מתמודדי הנפש מקהילת הלהטב"ק מרגישים שהם חיים בהסתרה כפולה

מתמודדי נפש רבים מהקהילה הלהטב"קית מרגישים לפעמים כי הם חיים בסוג של הסתרה כפולה. מצד אחד הם מתמודדים בעצמם עם אתגרים רבים ומורכבויות שונות כמו כלל מתמודדי הנפש בישראל (המחסור בתורים, חוסר הזמינות, הסטיגמה וכו'), אך גם עם עצם היותם להטב"קים בישראל כאשר לפעמים גם חלקם עדיין בארון.

נטלי יצחקי בריטש בת ה-34 ממגדל העמק היא עובדת סוציאלית ומנהלת מערך דיור עפולה, מגדל העמק, בית שאן והעמקים בעמותת "אנוש". בריטש יצאה פעמיים מהארון במהלך חייה ומבינה את המורכבות של כמי שמעידה על עצמה שחוותה דיכאון, חרדה וקושי גדול שרק הלך והתעצם במהלך שנות ההסתרה.
היום בריטש נשואה לליעוז ויש להם ילדה בת שנה וחצי שקוראים לה סופיה. בשנה האחרונה היא הקימה את פרויקט "נפש גאה", יום עיון של חמש שעות על הקהילה הלהטב"קית כדי לשנות, להוביל ולפרוץ דרך עבור עובדי העמותה מכלל המגזרים והעדות. המטרה: שיבינו טוב יותר את מקבלי השירות מתמודדי הנפש הלהטב"קים בעמותה.

בריטש גדלה בנהריה ולא הכירה את הקהילה הלהטב"קית כלל. עם שחרור סיום השירות הצבאי בגיל 20 היא יצאה מהארון בשיחת טלפון לאמא שלה והודיעה לה שיש לה חברה וזהו. בדיעבד, הצעד הזה היה טעות מכיוון שלאחר מכן חזרה לארון למשך ארבע שנים ברציפות.

"סיפרתי לאמא שלי שיש לי חברה, אבל הבנתי שכל הליך ההתפתחות שלי קרה מאוד מהר. לא ייחסתי לאמירה שלי חשיבות רבה. לא הכרתי גם את המונחים של הקהילה, הייתי מאוד זרה לעולם הזה", אמרה בריטש לוואלה.

"לאחר מכן הבנתי שאולי הצעד שלי לא היה נכון. חזרתי לארון למשך ארבע שנים והמשכתי לצאת עם גברים ובכל פעם שזה לא עבד, האשמתי את עצמי. חוויתי הרבה קשיים, חרדות ופחדים והתפיסה שלי כלפי הערך העצמי שלי הייתה ירודה מאוד", המשיכה.

"הבנתי שאני מתכחשת לעצמי על החלק הזה בזהות שלי, המשיכה שלי לנשים. ההסתרה השפיעה עליי. על המצב רוח שלי, על הרצון שלי לצאת החוצה ולשבור את השגרה של עבודה-בית ורק כאשר התחלתי ללמוד עבודה סוציאלית, הרחק מהבית במכללת תל חי בקרית שמונה, התחלתי להשלים ולקבל את עצמי ולגלות את החלקים שבי, עכשיו אני רוצה לעזור לאחרים".

"הכל התחיל משיחה שלי עם קולגות לגבי אמירה של מישהו שאמר על מקבל השירות שלנו איזושהי הערה על הנראות שלו ואם הוא היה משנה משהו, אז היה לו יותר קל להשתלב", סיפרה בריטש. " זה בעט לי בבטן. יש פה אמירה מאוד בעייתית וחשבתי שזה כנראה נובע מהיעדר ידע מה אומרים ולא אומרים לקהילה הלהטב"קית ובייחוד לטרנסית כי שם זה מורכב הרבה יותר, גם ברמת הזהות".
בריטש פנתה למנהלת שלה וביקשה להעביר יום עיון מרוכז לעובדים על הקהילה, לשמחה היא קיבלה את הברכה ולאחר שחזרה מחופשת לידה לפני כשנה, מעבירה ימי עיון בכל הארץ. לדבריה, כ-300 עובדים כבר עברו את יום העיון בעמותה.

"אחרי היום המיוחד הזה, כמעט כולם משנים את התפיסה ומבינים הרבה יותר את הקהילה שלנו", אמרה בריטש. "אני מסבירה על ההיסטוריה של הקהילה בישראל ובעולם, האירועים המשמעותיים שעברה כמו רצח שירה בנקי ז"ל, השפה, הסימנים, החוקים וההשפעות השונות ואיך מתמודדים מתמודדי נפש להט"בקים עם כלל המורכבויות בייחוד הקהילה הטרנסית. אחד מהצעדים שלי להעברת המסר הוא הכנסת דגל הגאווה לכל מקום של אנוש. אני שמחה גם שהשנה לראשונה גם הלוגו של העמותה השתנה לכבוד חודש הגאווה וגם עובדים להטב"קים יספרו על מה זה אומר להיות להטב"ק ונותנים כאן הרבה פתיחות והבנה לקהילה וזה חשוב". בריטש סיפרה כי ברגע שזה קרה, התקשרו אליה מסניפים אחרים וסיפרו לה כי מקבלי שירות יצאו מהארון בפני נותני השירותים בעמותה.

"חשוב להבין כי אין איזשהו טיפול מיוחד ללהטב"קים כמובן, אלא רק דרך שיחה והבנה זוהי הדרך לשנות את הדעות והמחשבות. לא אשקר, יש גם אמירות פחות נעימות כאשר אני מדברת על הנושא. חלק אומרים שהקהילה מזכירה להם שזה אסור כביכול, שזה תועבה וגם שמעתי כבר את המילה שיקסה, זה תלוי גילאים ומקומות המגורים ויש שוני בכל מקום".

לצד זאת, אמרה בריטש כי לדבריה יש גם הרבה דעות חיוביות לגבי הקהילה. "תמיד משייכים אותנו לצד השמח, מזכירים את הדי ג'יי עופר ניסים וכמובן ה-מסיבות הכי טובות, בסוף הכי חשוב עבורי שאנחנו מייצרים מקום עם מרחב בטוח להגיד הכל. וזה הכי חשוב- האמון שנוצר. נכון שבסוף היום, הרבה מאוד מהדעות משתנות. אומרים לי גם האנשים שהם הכי סגורים לנושא הזה שהם מבינים הרבה יותר את המתמודדים ואת הקהילה וזה מכל המגזרים והדתות- שום דבר כבר לא שחור או לבן.

אחד מהרגעים המרגשים של בריטש באחד מימי העיון שהיא מעבירה בעמותה, שבחור דרוזי שעובד בעמותה התוודה בפניה ואמר לה שהעדה שלהם ישנה וחיה בעבר וכיום ברגע שהוא יראה שיציקו למישהו מהקהילה הדרוזית הוא יגן עליו ויעצור את זה. "זה בשבילי אומר הכל. אני את שלי עשיתי וזוהי המהות האמיתית".