במהלך המלחמה, מחבל חמאס החל לרוץ עם מטען חבלה גדול בידו במטרה להדביק אותו אל דופן הטנק עם מגנט ולהימלט חזרה לפיר מנהרה. צלף של גדוד 101 מחטיבת הצנחנים בעומק השטח הפלסטיני הבחין בו, התעשת, ותוך שניות ירה בו מטווח של 450 מטר ופגע בו. שבועות ספורים לפני המלחמה התקבצו לתחרות במתקן אדם מיטב הצלפים של צה"ל. סדרות ירי בדופק גבוה, ירי לעבר ריבוי מטרות בפרקי זמן קצרים, שטחים מורכבים תחת הסוואה ומבחני דיוק. הזוכים במקום הראשון: צלפי גדוד 101 של חטיבת הצנחנים.
ב-7 באוקטובר נלחם גדוד 101 בפיקוד סא"ל יואב ספקטור באזור קיבוץ כפר עזה נגד מחבלי חמאס. חמישה לוחמים נפלו בקרב. אחרי הקרבות בחאן יונס וג'באליה ורגע לפני הכניסה לדיר אל בלח, התראיינו צלפי גדוד 101 לוואלה וסיפקו הצצה לעולם של לוחמים קרי רוח עם עצבי ברזל, שאף מ"פ ומג"ד בצה"ל לא מוכנים לוותר עליהם בתמרון הקרקעי בלב השטח הפלסטיני.
"המטרה העליונה של הצלפים לפגוש את האויב לפני שהוא פוגש את שאר הלוחמים בשטח", אמר מפקד צוות הצלפים בגדוד 101, סגן שגיא. "אם אנחנו עושים את העבודה שלנו כמו שצריך, אז לוחמי הגדוד יפגשו אויב מינימלי מאוד. או בכלל לא". שגיא היה מפקד צוות לוחמים ולפני שלושה חודשים מונה למפקד צוות הצלפים, "מאוד רציתי את התפקיד בגלל האחריות. זה עולם ומלואו ולא דומה לשום דבר שיש לגדוד".
כיום האתגר של סגן שגיא אחרי שמונה חודשי לחימה עמוסים הוא לשמור על כשירות פיזית ונפשית של הצלפים ולהיות ערוכים להמשך הלחימה ברצועת עזה ואם יידרשו לעלות צפונה למלחמה נגד חיזבאללה. "מדובר בחבורה של לוחמים קרי רוח, מלאי בגרות ואחריות, עם כושר למידה עצמי גבוה מאוד, מדויקים לא רק בירי. הם לא עובדים כצוות אלא כחוליות ובמקרים מסוימים כצמדים. זה דורש מהם משמעת גבוהה מאוד. יכול מאוד להיות שאני לא אראה צלף שלי כחודש בלחימה ועדיין אני צריך לראות שהצלפים שלי משפיעים, רלוונטיים, שומרים על כשירות גבוהה למרות העומס המבצעי, ומבינים את משימת הגדוד", הוא הסביר.
הם נכנסו לג'באליה אחרי ניתוח קפדני של תאי השטח שבהם ילחמו ובחירת מיקום לצלפים לרוב בהתאם להתקדמות בשטח. הם ייכנסו לפעילות בבית פלסטיני אחרי שטוהר ממחבלים וממלכודים וממנו יתצפתו וימתינו בסבלנות לבואם של מחבלים ברדיוס של קילומטר. הצלף יבחר עמדה נוחה לירי, בישיבה, עמידה או שכיבה. לצידו יפעל תצפיתן עם משקפת שיכוון אותו לכל התרחשות במרחב. ברגע האמת יידרש הצלף לקבוע האם מדובר באזרח תמים שנע ברחוב או במחבל שמסתיר רובה בבגדיו או בדרך ליעד נוסף. אחרי שהתקבלה ההחלטה, יסדיר הצלף את הנשימה, יסחט את ההדק בעדינות ויירה לעבר המחבל. כל עשרים דקות בערך יבחן את משטר הרוחות באזור באמצעות מכשיר מיוחד.
