איברהים אל עורג'אני מסיני עבר לאחרונה משיחות רגועות לצעקות. אל עורג'אני, איש עסקים בדואי מצפון סיני הוא מבעלי חברת 'בני סיני' המצרית שאחראית על מרבית שינוע הסחורות ואזרחים מרצועת עזה לסיני. הוא מחובר לצמרת השלטון המצרית, ולפי הערכות הרוויח כ- 5,000 דולר על כל פלסטיני שיצא מרצועת עזה לסיני - עד שנסגר מעבר רפיח ב-7 באוקטובר.
אל עורג'אני הרוויח סכומי כסף בלתי נתפסים על העברת סחורות ממצרים לרצועת עזה דרך מעבר רפיח. המלחמה גורמת לחברה שלו נזקים כלכליים עצומים ויתרה מזאת: היא גורמת לחמאס לאבד את השליטה על השטח ועל נכס כלכלי ממנו הרוויחו מס עצום.
בעקבות המלחמה, מעבר רפיח נסגר ונפתח במקומו מעבר כרם שלום לבידוק ביטחוני של סחורות הומניטאריות על ידי ישראל. בשבועות האחרונים השלימו כוחות חטיבה 401 וכוחות הנדסה את טיהור מרחב מעבר רפיח, הרס תשתיות טרור תומכות כולל איתור פירים ומנהרות באזור.
קלף נוסף שמנכסת לעצמה ישראל היא השליטה בציר פילדלפי - גבול רפיח הפלסטיני לסיני המצרית. מתחתיו ובחסותו נבנו מנהרות הברחה, בורות שיגור ומחסני נשק תת קרקעיים. תהליך איתור המנהרות והשמדתן לוקח זמן, אך אוגדה 162 השיגה שליטה כמעט מלאה.
האמריקנים מרוצים, הלחץ עובר לממשלת ישראל
ביום חמישי האחרון נחתו מסוקים של חיל האוויר במרחב שבין ציר פילדלפי לשכונת שבורא לחלץ פצועים לאחר קריסת המבנה הממולכד בו נהרגו חיילי סיירת גבעתי. היו ניסיונות לפגוע באש בטייסים שהוגדרו על ידי כוחות בשטח כ"גיבורים ואמיצים", אך בפועל הפעולה לא היתה מתאפשרת ללא הרחבת השליטה של אוגדה 162 במרחב כולל באזור הים עד ל"כפר השבדי" ומה שכונה בעבר "מוצב אלוף".
ניתן להניח שהמצב הנוכחי "מחרפן" את צמרת חמאס, שרואה כיצד צה"ל הורס ומשתלט אומנם באיטיות לא רק על ציר פילדלפי - אלא גם על שכונות שבורא, ברזיל, "יבנה" ומרחב דנייה. דבר זה יכול להפוך ל"קלף" במשא ומתן עתידי על שחרור חטופים ו"היום שאחרי".
מהלך נוסף שמגדיל את היקף את הנקודות שמקבל צה"ל במפקדת סנטקום האמריקנית הוא האופן שבו פיקוד הדרום הצליח להניע 1.2 מיליון פלסטינים מרפיח מתוך 1.4 מיליון פלסטינים ברפיח, כשרובם נעו מרצון. לא התרחש משבר הומניטארי ויתרה מזאת, היקף הסחורות ההומניטאריות שנכנסות לרצועת עזה יותר ממשביע רצון. גם המצרים בלית ברירה נשברו ללחץ האמריקני והחלו להעביר סחורות לבידוק במעבר כרם שלום.
למרות זאת, אחרי שחמאס תחזיר תשובה חיובית בפומבי להחלטת מועצת הביטחון בעניין העסקה לשחרור חטופים והפסקת הלחימה, מעריכים במערכת הביטחון שהלחץ יעבוד לממשלת ישראל שתידרש להתמודד עם המציאות ולא תוכל יותר ללכת מסביב תוך דרישה להגיע לניצחון.
בשלב הזה אוגדה 162 בפיקודו של תא"ל איציק כהן מצליחה, חרף ההנחיות מהדרג המדיני לפעול בשלבים ברפיח כדי לא להקים עליהם את העולם ולהרחיב את הלגיטימציה הבינ"ל. יש הישגים גדולים, אך הם מקשים מאוד על הצבא שהיה רוצה לתמרן במהירות גדולה יותר עם אש מאסיבית למרכזי הכובד של העיר רפיח.
המוטיבציה של הכוחות בשטח להמשיך בתמרון היא גדולה, אך יחד עם זאת מבהירים גורמים כי הדרג הטקטי היה רוצה יותר גיבוי - בדיוק כמו במבצע חילוץ החטופים בנוצייראת. ברגע אמת שהכוח בשטח נזקק לחילוץ לאפשר אש מאסיבית במרחב: "בלי הליכה על ביצים" - מכת אש גדולה, לשתק כל קנה יורה וניסיון לפגוע בכוחות.
"הסכם נתניהו": הפסקת אש בדרום או חזית חדשה בצפון?
בצד הפלסטיני מכנים את התהליך המדיני המתהווה בין חמאס לישראל: "הסכם נתניהו". בקרוב מאוד נדע האם ממשלת ישראל מחליטה על הפסקת לחימה מוחלטת וכתוצאה מכך חזרת חמאס לשלטון בתמורה להשבת החטופים - או על הפסקת אש זמנית וחזרה חלקית של החטופים.
לסיכום, הפעולה ברצועת עזה מעלה את השאלה על הזירה הצפונית. מה נכון לעשות כעת. האם להשאיר אוגדה אחת ברצועה ולעלות את שאר הכוחות צפונה למלחמה עם חיזבאללה, או לחתור להסכם מדיני: האם לפעול להכרעת חיזבאללה כבר עכשיו - או לדחות את המלחמה לעיתוי שנוח לישראל.