנה כחלק מתנאי שחרור ממעצר". הוא הוסיף כי במקרה זה לא ברור מה הייתה עילת המעצר, בעיקר לאחר קיום החקירה הראשונית וגביית העדויות בתחנת המשטרה.
הוא ציין כי אמנם לא ניתן לקבוע בשלב זה כי המעצר הראשוני היה בלתי חוקי, שכן קיימות ראיות לכאורה לגרסת המשטרה כי הם סירבו להפסיק את ההפגנה ולהתפנות מהמקום. אולם הוא הוסיף כי ניתן היה לעצור אותם, להביאם לתחנת המשטרה ולחקרם מיד ולשחררם בתנאים לאחר גביית עדותם. נקבע כי לא התקיימה הצדקה להמשך החזקתם במעצר לאחר חקירתם הראשונית בליל האירוע והיה מקום לשחררם ממעצר.
"נראה כי כל מטרת ההגבלה עניינה מניעת השתתפות בהפגנות נוספות באותו מקום", קבע השופט שפירא וכאמור, העררים התקבלו באופן שנקבע שלאחר סיום גביית העדות המשך מעצרם לא היה עוד חוקי. כפועל יוצא הורה נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, השופט ד"ר רון שפירא, על ביטול התנאים המגבילים שעליהם הורתה סגנית נשיאת בתי משפט השלום במחוז חיפה, השופטת אביגיל זכריה.