אלה בן עמי, בתה של של רז ששבה מעזה - ואוהד שעדיין חטוף, שיר סיגל שזכתה להתאחד עם אמא שחזרה, אך מ מהשבי וקית' שעדיין חטוף, וגיל דיקמן עדיין ממתין לבת דודתו כרמל גת. כשיקיריהם 237 ימים בשבי, הם הקימו את קבוצת הצעירים של משפחות החטופים - תחת השם "חסמבה" מטרה להגביר את הלחץ לשחרור בני משפותיהם החטופים בעזה. בריאיון לסופ"ש שלו הם מספרים על התסכול, הייאוש והמאבק שלהם לעורר את הציבור להצטרף למאבקם.
לפני חודש אתם מקימים כוח משימה מיוחד, חסמבה. מה זה כוח חסמבה? למה אתם צריכים צוות מיוחד?
שיר: "רגע לפני שזה נוצר, בתחושה שלי הייתה הרגשה שלא קורה כלום וכולנו מיואשים, במטה ולא במטה, לא יודעים כבר מה לעשות. האמון של כולנו נשבר ב-7 באוקטובר, וצריך להחזיר אותו. יש עוד חיים לחיות ומשפחה לגדל, זה לא יקרה כל עוד יש חטופים חיים ולא חיים בעזה, והממשלה לא עושה הכל".
אלה: "ביום ה-200 ראיתי את ההבדל מיום המאה, כשעשינו עצרת מטורפת והמבוגרים במטה לקחו אחריות. ביום ה-200 היה אירוע מהמם אבל זה לא ציון מספיק גדול ליום הזה וכאב לי, חשבתי מה עושים, איך עדיין מזכירים את היום הזה. עלה לי רעיון למיצג ותוך כדי שמתי לב שהכוח שמגיע זה מהצעירים. באותו ערב כבר פתחתי קבוצה. למבוגרים כבר אין כוח, הם מותשים. תוך כדי שהוקמנו, שמנו לב שאנחנו דור העתיד שיקים פה בית ומשפחה, ואני אישית מפחדת להביא לפה ילדים, למדינה שלא מחזירה אותם מהשבי. שמנו לעצמנו מטרה להחזיר את הביטחון ואת החטופים".
אתם מרגישים שאתם צריכים קבוצת צעירים כדי לדבר עם צעירים? אתם יודעים להרגיש הבדל בין מבוגרים לצעירים?
גיל: "בכיכר החטופים ממוצע הגילים הוא 50 ומעלה, אני מודה לכל מי שמגיע אבל הצעירים צריכים להיות חלק מהמאבק הזה, זה עניין של דור העתיד. הבנו שחלק מהעניין שהנושא כואב מדי ועצוב מדי ואולי לא נעים ולא יודעים איך לדבר איתנו. זה חלק מהעניין שאנחנו מביאים, אנחנו כמוכם, פעם היינו אנשים רגלים לגמרי ופתאום נחת עלינו האסון הזה שיכול לקרות גם לכם. אנחנו רוצים לפגוש אנשים צעירים וליצור שיח ולהגיד - אלו הייתם יכולים להיות אתם".
מרגישים שזה מייצר השפעה? אתם עושים פעילויות במקומות של צעירים, שזה מייצר שיח?
אלה: "אני חושבת שכן. ישבתי בטיילת כמה שעות עם חברים מהקבוצה עם מיצג שמקריא עדויות מהשבי - ולא היה אדם אחד שעצר והקשיב ולא אמר 'תודה ששמת לי את זה בפרצוף, כי לרגע אנחנו שוכחים'".
שיר: "אנחנו גם דור העתיד והעבר שכבר 20 שנה רגיל שקורים דברים מזעזעים, ומדינה שלא עושה עם זה כלום. גדלנו בעוטף והתרגלנו לטפטופים. יש פה מכה רצינית שהייתה צריכה להגיע שמשהו ישתנה אבל אי אפשר לקבל את המצב שאוכלוסיות מסוימות נפגעות במדינה ולממשלה לא אכפת. היינו 20 שנה בסבל הזה, ההורים שלנו נחטפו מהבית ולא מגיע לנו שה 20 שנה הקרובות יראו ככה".
גיל: "בחודשים האחרונים אחרי ההלם, הנרמול של 20 השנים נמשך עכשיו אחרי שבעה חודשים, שאפשר לחיות עם זה שיש חטופים בעזה, חיילים נופלים כל יום והמלחמה תימשך שבעה חודשים נוספים, ככה אמר ראש המל"ל. לא יכול להיות שננרמל את זה. מור קורנגולד, אח של טל שהם שחטוף בעזה, הגה את השם 'חסמבה'. הוא עלה לדבר באירוע של אוניברסיטת תל אביב ואמר 'איך אתם יכולים להמשיך בחיים בזמן שאח שלי בשבי?'. לא ניתן שזו תהיה נורמה חדשה".
עם ראש הממשלה ביקשתם להיפגש וזה ולא קרה. תסכול מול מקבלי ההחלטות ומהציבור והמדינה שממשיכה הלאה. המחאה נגד האח גדול, רוקדים עם כוכבים. איך חיים עם תסכול גדול וניקור שמגיע מהציבור?
