טבח 7 באוקטובר הוא אירוע מכונן שמחייב חשבון נפש, אך מעבר לו גם היערכות מחודשת ונקודת מבט שונה בכל הקשור לקו התפר סמוך לטול כרם. אנו נמצאים בצומת משמעותי מאוד, שיקבע אם למדנו משהו מאירועי השבת ההיא או שנשארנו באותו המקום.
עלינו לשאול את עצמנו: האם פוטנציאל לאירוע נוסף, הדומה ל-7 באוקטובר, קיים גם בטול כרם? ואני אומר שקיים. די אם נראה רק את מה שמפרסם הצבא על פעילותו ביהודה ושומרון כדי להבין שמדובר בחבית חומר נפץ שעומדת להתפוצץ כל רגע.
יישובי קו התפר בשרון מסרבים להיות "עוטף השומרון". מגיע לנו ביטחון מפני האסון הבא.
אם עיר כמו כפר יונה, המונה יותר מ-30 אלף תושבים וסמוכה לגדר, אינה מוכרת כ"יישוב זכאי" לקבלת כלי ירי - מדובר בהפקרות, בקיבעון מחשבתי ובהוכחה שלא למדנו דבר. לא יפתיע איש לשמוע שמשרדי הממשלה משאירים את הרשויות בישראל להתמודד לבדן ועל חשבונן עם האתגרים הביטחוניים החדשים. אבל לא יעלה על הדעת שמצד אחד אין מענה ביטחוני ראוי בקו התפר, ומנגד, לא יעניקו לנו כלים כדי להתמודד עם המצב באופן עצמאי.
לשיטתי, חשוב מאוד שיהיו כמה שיותר נושאי נשק במרחב הציבורי, כדי להגביר את הסיכויים לגדוע אירוע ביטחוני באיבו. מכאן שעל המשרד לביטחון לאומי להכיר בכפר יונה כ"יישוב זכאי", ויפה שעה אחת קודם.
ב-7 באוקטובר היו אלה תושבי נתיבות החמושים שסיכלו במו ידיהם לא רק את הטבח בעיר, אלא גם את השעטה של מחבלי חמאס צפונה.
אנו, ראשי הערים והרשויות המקומיות, עושים ככל יכולתנו כדי להשרות ביטחון בקרב התושבים: בכפר יונה פועלת כיתת כוננות משטרתית, וכן כוח מקומי התנדבותי, "משמר שכונה", המונה מאות מתנדבים. אך הם אינם חמושים, וגם הניסיון לצרפם למשמר האזרחי לא עלה יפה. בנקודה זו, חשוב להדגיש, שללא תמיכה ממערכות השלטון, יהיה קשה מאוד לתחזק כוחות ולנהל מתנדבים.
במסגרת תפיסת הביטחון שחייבת להשתנות, הגיע הזמן שנפסיק להתמגן ו"להשתבלל", ונהיה התקפיים. אני מצפה מהצבא ליצור "אזור חיץ" לאורך כל צידו המזרחי של קו התפר. השעון של השרון מתקתק, ובשעה זו נמדדים המנהיגים ומוסדות השלטון של אחרי השבת השחורה. צמרת השלטון תיבחן במידת ההתפכחות שלה, בהסקת המסקנות והשינוי התפיסתי. אני קורא לכולם להקדים רפואה למכה. אסור לחכות ל-7 באוקטובר הבא.
הכותב הוא ראש עיריית כפר יונה