"מרוב אירועים ועומס, שכחתי את כל מה שעשיתי לפני 7 באוקטובר. לא סתם מאוד רציתי את התפקיד. הצלפים הם העיניים של הגדוד. אתה היד בגדוד שמגיעה הכי רחוק", מדגיש סגן שגיא. "תמיד אני אומר לצלף: אם תעשה את העבודה נכון, אז החבר שלך לא יפגוש את המחבל כי חיסלת אותו מטווח של 800-700 מטר. מדי פעם יש מפקדים שאומרים בקשר: 'תודה רבה ששמרתם עלינו'. לא סתם קוראים לצלף ברשת הקשר 'מדויק'".
מרחב הלחימה של הצלפים כולל מרחבים פתוחים, שדות חקלאיים או מה שנשאר מהם, מחנות פליטים עם מבנים בשטחים צפופים, פחונים ואוהלים, וערים עם בניינים גבוהים, וסמטאות. יש מי שיאמר שלפעמים הקרבה לחוף הים מחייבת ריכוז גבוה יותר בגלל המחשבות שלרוב נודדות עם הגלים. "לא רק שהאויב נלחם בבית שלו, אלא הוא כל הזמן לומד ואנחנו צריכים תמיד לשמור על הפער בינינו. להיות רמה אחת מעל", הסביר סגן שגיא וסיפר כי בחודשים האחרונים היו כמה אירועים שבהם הצלף הבין כי הוא מתמודד עם צלף אויב במרחב. "הצלף זיהה אותנו קודם. הוא ירה לעבר הדירה. פגע בחדר ולא בצלף. יש דרכים להבין מהיכן הוא ירה. צוות רחפנים הפעיל רחפן וזיהה מאיפה בוצע הירי. צלף מעמדה אחרת שלנו זיהה אותו, ירה והרג את הצלף של חמאס", שחזר מפקד הצוות. בחוליות הצלפים שלנו יש מפקדים חדשים ואני סומך עליהם מאוד. בכלל, צוות הצלפים הוא מכפיל כוח בגדוד. הם רלוונטיים לסוג הזה של המלחמה. עמוק בשטח. המספרים שלהם מדברים בעד עצמם. כל מג"ד ומ"פ היה מעדיף שיורידו את המחבל רחוק לפני שהוא מגיע אליהם. עדיף לא להגיד מספרים אבל הרגנו מספר תלת ספרתי של מחבלים".
רגעים קריטיים
ביום הראשון לתמרון בג'באליה התמקם הכוח במבנה גבוה. מארב לשני צירים שונים שמהם יכולים להגיע מחבלים. חלפו 24 שעות ללא התרחשויות חריגות, אבל ביום השני ללחימה במרחב, לפנות בוקר, הגיעה חוליית מחבלים לאחד הצירים. בעמדה היה צלף אחד, הוא העיר צלף נוסף שהתעשת במהירות, הסדיר נשימה וסידר את הרובה על החצובה. השניים תיאמו את מה שהם רואים מול מפקדת הגדוד, הצביעו על כיוון החולייה, אימתו שאכן מדובר במחבלים, ירו על המחבלים למרות שהיו בתנועה ופגעו. חמישה מחבלים חוסלו.
