שופטי בית המשפט העליון, יצחק עמית, יעל וילנר ועופר גרוסקופף נדרשו לאחרונה להכריע בסוגיה מעניינת - האם שופטת בדימוס תהיה זכאית לפנסיה תקציבית. במקרה זה, השופטים נאלצו בסוגייה משפטית, אך גם לקבוע את עתידה הפיננסי של אחת מחברותיהם לשעבר לכס השיפוט.
לפני שבוע ניתן פסק הדין, ובו השופטים מתחו ביקורת על היועמ"שית ועל הפרקליטות. השופט עמית כתב כי, "הכפפת הממונה על גמלאות השופטים לחוות דעתה של היועצת המשפטית לממשלה פוגעת ברציונל של עצמאות מערכת המשפט, של אי תלות הרשות השופטת ואי תלות השופטים". בכך קבע השופט עמית כי מנהל בית המשפט הוא זה שיקבע האם השופטים זכאים לפנסיה. על החלטתו, היועמ"שית והפרקליטות יכולים להגיש ערעור לנשיא בית המשפט העליון.
לגבי עובדות המקרה, מדובר בשופטת בית הדין לעבודה בת"א חנה טרכטינגוט שכיום מכהנת בתפקיד שופטת עמיתה, כלומר שופטת שפרשה מכס השיפוט ובאה לתגבר את בית הדין כמידת הצורך. טרכטינגוט, שטרם מינויה לשופטת עבדה בתפקיד עו"ד במוסד לביטוח לאומי, לא ידעה כי משרד האוצר הוציא הנחיה לפיה מי שיתמנה לשיפוט מגופים שאינם תחת משרדי הממשלה, כמו המוסד לביטוח לאומי, לא יהיה זכאי לקבלת פנסיה תקציבית ביום פרישתו מכס השיפוט. לטענתה, היא פרשה בשנת 2021 מכס השיפוט והסתמכה על כך שהיא תהיה זכאית לפנסיה תקציבית, על עובדות אלה אין מחלוקת.
מנגד, במשרד האוצר טענו כי בטעות הוצג לשופטת מצג שווא לפיו תהיה זכאית לפנסיה תקציבית אך אין להותיר טעות על כנה. על פי המשרד, שיוצג בדיון על ידי פרקליטות המדינה והיועמ"שית, העיניין צריך להיפטר בדרך של הסכמה ופשרה, ובשל טענות להסתמכות ושינוי מצב לרעה, ניתן לבחון דרכים לפיצוי השופטת.
כאן הסיפור הסתבך, מפני שמנהל בתי המשפט בתפקידו כממונה על גמלאות השופטים החליט 'לעקוף' את היועמ"שית ואת הפרקליטות. חרף ישיבות שנערכו בנושא, וחרף העובדה שהיה אמור להמתין לתגובת האוצר, המנהל קבע כי טרכטינגוט זכאית לפנסיה תקציבית.
מהנקודה הזאת, הצדדים התגלגלו לבג"ץ, בדיון הראשון שנערך בשלהי שנת 2023 אמר השופט יצחק עמית, "למה אנו לא מצליחים לגשר על הפער הזה? זה תיק מביך, לא כי מדובר בשופטת". ואכן הצדדים הופנו לגישור אצל נשיא בית הדין העבודה הארצי בדימוס, יגאל פליטמן, שלא צלח. לאחר שהגישור כשל, חזרו הצדדים לדיון נוסף בבג"ץ בתחילת חודש מאי.
בדיון הזה, טענה באת כוחה של השופטת, "אם המדינה רוצה לרשום לעותרת היום שיק בסכום של 1,130,000 אולי נסכים. לפי רצון וצרכי המשיבים ניתנה לה פנסיה תקציבית בשיעור מקדמי כי המדינה היתה צריכה לברר מה עמדתה וזה המצב גם היום".
אחרי שהגישור כשל, הצדדים התכנסו לדיון נוסף בחודש מאי, אז אמרה השופטת יעל וילנר לנציגת הפרקליטות בדיון: "אתם רוצים להעמיד אותה במצב היום שהיא תפסיד". נציגת הפרקליטות השיבה, "שאלת הזכאות התקציבית הייתה עדיין עומדת בעינה". השופטת וילנר הקשתה: "אבל היא אומרת: 'לא הייתי פורשת מתפקידי כשופטת (אם הייתי יודעת שאיני זכאית לפנסיה תקציבית)'".
נציגת הפרקליטות השיבה, "צודקת גברתי יש הסתכמות. הטענה היחידה שמושמעת היא 'הייתי ממשיכה לעבוד' ולמרות זאת, בתוך הגישור כן לקחנו את זה בחשבון. שוב, הסתכלנו על כל התמונה ולדעתי היינו יכולים להתקדם בגישור אם לא היינו מדברים על השיוך השגוי שלה לפנסיה תקציבית".
באוצר ובפרקליטות וכן אצל היועמ"שית לא אהבו את המעקף של מנהל בית המשפט, אך בית בג"ץ דווקא ביקר בחריפות את הפרקליטות ואת היועמ"שית וקבע כי היא פעלה שלא כדין עשיית דין עצמי, באופן שהפך את היוצרות ואילץ את העותרת להגיש את העתירה. השופט עמית הסביר כי "מנהל בתי המשפט בכובעו כממונה על גמלאות השופטים קבע כי העותרת זכאית לפנסיה תקציבית והוא מוסמך לכך".