אלה: "זה מתקשר למשהו שחוויתי. ישבתי באוטו ב-11 בבוקר ולא אכלתי מהבוקר. התחילה לכאוב לי הבטן ולא מצאתי את הסנדוויץ' שלי והתחרפנתי. אני מתה לאכול. כשמצאתי אותו הרגעתי את הרעב ונזכרתי שאבא שלי ועוד 124 איש חווים את זה כל הזמן, את הכאב הזה של הרעב. ואז אני מסתכלת על אנשים נוספים וכולם בדרך לעבודה, או בדרך לאן שהוא, יום חמישי, ואף אחד לא מרגיש מה שאני מרגישה. אך אחד לא עצר לחשוב את המחשבה הזאת. אנשים ממשיכים כרגיל והתסכול הזה של לראות את האח גדול עולה, את רוקדים עם כוכבים עולה. אני נוסעת באיילון, אחרי ה-7 באוקטובר היו כרזות יחד ננצח, חטופים בעזה, או סליחה, הכל על המלחמה. היום רואה שלטים כדוגמת 'יהודה נכנס לאחד הגדול, תאהבו אותו', כרזות שאת אומרת אנשים איפה אתם, יש 125 חטופים בעזה, אבא שלי כל יום חווה תחושת רעב שאני חוויתי 2 דקות והתחרפנתי ממנה".
שיר המשיכה: "התקשרתי לאמא שלי לשאול מה איתה והיא כרגע בשבוע של אשפוזים ואני אומרת לה מה קורה, והיא עונה לי - חרא.זו התשוב שלה, לא טוב לי. אני לבד בטיפולים בית חולים, שאבא שלי תמיד היה יושב לידה והיא לבד. זו תחושת תסכול שכולנו מרגישים ועצם הניכור הזה מנסה לייצר הגנה עצמית כדי לא להיכנס לרגשות הקשים שזה גורם אבל אין ברירה, זה יכל להיות אני, וגיל וכל אחד. 125 האחים שלנו שאם לא נילחם להחזיר אותם זה יקרה שוב ובסוף זה מישהו שיושב עכשיו באוטו ולא חשב על זה באותו רגע.
שיר את חושבת שהממשלה מנרמלת? או שהזמן שחולף עושה את שלו?
"אני חושבת על עצמי בתור מי שאחראית על מחדל, נגיד מחדל היום יום, אלף קשה לקחת אחריות וב' - נוח להגיד למי שסובל 'אנחנו עושים הכול, הכול בסדר, הם יחזרו', כי זה הנרמול. להפוך את זה למשהו שכאילו הם עושים הכל בשבילו. גם בא לי להגיד שיש מאות חיילים לוחמים בעזה ובצפון שמחרפים את נפשם, זה לא רק חטופים, אבל זה שאתם יוצאים לחגוג ורואים האח הגדול בזמן שלוחמים מגנים על המדינה ונהרגים זה בזיון. באמת".
אם ראש הממשלה היה מזמן אתכם לפגישה, מה הייתם רוצים להגיד לו?
שיר: "חשבתי אתמול שלפני ה-7 באוקטובר, הייתי שרה לעצמי במקלחת. עכשיו אני בעיקר בוכה או שאני דופקת נאום ומדמיינת את נתניהו יושב מולי. ואני אף פעם לא זוכרת מה אמרתי. אני חושבת שכשאנחנו לא מול מקבלי החלטות, בא לנו לצרוח. יש לנו כל כך הרבה זעם ותסכול ואכזבה, ואז איך שהוא כשאנחנו יושבים מולם - שוב הנרמול הזה. הם מצליחים בצורה מסויימת בחוכמתם להרגיע, להגיד שהכול יהיה בסדר ופתאום אין בי זעם. זה מטריף אותי, עזבי אותנו, הוא לא נפגש עם אמא שלי, הוא לא נפגש עם רז, אמא של אלה, הוא לא נפגש עם נשים וילדים ששוחררו מהשבי. עזבו אותנו. תן להם תקווה, רק תחבק אותם אפילו, אל תסביר להם הסברים".
גיל: "אין להם פתרונות, אין. הם יודעים למרוח אותנו, הם ימרחו גם אתכם עוד ועוד ועוד וגידו לכם שהם 'עושים כל מה שיכולים'. אם זה מה שאתם יכולים - אולי אתם לא האנשים הנכונים לתפקיד. אפשר להחזיר כמו שהיה אפשר להחזיר את האימהות של שיר ואלה. הם צריכים להגיש הצעות נכונות יותר, הם צריכים לא לטרפד הזדמנויות שמגיעות. לא חשוב לי להיפגש, רק להבין שהם מטפלים בדבר הזה. אם הציבור לא היה מגיע לצעדה לפני העסקה הראשונה, לא הייתה מתקיימת עסקה. אנחנו צריכים את הציבור. הניכור הזה מגיע לא רק כי אנחנו מרגישים לבד, הציבור מנרמל את האירוע הזה".
שיר ביקשה לסיים את הריאיון בפנייה לציבור הישראלי. "זה לא הגיוני שאתם לא איתנו בחוץ, אם זה היה אבא שלכם אתם לא הייתם נשארים בבית שמוצאי שבת ולא הגיוני שרק כמה עשרות אלפי אנשים יוצאים" הפצירה. "לא לנרמל את המצב הזה, אבא שלי חי צועק הצילו מתחנן שמישהו יבוא לעזור לו וזה גם עליכם, זה על כולנו, זה יכול לקרות לכם. אם אנחנו סומכים על מישהו זה על הציבור ואני מאמינה שלציבור יש כוח".