כ-1,500 בני אדם בהלוויתו של דוד לוי שמתקיימת היום (שני) בבית העלמין בבית שאן, בנוכחות רבים מהצמרת המדינית בארץ, ביניהם נשיא המדינה הרצוג, גדעון סער, וכן בתו של לוי, הח"כ לשעבר אורלי לוי אבקסיס.
לוי, שמת אמש בגיל 86, הוא מהפוליטיקאים הבולטים בישראל במחצית השנייה של המאה העשרים ומי שסימל יותר מכולם את עליית הפוליטיקאים שעלו מארצות המזרח ותושבי עיירות הפיתוח לקדמת הבמה. לוי היה מהקולות הבולטים של שכבות המצוקה ומי שהתעקש להציב בראש סדר היום הישראלי נושאי חברה ורווחה.
נשיא המדינה יצחק הרצוג ספד ללוי. "הוא היה כל כולו מופת של ציונות ונחישות, גבר על אין ספור אתגרים וניפץ תקרות זכוכית אחת אחרי השנייה. לא רק עבורו, אלא עבור החברה הישראלית כולה, ובמיוחד עבור הפריפריה החברתית, הכלכלית והחברתית בישראל. הוא ניצח לא מעט אמירות לעגניות וגזעניות, המשיך בדרכו, התעלם מרעשי הרקע והותיר חותם אמיתי לדורות במדינת ישראל."
"לפני שש שנים, כשהוענק לו פרס ישראל, סיפרתי לו כי לא אחת שמעתי מאבי, הנשיא לשעבר, כי "דוד לוי צריך היה להיות ראש ממשלת ישראל, אבל הם לא יתנו לו". לא אשכח את דמעות ההתרגשות שעמדו בעיניו. אני לא אומר זאת בשביל להציף את גודל ההחמצה, על אף שאני בהחלט סבור שמדינת ישראל החמיצה ראש ממשלה מעולה. אלא כדי להעיד שהשפעתו הייתה על-דורית".
"לא בכדי גם היום, כשאנו בעיצומה של מערכה קש אנו מתגעגעים אליו ואל ראייתו המדינית המפוקחת של אחד מהלוחמים החברתיים המשפיעים והבולטים ביותר בקורות המדינה. מי ששינה, ממש במו ידיו, את פניה".
גם יו"ר הכנסת אמיר אוחנה נשא דברים. "דרך ארוכה עברת, מורי ורבי, מהמלאח של רבאט, ועד לפסגות הרמות ביותר, אליהן טיפסת בעשר אצבעות. טיפסת לא רק במעלה הבניינים שבנית, אלא גם במעלה לבבות האנשים.
עבור מעטים מהאנשים שבאו ללוות אותך בדרכך האחרונה היית אבא, סבא, קרוב משפחה אהוב. עבור אחרים היית חבר, ידיד ושותף, אבל עבור רבים רבים בעם ישראל - היית סמל. סמל לרוח האדם וליכולותיו, גם אם לא גדל עם כפית זהב בפה, סמל להתמדה ולביטוי - יגעת ומצאת - תאמין. סמל לדאגה לחלש וסמל לבנות ולבני עדות המזרח, שעד אליך, לא ידעו שגם הם יכולים. היום, והרבה בזכותך - אנחנו יודעים".
בתו של דוד, השרה לשעבר אורלי לוי, ספדה לאביה. "הייתה לך שליחות לא לשם הגשמה עצמית, אלא למען העם ועמך ישראל. השליחות קראה לך וענית הנני. היא היתה לא קלה. יידעת שעליך להפיל גדר הפרדה ולסלול דרך שעליה יצעדו כולם בראש מורם. מדהים איך שאפילו על המובן מאליו היה צריך להילחם.
עוד פנתה לאביה המונח ואמרה כי "תמיד בחרת בטובת העם גם במחיר אישי. איזה מחירים שילמת, וגם אנחנו לעתים כילדיך. בנית גם את החברה הישראלית ואת תיקונה, יחד עם חברים אמיצים שהיו לצידך, והצלחת בשליחותך".
גם נכדו דוד לוי, מפקד סיירת חרוב, ספד לו: "לשאת את שמך זה משקל עצום. כשאני מציג עצמי כדוד לוי מבית שאן שואלים מה הקשר ואז שואלים אם אני יודע מי זה סבא שלי. תמיד חזרת למיטתך הצנועה בשכונת אליהו מרחבי עולם. ניהלת מו"מ עם גדולי עולם ובאותה נחישות ניהלת מו"מ עם נכד על נשיקה שביקשת ממנו. כמה חוכמה היתה בך. יכלה למלא אוקיינוסים. לימדת אותנו להעריך כל דבר ולו הקטן ביותר".
לוי עלה ממרוקו והתגורר בבית שאן. בגיל 27 החל את דרכו הפוליטית ובגיל 32 כבר נבחר לכנסת, עם רשימת גח"ל. ב-1977 שובץ ברשימת הליכוד, ואחרי המהפך הפוליטי מונה לשר הקליטה. ב-2014 שמו עלה כמועמד אפשרי לנשיאות - אך הוא קרא, "רצוי שכל אחד ישאף לאחדות עד כמה שניתן".