כמעט 60% מהפסיכולוגים והפסיכיאטרים במערך השירות הציבורי של בריאות הנפש בישראל שוקלים לעזוב את משרתם. המצב הרבה יותר גרוע בתחום הילדים והנוער כש-63% מהמתמחים בפסיכיאטריה לא רואים את עתידם במקצוע ושוקלים גם הם לעזוב. פרופ' נחמן אש, יו"ר המכון לחקר שירותי הבריאות ומדיניות הבריאות מתריע: "מערכת בריאות הנפש, בעיקר לאחר מלחמת 7 באוקטובר מצויה על סף קריסה".
לקראת כנס "ים המלח" שייערך השבוע בימי רביעי-חמישי בנושא מערך בריאות הנפש הציבורי של "המכון הלאומי לחקר מדיניות הבריאות", נערכו סקרים ייעודיים בקרב אנשי מקצוע כדי לאמוד את שביעות רצונם מהמערכת הציבורית ואת הגורמים המשפיעים על ההחלטה להישאר או לעבור מהמגזר הציבורי לפרטי.
על פי תוצאות הסקרים, עיקר הסיבה למחשבה על עזיבת השירות הציבורי אצל פסיכיאטרים למבוגרים (80%) וילדים (57%) הם פערי השכר בין המגזר הציבורי לפרטי. סיבות נוספות לעזיבה אפשרית: איזון עבודה ופנאי, עומס העבודה, היקף העבודה האדמיניסטרטיבית הנלווית לעבודה הטיפולית, והרצון לעבוד גם מהבית. כמו כן, גם בתחומי סיעוד, פסיכולוגיה ועבודה סוציאלית סוגיית השכר היא הסיבה העיקרית להחלטה לעזוב את המערכת הציבורית.
לעומת זאת, תחושת השליחות יחד עם הסיפוק בסיוע לאוכלוסיות מוחלשות, משאיר את צוותי הרפואה והתמיכה במקצועות בריאות הנפש כמו גם היציבות התעסוקתית והזכויות כאנשי רפואה.
הסקר הראשון נערך על ידי פרופ' ערד קודש וענבל ירקוני בקרב אוכלוסיית מטפלים רחבה, 622 מטפלות ומטפלים, שכללה רופאים פסיכיאטרים ורופאים פסיכיאטרים של הילד והמתבגר, אחים ואחיות פסיכיאטרים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ועוד.
לקראת הכנס נערך סקר נוסף בקרב מטופלים במערך בריאות הנפש (בהווה או בעבר) במערכת הציבורית. מנתוני הסקר עולה שמערכת בריאות הנפש מקבלת את הציון 3 מתוך 10 מבחינת שילוב טכנולוגיה וחדשנות עם 72% מהמטופלים שהשיבו שמערכת בריאות הנפש נמצאת במצב ירוד עד ירוד מאוד בתחום זה. בנוסף, שלושת התחומים העיקריים בהם נדרש לשלב טכנולוגיה בתחום הם: נגישות השירותים במערך 83%, גישה נוחה למידע מבוסס 52% ו-49% לטיפול מרחוק.
כמו כן, 75% מהציבור סבורים שהגברת זמינות ונגישות הטיפול הוא הנושא החשוב ביותר לקידום חזון בריאות הנפש. 61% חושבים שיש צורך בחלופות לאשפוז פסיכיאטרי, 61% סבורים שיש להוסיף מענים חברתיים ושיקומיים בקהילה ו-60% רואים צורך בטיפול מותאם אישית.
56% מהמשתתפים סבורים שסל השיקום שניתן כיום במטרה לסייע למטופלים בבריאות הנפש לקדם תהליכים של שילוב והחלמה מסייע במידה נמוכה או נמוכה מאוד - וקיבל ציון 4.88 מתוך 10. 70% מטופלים בהווה או בעבר במערכת הציבורית חושבים שסל השיקום לא מספק. רק 30% ציינו כשסל השיקום הקיים מסייע במידה רבה או במידה רבה מאוד.