"המקצועיות שלנו נמדדת בהכרה וניתוח השטח, בחירת העמדה, כיווני ירי, שפה משותפת עם הכוחות בגזרה, בחירת התנאים לאש והבנת הטווחים לירי. אתה צריך לדעת כמה קליקים לעשות בכוונת כשאתה מזהה מטרה בטווח של 400 מטר וכמה ל-800 מטר ורק אז לוקח נשימה ארוכה, סוחט את ההדק לאט ומשחרר", סיפר הצלף סמ"ר מתן. "יש לנו צלפים שהורידו מחבלים מטווח של 960 מ' ויש גם 1030 מ'. הקושי הוא לא רק בטווח. בפרק זמן קצר שיש לך לפעול. לפעמים זה תוך שניות, ואם לא - המחבל נעלם. כל הזמן אתה חושב על שרידות העמדה, שלא יחשפו אותך, עומד, שוכב, יושב, ולפעמים החדר הוא כמו סאונה. אתה מזיע אבל אתה מרוכז, שלא תפספס מחבל. יש רגעים מאוד קריטיים וצריך לירות ואז לנשום וכשמחבל זז זה קשה".
סמ"ר מתן הדגיש כי מה שעושה את ההבדל בשטח הוא לא רק הריכוז והמקצועיות אלא גם ניתוח מצוין של השטח. "הגאווה שלי היא שהצוות שלנו הביא הישגים בג'באליה ביחס לשאר הצוותים. לכל צלף בצוות יש משחק בראש. אם נתנו למחבלים להתקרב יותר מדי לכוח - נכשלנו".
לפני השחיקה והעייפות, ריכוז הצלפים במטרות מתנהל כשבמרחב הלחימה יש ירי טנקים, ירי נשק קל, שיגורי טילי נ"ט, הפצצות כבדות של חיל האוויר או סוללות ארטילריה, רשת קשר פתוחה שלעיתים מדווחת על מחבל, פצועים או חלילה הרוגים. "הכי קשה לי זה החברים שנפלו. אבל האמונה מאוד עזרה שאני אחזור הביתה ואני מאמין במה שאני עושה", סיפר הצלף סמ"ר יניב. "מחבל יכול לצאת מפיר או בית ולשגר נ"ט או לירות. יש לי כמה שניות לפעול. אם אני מפספס, החבר שלי בסיכון. כשהעין שלי על הכוונת, אין רגיעה לדקה. לכן במקצוע הזה צריך שתהיה לך הרבה סבלנות. ההבנה של מה עושה הגדוד ומה מצפים ממני מאוד עוזרת לי".
את שמו של הצלף הכי טוב בצוות שממלא אותו גאווה הוא לא רצה לחשוף, אבל הסכים לומר בשיחה עם וואלה: "בכל הזדמנות שהוא יכול, הוא היה נכנס לעמדה ויושב שעות. מוכן לירי. הוא היה מביא הישגים גם במרחקים. צלף מקצועי, זה נדיר מאוד, לא תראה אדם שוכב שש שעות ביום ורוצה עוד לתרום כי הוא מבין מה הוא עושה. אני באופן אישי משתדל לא להפעיל רגשות. לא לחשוב, רק להתרכז במשימה".
יש גם רגעים מוזרים בתפקיד שאתה מביא אותם אל החופשה בבית. "כצלף, אני חוזר הביתה אחרי חודש בלחימה. מגיע למרפסת בבית שלי. רואה בין בניינים אדם שעובר. זה נראה לי חשוד ואני קופץ לשנייה. אבל מהר מאוד נרגע. זה היה ממש בהתחלה. פתאום אתה רואה אנשים בבתי קפה, מסעדות, נהנים. יש לי חבר, צלף כמוני, וכשאני מדבר איתו הוא מבין אותי. הכי טוב לדבר עם אנשים שעברו את מה שעברת. זה עוזר לעכל. יש אירועים לא פשוטים. אני תמיד אני אומר לעצמי: שהם יאהבו את הילדים שלהם יותר מאשר ישנאו אותנו. הם שולחים את הילדים הקטנים שלהם לצירים לתצפת עלינו. ילדים קטנים שאין להם מושג בעולם הזה נשלחים כדי לאסוף עלינו מודיעין, לתצפת, יש הרבה מקרים. אנחנו לא יכולים לפעול בסיטואציות כאלה", סיכם סמ"ר יניב.