גיבורי השעה הם ללא ספק המפכ"ל והיועמ"שית, שניים שדרכיהם הצטלבו לאחת: זה יגן על המשטרה מפני התערבות זרה בתפקודה - והיא שמסבירה (בתשובה לבקשת התנועה לאיכות השלטון) שהשר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, פועל משיקולים זרים.
שניהם, יש לציין, זוכים לחיבוק חם מהתקשורת, מנאמני המנהל התקין ומשוחרי הדמוקרטיה. עבור גלי בהרב מיארה זו כבר תחושה מוכרת, מאז יצאה לדרך החקיקה המשפטית בימי הממשלה הנוכחית (בעצם אפילו מעט קודם לכן) היא מחובקת בקרב "קפלן" על שלוחותיו. עבור המפכ"ל זו תחושה חדשה, הן עד אתמול הוא היה זה שמשתף פעולה מרצון עם השר המוקצה מחמת מיאוס.
גילוי נאות: אני חושב שהממשלה הזאת מושחתת מיסודה, אין חלקה טובה של מנהל תקין שהיא לא מבקשת להחריב, בכל מני תירוצי משילות שאינם אלא הסוואה לעבריינות ולהשחתת טוהר המידות. יתרה מזאת, אני חושב שנוכחותו של שר גזען במוצהר כאיתמר בן גביר סביב שולחן הממשלה היא כתם שהולך ומתפשט על גלימת הציונות - וביתר שאת דווקא על מי שמייצגים ערכים של ימין אמין, אידיאולוגי וביטחוניסטי, מחנה שכולו מוכתם עכשיו בכהניזם.
דווקא מנקודת המוצא הזאת, חובה לתהות מה מניע הן את היועצת המשפטית לממשלה והן את המפכ"ל. נתחיל בראשונה: אני מלא הערכה (באמת) למי שעומדת עם אצבעה תחובה בסכר שכוחות הרס המנהל התקין מבקשים לפרוץ. זה עולה במחיר נפשי לא קטן, עת היא מוצגת תחת כל עץ רענן כאויבת העם וכמי שמונעת מממשלה נבחרת למשול. עד כאן - שאפו.
נכנסת לתחום האפור
יתרה מזאת: אני מכבד ומעריך את עמדתה בנושא הזימון לשימוע של המפכ"ל, לא רק מפני שברור שמדובר במשחק של אגו וכוח (הרי המפכ"ל עומד ממילא לסיים את תפקידו, כך שזה קצת כמו לנסות לפטר עובד שהודיע מראש שיפרוש בסוף החודש) אלא מפני שאין זה בסמכותו של השר לביטחון לאומי לערוך מעין "שימוע לפני פיטורים" למפכ"ל. אם הוא רוצה, יתכבד ויביא לממשלה הצעה להעביר את המפכ"ל מתפקידו, יציע מועמד חדש, יקבל את אישור ועדת המינויים ויוכל לברך על המוגמר.
זהו בדיוק תפקידה של היועצת המשפטית לממשלה, למנוע ממשלת ישראל לפעול באופן שמנוגד לחוק, כזה שלא יעמוד במבחן בית המשפט. הבעיה מתחילה כשהיא אומרת: "חשש שהמפכ"ל פועל משיקולים זרים". כאן היא כבר חורגת מסמכותה, שכן היא לא מביעה דעה על חוקי-לא חוקי, בתחום סמכותו או שלא בתחום סמכותו, אלא מנסה לפרש את כוונותיו.
האם ירדה לעומקו של הנושא? האם היא יודעת שהוא פועל משיקולים "זרים" (ובכלל, כאשר נכנסים לתחום השיקולים, עוברים מהתחום השחור-לבן של החוק והמשפט לאזור אפור רחב מאוד, שהרי מה שהוא "זר" לאחד, הוא לגיטימי לגמרי עבור האחר) - או שמא מדובר בנחוש מושכל (ולמען הסר ספק, אני חושב שהיא מנחשת היטב)?
במילים אחרות, כאשר החלה בהרב-מיארה לפרש לא רק את מה שבסמכותו של שר לעשות או להמנע מלעשות, אלא נכנסת להערכת טיב שיקוליו, היא משחקת לידו ומקילה עליו להוציא תגובה "בן-גבירית" טיפוסית, לפיה "היועמ"שית חושבת שהיא ראש הממשלה האמיתית בישראל".
למה הדבר דומה? לשחקן כדורגל שסופג במשך 90 דקות הקנטות, השפלות ולפעמים גם צביטות ויריקות מהשחקן הכי מלוכלך של הקבוצה היריבה - עד שלבסוף דווקא הוא זה שנותן לו "קטנה" מול עיני השופט. זה בדיוק מה שקרה למיארה בפרשת השימוע למפכ"ל - וחבל, כי - וכאן אני חוזר אל עמדתי הפרטית: יש לי תחושה שעוד נזדקק לה כשהיא במיטבה.
מחייגים 100, מקבלים 0
ומאגף הייעוץ המשפטי לממשלה, היישר אל הצלע השנייה במשולש שבכותרות: המפכ"ל קובי שבתאי. רב ניצב שבתאי הוא לוחם מהולל, עם עבר קרבי עשיר ביחידת המסתערבים ועם ניסיון פיקודי לא מבוטל. האם הוא היה מינוי ראוי לתפקיד המפכ"ל? עלי להודות בהכנעה שאין בידי מספיק מידע.