26% מהמשתתפים בסקר ציינו כי היו מעוניינים להוסיף לסל השיקומי מענה טיפולי. 20% ציינו כי יש צורך בשיפור שירותי השיקום בתחום החברתי, בנוסף צורך בקשר אישי ו- 15% הדגישו את השיקום התעסוקתי. הסקר השני נערך על ידי פרופ' ענת ברונשטיין קלומק ופרופ' דנה צור ביתן.
פרופ' נחמן אש, יו"ר המכון לחקר שירותי הבריאות ומדיניות הבריאות התייחס לממצאים המדאיגים ואמר: "מערכת בריאות הנפש, בעיקר לאחר מלחמת השבעה באוקטובר - מצויה על סף קריסה, ועל מנת שניתן יהיה לאפשר לתת מענה מספק וראוי לכלל אזרחי ישראל, יש צורך בשינוי רב מערכתי. פתרונות למצוקת כוח האדם וזמינות השירותים במגזר הציבורי הן צורך לאומי ומחייבת את המערכת שעד עכשיו הייתה מוגבלת בשימוש בטכנולוגיות מתקדמות, לאמץ גישות חדשות, בכדי שניתן יהיה לצמצם את המחסור האדיר שנוצר במטפלים. חיזוק מערכת בריאות הנפש צריך להיות בחזית העיסוק של מערכות בריאות יותר מאי-פעם. האתגר בכנס יהיה להביא המלצות לצעדים אופרטיביים שיוכלו לשמש את משרד הבריאות כדי להוביל את המערכת קדימה".
ד"ר סברינה בלום, מתמחה בפסיכיאטריה ילדים במרכז לבריאות הנפש אברבנאל הדגישה כי היא רואה במקצוע שלה כשליחות. "זה בכלל לא מובן מאליו, שהמטופלים - הילדים והמשפחות שלהם נותנים בנו את האמון שלהם לעזור להם. עם כל המצוקות שיש עכשיו במדינה, יש לנו את הזכות לא להיות חסרי אונים ולעזור למי שצריך. זה מה שנותן לי את הדלק לקום בבוקר".
פרופ' גיל זלצמן, מנהל המרכז לבריאות הנפש גהה מקבוצת הכללית, יו"ר המועצה הלאומית למניעת אובדנות ויו"ר כנס ים המלח של המכון הלאומי למדיניות בריאות, הוסיף: "מאז הרפורמה בבריאות הנפש בשנת 2015 הוקצו יותר משאבים למערכת, הסטיגמה ירדה והמודעות עלתה. עם עליית המודעות חוותה המערכת עליה בפניות וכמות גדולה של מטופלים חדשים. המערכת שתמיד היתה 'מורעבת' בתקנים ובתקציבים פגשה עומסים משמעותיים מעבר למה שצפתה הרפורמה (4% מהמבוגרים ו-2% מהקטינים הזדקקו לטיפול נפשי)".
לדבריו, המערכת שהייתה עמוסה מלכתחילה, נכנסה אל מגיפת הקורונה באי ספיקה ונאלצה להתמודד עם היקפים חסרי תקדים בעיקר של דיכאון וחרדה חדשים, והחמרה של מטופלים מוכרים וממשיכה להתמודד גם אחרי 7 באוקטובר.
"המערכת ממשיכה להתמודד עם מאות אלפי ישראלים המציגים תסמינים של פוסט טראומה בדרגות שונות", הדגיש פרופ' זלצמן. "כבר במהלך המגיפה ראינו מגמה גלובלית עולמית של 'חישוב מסלול מחדש' של אנשי מקצוע שחשו שחיקה גדולה והחלו לחשוב מחדש על מקצועם ומקום תעסוקתם. הקורונה הביאה בכל העולם המערבי לעזיבה של מטפלים לסקטור הפרטי. המצב הפוליטי והביטחוני בישראל החמיר מגמה זו והביא לעזיבה מדאיגה של פסיכיאטרים, פסיכיאטרים של ילדים, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים מבתי החולים לקהילה ומהקהילה לסקטור הפרטי. ככל שמספר העוזבים גדל 'העונש' על הנשארים החמיר וגרם להם לערעורים על המשך דרכם. מגמות מדאיגות אלו יהיו ללא ספק נושא מרכזי בכנס".