ברקע התקרית החריגה בה יו"ר עוצמה יהודית איתמר בן גביר התחמק בהפגנתיות אתמול מפגישה עם משפחות חטופים בכנסת, נשיא המדינה יצחק הרצוג גינה היום (שלישי) אמירות והתבטאויות נגדן. "אני רואה בחומרה ומגנה בתוקף כל אמירה שתכליתה פגיעה במשפחות החטופים. עלינו - כעם וכמדינה - לתמוך בהן, לחבק אותן, ולעמוד לצידן בשעתן הקשה", הרצוג כתב בחשבון ה-X במסגרת פוסט בו הביע תנחומים על הירצחם של יורם מצגר נדב פופלוול, חיים פרי, עמירם קופר ודולב יהוד.
הרצוג התייחס בפוסט ל"כאב צורב" שמשפחות החטופים חשות וביקשו שיבטא בפני הציבור. "כאב מהדברים הפוגעניים והנבזיים שנאמרים ונכתבים כלפי משפחות החטופים. בלי שום קשר לעמדה בנוגע למתווה כזה או אחר לשחרור החטופים, מצופה מכולנו לגלות אנושיות מינימלית ולהשתתף באבלן ובדאגתן של כל המשפחות היקרות הללו. אני יודע היטב שהרוב המוחלט של העם עומד מאחורי הדברים האלה".
הנשיא חיזק את תמיכתו במתווה "ביידן-נתניהו" לשחרור חטופים, ואמר: "אעניק גיבוי מלא לכל עסקה שתביא לשחרור החטופים ותשמור על האינטרסים הביטחוניים של ישראל, וחוזר על עמדתי הברורה והנחרצת: 'אין מצווה גדולה כפדיון שבויים'". ביום ראשון הרצוג התייחס לראשונה לנאום הנשיא ביידן בנאום באוניברסיטה העברית ואמר: "אמרתי לראש הממשלה שאתן לו ולממשלה גיבוי לעסקה שיגבשו לשחרור חטופים". היום הרצוג חידד את הנוסח ואמר כי יגבה כל עסקה ולא רק עסקה שתגובש בממשלה.
הרצוג כתב עוד: "אתמול פגשנו, מיכל ואני, את משפחת מצגר, זמן קצר לפני שהגיעו נציגי צה"ל עם הבשורה המרה שיורם, אבי המשפחה נהרג בשבי מרצחי חמאס. ישבנו איתם לשיחת נפש כואבת ומרגשת - עם תמי מצגר האמיצה ששבה אלינו משבי חמאס ועם דורות ההמשך - בדירתם הקטנה בקריית גת, אליה פונו מחורבות ניר עוז. בשורת האיוב כבר ריחפה בחלל האוויר, ועדיין, כל רגע בשיחה עם המשפחה העוצמתית והמרשימה הזאת - נצר למגורשי ספרד, ולעולים מתימן ומפולין - שיקף חלוציות, התיישבות, פטריוטיות, אמונה ואהבת העם, המולדת והאדם.
משפחת מצגר, משפחותיהם של נדב פופלוול, חיים פרי, עמירם קופר ודולב יהוד ז"ל, שעולמן חרב עליהן אתמול כשנודע מות יקיריהן, ומשפחותיהם של כלל החטופות והחטופים, משקפות גבורה ורוח ישראלית מפעימה, תוך כדי שהן שרויות בגיהנום שאי אפשר לדמיין בכלל. המשפחות הגיבורות האלה לא נושמות כבר חודשים, בדאגה, בחרדה, בפחד משתק. בתקווה. בכל פגישה איתן, גם אתמול, אפשר ממש לחוש את העוצמות, ולצידן את הכאב העצום - על האסון, על השכול, על יקיריהן החטופים".