מצד אחד, אחרי תקופה כה ארוכה שבה התנהלה משטרת ישראל ללא מפקד עליון, כמעט כל מינוי היה מתקבל בברכה. מצד שני, אין לי אלא לשפוט על פי מבחן התוצאה - וזה אינו מחמיא לכהונתו של שבתאי, למרות (המון!) נסיבות מקילות.
שבתאי מפקד על משטרה אלימה - ואין זה משנה אם האלימות הזאת מופנית נגד מי שמנסים לחסום את איילון ובין אם היא מופעלת כלפי מי שמנסים להתגנב למירון. ייאמר מיד - תפקידה של המשטרה הוא להגן על הציבור מפני מפירי סדר, אבל התחושה היא שהשוטר שדוחף חרדי מבוגר ומפיל אותו על פניו, הוא חלון הראווה של משטרה שהמודיעין ואגף המבצעים שלה כשלו מבעוד מועד לחסום את נתיבי הגישה אל ההר (והרי החרדים לא צנחו אל היעד ממטוסים, נכון?). כלומר - השוטר האלים הוא החולייה האחרונה של גוף שלא עמד במשימה.
אבל עזבו לרגע את ההפגנות: האם המשטרה היא כתובת לאזרח שרכבו נגנב? שביתו נפרץ? ששכנו האלים איים עליו בגלל ויכוח על מקום חנייה? שנוכל מתוחכם עקץ את הוריו הקשישים? לא ולא - לכל היותר המשטרה במקרים שכאלה היא רק חותמת נדרשת כדי למלא תביעה נגד הביטוח, לא גוף שיחקור ויגן על האזרחים.
להגנת רנ"צ שבתאי נזכיר שזה היה המצב גם ערב כניסתו לתפקיד. האם שיפר אותו? אם כן, אז וודאי לא מספיק. היה רגע אחד של חסד למשטרת ישראל, בשעתה האפלה ביותר של המדינה, עת שוטרים לחמו בגבורה ועשרות מהם שילמו בחייהם תמורת מילוי חובתם בהגנת האזרחים. כלומר, שבתאי יכול לטעון (ואכן טען, בנאומו בכנס לשכת עורכי הדין) שבעת הזאת המשטרה נדרשת למילוי משימות חשובות בתחום הביטחון. רק שהבעיה שלנו עם המשטרה אינה בעת חירום, אלא דווקא בעתות שלום.
אדוני המפכ"ל, עכשיו באים?
אני לא מקנא בשבתאי: לא קל להתנהל כשיש לך בוס מופרע, עבריין מורשע בעצמו. יחד עם זאת הייתי מעריך לו היה המפכ"ל מגייס את חושיו החדים כאיש משטרה ותיק ועולה על חוסר המסוגלות של מי שהוצנח לכסא הממונה עליו מתוקף מבנה קואליציוני שערורייתי.
במקום זאת הוא רקד באירוע משפחתי של בן גביר עוד לפני שהלה נכנס לתפקידו, הוא הלביש אותו במדים קרביים - שאותם לא זכה בן גביר ללבוש מעולם, ואפילו בנושאים שאינם קשורים לכבוד וכיבודים: הוא שיתף אתו פעולה בהדחת מפקד מחוז תל אביב, שהיה "במקרה" גם יריב אישי שלו, היה שותף מלא לקידום קצין משטרה שנראה משליך רימון הלם על מפגינים מבלי שנשקפה כל סכנה לחייו - ופוצע פציעה חמורה מפגין שהיה יכול להיות אביו.
קובי שבתאי היה גם שותף מלא לסירוס של אגף החקירות. עובדה, אף חקירה נגד איש ציבור בכיר לא נפתחה בימי כהונתו (שכללו שתי ממשלות) אז או שהם כולם צדיקים, או שמשטרת ישראל תחתיו העדיפה שלא להתעמת עם בכירים.
למה הוא עשה את זה? כי אז המטרה שלו הייתה הארכת הכהונה. בשם המטרה הקדושה הזאת הוא הבליג על העובדה שהשר שממונה עליו מקליט ומדליף שיחות פרטיות שנערכו ביניהם - אז עכשיו נזכרת לספר שכל עוד אתה בתפקיד תגן בגופך על המשטרה מפני התערבות זרה...? נו באמת, רב ניצב שבתאי: אתה הוא נער הפוסטר של ההתערבות הזרה, מי שלאורך השנה וחצי האחרונות עמד בחלון הראווה שלה ועזר לה להיראות תקינה.
עכשיו באים, קובי שבתאי, בדיוק אחרי שהזמינו אותך לשימוע לפני פיטורים ובא לך לקבל חיבוק אוהב מהתקשורת ומהייעוץ המשפטי לממשלה?
את דעתי על הממשלה הנוכחית ומעשיה, כתבתי כבר בתחילת הדברים - ועתה, צא ולמד מה רבה פגיעתה: בפעילות הבלתי נלאית שלה היא מצליחה לא רק לטמטם את הציבור ולערער את עצביו, אלא גם לגרום למי שמנסים לעצור את הסחף, להיתפס בקלקלתם - בדיוק כמו שהצליח בן גביר לעשות גם ליועמ"שית וגם למפכ"ל.