לוחם המילואים אלירן מזרחי, שעבר חוויות קשות ומטלטלות במהלך שירות ארוך ברצועה, הוכר כפוסט טראומטי וזומן לשוב למילואים ברפיח. מעט לפני השיבוץ החדש, הוא שם קץ לחייו. המקרה שלו מסמן תופעה מדאיגה שהיקפיה גדלים והולכים: מאז תחילת המלחמה, חלה עלייה בשכיחות הפוסט־טראומה בישראל - מ־16% באוגוסט 2023, ל־30% בנובמבר 2023. יותר מ-9,000 חיילים פנו לקבל סיוע נפשי, אלפים מהם פיתחו תסמיני הלם קרב בשל הלחימה או אירועי הטבח בבסיסים, ומאות מהם שוחררו משירות עקב התסמינים, שהפכו לפוסט טראומה מתמשכת.
על פי מחקרים, פוסט טראומה היא גורם סיכון משמעותי להתפתחות והחרפה של מחלות לב, עלולה להביא לצריכת אלכוהול בעייתית, וידועה בהגברת הסיכון לדמנציה בגיל מבוגר. היא גם עלולה לגרום לעלייה במחשבות אובדניות ולאובדנות. חייל הנמצא במצב פוסט-טראומה, אפילו בלי להיות מודע לכך, יתקשה לבצע את עבודתו בצורה מיטבית לאורך זמן.
אמנם מיזמים לטיפול בפוסט טראומה צצים ועולים כל העת, אם במסגרת פרטית או במסגרת ציבורית, של משרד הביטחון ושל מוסדות בריאות; אולם מדובר במעט מדי ומאוחר מדי. הטיפול בטראומה צריך להתבצע קרוב ככל האפשר לזמן ההיווצרות שלה, על מנת שיהיה אפשר למנוע אותה.
טראומה היא מחלה שקופה. היא נוצרת כשהגוף נמצא במצב דרוך תקופה ממושכת, עד שבסופו של דבר הוא מחווט כך, בין שהסכנה קיימת ובין שלא. הגוף מפעיל את מערכת העצבים האוטונומית, שנעה אוטומטית ממצב של דריכות ומוכנות לפעולה (סימפתטי), למצב רגיעה (פרא-סימפתטי) באמצעות איתות של הלב למוח.
במצב של דריכות, משתחררים 1,400 הורמונים, דוגמת קורטיזול שמספק אנרגיה, אדרנלין המפעיל את הלב בעוצמה גבוהה כדי להזרים דם לידיים ולרגליים ואחרים - כל זאת כדי להיות דרוך ובערנות מוגברת, באופן שיאפשר לפעול בצורה מיטבית אל מול הסכנה. כשמסתיימת תחושת הסכנה, שנמשכת בדרך כלל זמן קצר בלבד, הגוף חוזר למצב הפעלה רגיל ורגוע.
חייל שנמצא בקרב באופן מתמשך, מנגד, מפעיל את המערכות הפיזיולוגיות בגוף שלו במצב דריכות קבוע. בכל רגע מישהו יכול לירות לעברו, לדקור אותו או לפגוע בו במגוון דרכים. כשהגוף נמצא במצב כזה במשך שמונה חודשים, ויוצא מהמלחמה ושוב נכנס אליה בצווי 8 - גם מי שיצא מעזה, עזה לא תצא ממנו. הגוף מחווט לסכנה, מצב המתבטא בחוסר שינה (שהרי שינה היא מסוכנת), בתגובות עצבניות ובלחץ מוגבר.
בהתאם לכך, כל מערכות התחזוקה של הגוף לא פועלות כראוי, כי כל האנרגיה מושקעת, על חשבונן, במאבק בסכנה. המערכת החיסונית, מערכת העיכול ומערכות התחדשות התאים בגוף - כולן מקבלות פחות תשומת לב. כך מתחילה הידלדלות שרירים וכאבים, יכולת הריכוז נפגעת והגוף חשוף יותר למחלות מזדמנות, עד כי לאורך זמן יכולה להיווצר קריסה של ממש. גם החשיבה היצירתית נחסמת, ואי אפשר להתרכז בעבודה: שכשחושבים הישרדותי, היצירתיות לא רלוונטית. בשל כך, רבים מגוננים על עצמם באמצעות נסיגה לתוך חוסר התמודדות וחוסר עשייה, או מחשבות כפייתיות, ולא מבינים מדוע הסביבה שלהם לא רואה את מצב הסכנה בבהירות כמוהם.
אותם חיילים סבורים כי התחושות הללו טבעיות והגיוניות לתקופה, ולא מייחסים להן חשיבות כלשהי. לאורך זמן תסמינים אלה מחמירים, פוגעים במערכות היחסים ובעבודה - ורק אחרי שנה או שנתיים, כשהכל קורס, מתבררת התמונה המלאה. אלא שאז ה-PTSD כבר התקבע, והטיפול קשה יותר.
לכן יש חשיבות מכרעת בטיפול מוקדם ככל האפשר. טיפול כזה יסייע לגוף להשתחרר ולווסת את עצמו חזרה למצב רגיעה. הטיפול צריך להתחיל עוד לפני היציאה לשטח, והוא קיים ונוסה מחקרית. לאורך 30 השנים האחרונות צבא ארה"ב משתמש בטכניקה מתוקפת מחקרית (HeartMath), שכוללת תרגילים קצרים, המסייעים להרגעה ולהשגת תפקוד מיטבי בתוך מצבי לחץ ואתגר קיצוניים. סדנת הכנה קצרה לפני היציאה לשטח, שבה ילמדו החיילים והמפקדים טכניקות הרגעה מיידיות ייעודיות לשדה הקרב, תספק ארסנל הצטיידות להגנה על הנפש ולא רק על הגוף, לקראת היציאה ללחימה. ולפני החזרה הביתה לשגרה, יש לאפשר לחיילים לעבד את הטראומה שלהם ולהחזיר את הגוף למצב רגיעה בסדנה אינטנסיבית, המשלבת טיפול פסיכולוגי, נפשי וסומטי (חושי), ליצירת רגיעה פיזית והקניית כלים לחזרה לחיים, המתנהלים בקצב אחר מזה של המלחמה.
השחיקה בקרב החיילים היא עצומה. הם נחשפים למראות קשים, מאבדים חברים לצוות וחווים סכנת חיים באופן יומיומי. ללא טיפול מונע, מדינת ישראל עלולה למצוא את עצמה מאבדת חיילים רבים שיפתחו תסמיני חרדה ולא יוכלו לתפקד. אנו חייבים לדאוג לחיילים שלנו, לספק להם חוסן נפשי ולשמור עליהם כמו שהם שומרים עלינו. אחרת בעוד שנתיים נקבל חברה בקריסה, ומערך מילואים שלא יוכל להתייצב ביום פקודה.
זו חובתנו המוסרית. להם, ולעצמנו.
הכותב הוא מנכ"ל המרכז הרפואי אינטגרטיבי מדיקל קר, המפעיל את שיטת HeartMath לשיקום מפוסט טראומה