הבחירות לפרלמנט האירופי בעיצומן: הימין הקיצוני יכבוש את היבשת?

בימים אלו ממש, 27 מדינות מצביעות בבחירות לפרלמנט האירופי. לתוצאות הבחירות תהיה השפעה נרחבת על היבשת וכן על שאר העולם. 373 מיליון אנשים יכולים להצביע בבחירות שיקבעו את הרכב הפרלמנט - החוליה המקשרת בין מוסדות האיחוד האירופי ואזרחיו.

דפוסי ההצבעה של האירופים יקבעו את עתיד היבשת בחמש השנים הקרובות, כשעל הפרק בולטים במיוחד נושאי האקלים וההגירה. הבחירות גם יקבעו האם מדינות האיחוד יתקדמו לשילוביות גבוהה יותר ביניהן, או שדווקא יחזקו את זהותן הלאומית. הימין בכלל והימין הקיצוני בפרט זכו לנצחונות רבים ברחבי אירופה בשנים האחרונות, מה שכנראה יגרום לנטיה ימנית גם בפרלמנט האירופי.

הפרלמנט האירופי יושב בבריסל ובשטרסבורג. תפקידו הוא לקבוע את התקציב השנתי עבור האיחוד, שהשנה עמד על 160 מיליארד יורו. הפרלמנט חולק את הסמכות לקביעת התקציב עם המועצה האירופית, המורכבת מהממשלות של המדינות החברות באיחוד. לתוצאות הבחירות גם תהיה השפעה על זהותו של נשיא הנציבות האירופית.

הולנד הייתה המדינה הראשונה להצביע שלשום (חמישי), ואחריה הצביעו אירלנד, מלטה, לטביה וסלובקיה. רבות מהמדינות החברות באיחוד יצביעו לפרלמנט מחר. ברוב המדינות ישנו רק יום הצבעה אחד, אולם בצ'כיה ניתן להצביע במהלך שישי ושבת ובאיטליה במהלך שבת וראשון. אזרחי בלגיה יצביעו מחר לפרלמנט האירופי, אך גם בבחירות הבלגיות, ובבחירות לרשויות המקומיות.

ברוב מדינות האיחוד האירופי, זכות הצבעה ניתנת לאזרחים בני 18 ומעלה, אולם בני 16 יכולים להצביע בגרמניה, אוסטריה, בלגיה ומלטה. ביוון, בני 17 ומעלה יכולים להצביע, בעוד בכמה מדינות, בהן לוקסמבורג ובולגריה, ההצבעה היא חובה. בסוף יום ראשון, נגלה אילו מפלגות זכו ב-720 המושבים בפרלמנט האירופי

תוצאות הבחירות נקבעות על פי ייצוג פרופורציונלי, כך שכל קול קובע, אם כי כמה מדינות מנהיגות אחוז חסימה של חמש. בשנת 2019, שיעור ההצבעה הממוצע ברחבי מדינות האיחוד היה 50.7. בריטניה השתתפה בבחירות בפעם האחרונה בשנת 2019, ועזבה את האיחוד חודשים ספורים לאחר מכן. מאז, חלק מהמושבים שהיו מיועדים לה חולקו בין המדינות החברות ואילו חלק נוסף נשמר למקרה בו מדינות חדשות יצטרפו לאיחוד האירופי.

כל מדינה מקבלת מספר חברי פרלמנט לפי גודל האוכלוסייה שלה. גרמניה, המדינה הגדולה ביותר באיחוד האירופי מבחינת אוכלוסיה, זכאית ל-96 מושבים בפרלמנט, בעוד צרפת זכאית ל-81 ואיטליה זכאית ל-76. יוון, שוודיה, פורטוגל וצ'כיה זכאיות ל-21 מושבים ואילו מלטה, לוקסמבורג וקפריסין זכאיות ל-6, מספר המושבים המינימלי.

הפרלמנט הוא המוסד האירופי היחידי שנבחר ישירות על ידי אזרחי האיחוד, והוא מחבר אותם למוסדות אחרים של האיחוד כגון הנציבות האירופית והמועצה האירופית. הפרלמנט מעצב את מדיניות האיחוד, הוא מעביר חוקים, משנה חוקים קיימים, קובע את התקציב השנתי ואף יכול לבקש מהנציבות להוביל מהלכי חקיקה.

חברי הפרלמנט הם אלו שמפקחים על עבודתם של הנציבות והמועצה, ויחד עם המועצה, הם האחראים על הוצאת מדיניות הנציבות מהכוח אל הפועל. חברי הפרלמנט האירופי מייצגים את מדינתם אך גם משתייכים למפלגה פוליטית, ולעיתים קרובות עליהם לאזן בין צרכי המדינה להתחייבות למפלגה.

לאורך השנים, מפלגת העם האירופית (EPP) שנחשבת לימין מרכז, ומפלגת השמאל מרכז הברית הפרוגרסיבית של סוציאליסטים ודמוקרטים (S&D) היו לשתי המפלגות הגדולות ביותר, אולם בשנים האחרונות, מפלגות קטנות יותר תופסות נתח הולך וגדל מהפרלמנט האירופי. מפלגת התחדשות באירופה הליברלית והברית החופשית של הירוקים האירופאים היו השלישית והרביעית בגודלן בבחירות האחרונות לפרלמנט האירופי אך השנה, צפויים נצחונות סוחפים דווקא לימין.

מפלגת השמרנים והרפורמיסטים האירופאים (ECR) ומפלגת זהות ודמוקרטיה (ID) צפויות להגדיל השנה את כוחן, אך גם מפלגות קטנות יותר צפויות לשחק השנה תפקיד משמעותי במיוחד, בהם מפלגת השמאל האירופי המאוחד הקטנה, כמה מחברי מפלגת הפידס הלאומנית של הונגריה, שלא משתייכים לאף מפלגה בפרלמנט האירופי וכן מספר מצומצם של קטלאנים בדלנים.

אמנם מטרת הבחירות היא לקבוע את ההרכב של הפרלמנט האירופי, אך הן גם מדד מצויין להלך הרוח הלאומי בכל מדינה, והמצביעים לעיתים מנצלים את המאורע כדי להעביר מסרים לראשי המדינות. באיטליה, אוסטריה, בלגיה, גרמניה, הולנד ועוד, צפויים ניצחונות סוחפים למפלגות הימין, דבר שכמובן ישפיע גם על הפוליטיקה המקומית.

מסקרים מקדימים עולה כי שתי מפלגות הימין, ECR, ו-ID, צפויות להחליף את מפלגת השמאל-מרכז ולהפוך לגוש השני בגודלו בפרלמנט האירופי. למרות זאת, מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה, שנחשבת למפלגת ימין פופוליסטי-קיצוני, סולקה ממפלגת ID לאחר שורה של פרשיות שנויות במחלוקת.

עד כה, מפלגת EPP שיתפה פעולה עם מפלגת השמאל מרכז S&D, אך אם אלו יצאו נפסדים בבחירות, מפלגת ה-EPP צפויה לחפש שותפים אחרים מהימין. במקרה כזה, המדיניות הכלכלית של האיחוד צפויה להפוך לקפיטליסטית יותר, ויוזמות בנושא שינוי האקלים וסיוע לאוקראינה לא צפויות לעבור.