מחר (שני) היה אמור להתקיים דיון של הוועדה למינוי דיינים בה היו אמורים למנות עשרות דיינים בבתי הדין האזוריים ובבית הדין הגדול, הרחק מעין הציבור ובעיקר ממראית עין של מינהל תקין. זאת, אחרי שצלחה כמה משוכות משפטיות ופרסמה את רשימת המומלצים המיוחלת - הרשימה שלמענה בערב פסח האחרון, יום שבו משרדי הממשלה סגורים ורק צרכים דחופים אמורים להיות מטופלים, התכנסה הוועדה לישיבה דחופה (בזום) שמטרתה אחת: לשנות את אופן ההמלצה על מועמדים לתפקידי דיינות, ולאפשר התכנסות מהירה לבחירת דיינים מיד לאחר החג.
בימים כתיקונם, הייתי כותב על רמת השחיתות וניגוד העניינים הגוברת בבחירת דיינים, שהם, כזכור, נושאי משרה שיפוטית ומשפיעים על חיים של משפחות רבות בישראל; הייתי מתייחס לנתון המדהים שציין עו"ד שמעון יעקובי, היועץ המשפטי של בתי הדין, במכתבו ליועצת המשפטית לממשלה: כשליש מהמומלצים החדשים הם קרובי משפחה, בדרגות שונות, של חברי הוועדה ושל בכירים המשפיעים עליה; הייתי מנפק כמה מילות ביקורת נוקבת על החלטת מועצת הרבנות הראשית שאסור למנות אישה לתפקיד רב.
אבל אנחנו לא בימים רגילים בשום צורה ואופן. בימים שבהם הממשלה בתת-תפקוד באשר לקבלת החלטות כמעט בכל תחום, צריך לשים זרקור לא על הפרטים (החשובים) - אלא על הנורמה שאליה התרגלנו. הבעיה המרכזית עם השחיתות בבתי הדין וברבנות, עם חילול השם באצטלה של עמדות הלכתיות, היא לא מה שעושים מהמקפצה העסקנים החרדים שבשבילם מוסדות ממלכתיים הם (עוד) עסק משפחתי, אלא העובדה שהדבר הזה קורה כמעט מתחת לרדאר - ולא בגלל הסיטואציה הנוכחית, אלא כבר שנים רבות. בפראפרזה לדבריו של דוד בן גוריון - לא חשוב מה יגידו העסקנים, חשוב מה יעשו נבחרי הציבור שלנו.
התפיסה שהשתרשה כאן, שהרבנות היא החצר האחורית שבה נותנים לפוליטיקאים החרדים להשתעשע ולעשות כרצונם - ללא מינהל תקין, ללא נורמות בסיסיות, ותוך כדי רמיסה של אוכלוסיות מיעוט - חייבת לעבור מן העולם. לא ייתכן שבמקום כיסא ריק לחטופים, הכיסא הריק בוועדה למינוי דיינים מחר יהיה של חבר הוועדה שקרוב המשפחה שלו עולה לדיון (וזה עוד במקרה הטוב, שבו הוא יצא מהחדר כשדנים במינוי הבן שלו). אי אפשר לקבל מחטפים שמאפשרים לרבנים ראשיים שמזמן היו אמורים להיות בבית (אחרי כמעט 11 שנות כהונה) למנות עשרות דיינים בהתאם לדיל הפוליטי שלו הם מחויבים, ובכך לעצב את דמותם של בתי הדין עשרות שנים קדימה, רגע לפני הפרישה. אולי בעבר היה אפשר "להכיל" חלק מהפעולות האלה, מתוך מחשבה שהן לא יחלחלו לשאר המערכות הציבוריות. אבל כיום זה כבר ברור - נורמות אנטי-דמוקרטיות ואנטי-יהודיות מצויות כיום במוקדים רבים מדי בשירות הציבורי, וחייבים לעקור אותן מהיסוד. מי שהעלים עין מהמתרחש ברבנות ובבתי הדין הרבניים, מגלה שהשחיתות ואובדן הנורמות הבסיסיות דלפו אל תוך כל המערכות.
ש עו"ד בתיה כהנא-דרור, עמיתה במכון הרטמן ופעילה למען זכויות נשים, צפויה להגיש עתירה לבג"ץ בדרישה להורות לשר לשירותי דת לעצור את הליך מינוי הדיינים לנוכח הפגמים שנפלו בו, לכאורה. בסוף השבוע פורסם שהיועצת המשפטית לממשלה בוחנת את עבודת הוועדה למינוי דיינים על רקע החשש ממינוי נרחב של קרובי משפחה ומקורבים. אבל לא צריך בית משפט שיכריע, ואין טעם לחכות לפרקליטות שתגיש כתב אישום. הפעולות המתבצעות במערכת שירותי הדת היהודיים, בשם היהדות, לא ייפסקו אם לא נפסיק אותן. המשרד לשירותי דת צריך להיות אחד המוקדים הראשונים של כל מפלגה ליברלית שמעוניינת לטפל בזכויות של כולם.ן, לא רק של קבוצות ספציפיות שהצליחו למצוא דרכים לעקוף את ההשפעה שלו על החיים שלהן. ואולי מטיפול בחצר האחורית הזו ובמה שהיא מסמלת, אפשר יהיה להתחיל בשיקום הבית המשותף שלנו כאן.
הכותב הוא מנהל מרכז יהדות ומדינה של מכון הרטמן