"בארגנטינה כמעט ולא מדברים על החטופים, בעיקר מאשימים את ישראל על הפגיעה בעזה"- כך סיפרה סנדרה, קרובת משפחתה של שירי ביבס שנחטפה על ידי מחבלי חמאס יחד עם בעלה ירדן וילדיהם אריאל וכפיר. סנדרה מיאסניק שמתגוררת בארגנטינה, פועלת על מנת להגביר את המודעות לשחרור החטופים ולנרצחים הרבים, ביחד עם בני משפחותיהם של חטופים נוספים.
"אין מספיק אנשים שיודעים שעדיין יש חטופים שלא שבו וביניהם בני המשפחה שלי", הסבירה סנדרה מיאסניק, בת דודתו של אביה של שירי, שביקרה בימים האחרונים בישראל בתמיכה וליווי של קרן היסוד. "אני לא מבינה איך העולם עוד לא מבין שיש שני ילדים קטנים שחטופים בעזה ונשים שנאנסות ומתעללים בהן שם? אני פשוט לא מבינה איך זה לא מזעזע את העולם. האנשים בארגנטינה שומעים מהתקשורת בעיקר על עזתים שנפגעו מהפצצות ישראליות, אבל הם לא שומעים כלום על החטופים ואיך הכל התחיל ב-7 באוקטובר במתקפת טרור. אני רוצה להוציא את האמת ונלחמת להזכיר את זה לתושבי ארגנטינה ודרום אמריקה".
מיאסניק גיבשה יחד עם בני משפחותיהם של חטופים נוספים שמתגוררים בארגנטינה, וביניהם האחים דוד ואריאל קוניו ואיתן ויאיר הורן, התארגנות שמטרתה לחשוף את הציבור במדינה לצורך המיידי לשחרור החטופים ולמעשי הזוועות שידעו תושבי עוטף עזה בבוקר שמחת תורה. כחלק מפעילותם, הם כבר ארגנו שתי הפגנות גדולות בכיכר מרכזית בבואנוס איירס אותן פקדו אלפי אנשים. הראשונה הייתה לציון יום הולדתו הראשון של כפיר ביבס בשבי חמאס והשנייה בחודש אפריל כאשר החטופים הוחזקו כבר חצי שנה בשבי.
בנוסף לכך, הם נפגשו בפרלמנט ארגנטינה עם חברי וועדת החוץ. מיאסניק סיפרה שהיא מרבה לנסות ולהסביר את המצב לארגנטינאים ולעורר הזדהות בכך שהיא משווה במידה מסויימת את חטיפת בני משפחתה לאירועי היעלמותם של ילדים ארגנטינאים בתקופת שלטון החונטה הצבאית במדינה בסוף שנות ה-70, תופעה שהובילה למחאות שאורגנו על ידי ארגון "אמהות פלאסה דה מאז'ו" שילדיהן נעלמו.
"אני מרגישה שאני לא מסוגלת לשבת בשקט ולא לעשות כלום", הסבירה סנדרה מיאסניק. "ההרגשה היא שזה כמו נסיעה באופניים, אם אפסיק לדווש אני פשוט איפול". לאחרונה סנדרה ביקרה את בני משפחתה בישראל בעזרת תמיכה וליווי של קרן היסוד. היא מעידה שזה היה עבורה מפגש הכרחי ומאוד מרגש. "בישראל הרגשתי מאוד מחובקת. הייתי מאוד צריכה את זה", היא שיתפה. "יש גם המון דברים שלא הבנתי לגמרי כשהייתי בארגנטינה ועכשיו אני מבינה אותם, אז אוכל להסביר את זה יותר טוב החוצה בהגברת המודעות. היה לי גם מאוד חשוב לפגוש את בני המשפחה הקרובים של שירי. הם שבורים. עכשיו אני חוזרת לארגנטינה עם הרבה מאוד כוח כדי לחזור ולצעוק הכי חזק שאני יכולה את הקול של שירי, ירדן, אריאל וכפיר בספרדית".